אנחנו חיים כאן בשני עולמות. ווטסאפ עלום שנשלח אליי במהלך השבת זעק: "התקשורת מנצלת את זה שרוב אנשי הימין שומרים שבת... זה פשוט נורא ההסתה הפרועה... מציירים את ערביי ישראל כמסכנים ואותנו ככובשים ומתפרעים... הזירה מופקרת".
זה לא היה מדויק. נאמרו גם דברי טעם. גילוי נאות: הוזמנתי גם לערוץ 12 וגם ל-13, ולא הייתי יכול להגיע, והופעתי בעצמי ב-11, ובכל מקרה, אני לא נציג הימין בפאנלים. אבל זפזופ מקרי מגלה שהייתה בעיה. ראיתי שם ייצוג יתר של דוברים מהזן המסית. תושבי הרצועה נהרגים בגלל ישראל, התלונן אחד, הם תחת סגר, וזה באשמתנו. ערביי ישראל תחת דיכוי, טען אחר, ועוד סדרה של הבלים. ראיתי גם שניים שהצילו את המצב. מוחמד זועבי, שהזכיר מיהו ומהו חמאס, וספאא פרחאת זהר א-דין, שהזכירה שכמו שיש "לה פמיליה" בצד היהודי, יש "לה פמיליה" בצד הערבי.
חברות דמוקרטיות עוסקות גם בהלקאה עצמית. זה ראוי. זה רצוי. חסר לנו שהקולות הביקורתיים לא היו נשמעים. אבל חלק מהדוברים – אין צורך לציין שמות, זה רק ישמח אותם – נשמעו כמו תועמלנים באל-ג'זירה. "אז אמר השטן", כתב נתן אלתרמן, "הנצור הזה איך אוכל לו. איתו האומץ וכישרון המעשה / וכלי מלחמה ותושייה עצה לו. / ואמר: לא אטול את כוחו... / ולא ידיו ארפה כמיקדם, רק זאת אעשה: אכהה מוחו / ושכח שאיתו הצדק".
אכן שכחנו. שכחנו שחמאס הוא ארגון של האחים המוסלמים. שכחנו שחמאס מחנך ילדים להשמדת יהודים. שכחנו שהקהילה הבינלאומית הציעה לחמאס סיוע תמורת פירוז. שכחנו שחמאס סירב. שכחנו שלחמאס אין שום עניין בשגשוג. שכחנו שחמאס קיבל מאות מיליוני דולרים לצורך שיקום ורווחה, והוא השתמש בכסף כדי לטפח את מנהרות המוות. שכחנו שהפורעים בתוך ישראל לא מוחים על אפליה. הם מזדהים עם חמאס. הם "מוחים" על עצם קיומנו. אין להם עניין בפיוס, בקיום, בדו-קיום, או בשוויון. יש להם עניין, כמו חמאס, בחיסול ישראל.
אפשר להתנגד לאיוולת של התנחלות יהודית בלב שכונה ערבית בלי לספק תירוצים לחמאס. הרי חמאס לא מתנגד להתנחלות בשייח' ג'ראח. הוא מתנגד לכל נוכחות יהודית, גם בתל אביב. אבל לעזאזל העובדות
צריך פתרון כולל של שלום, אמרו דוברים אחדים. בוודאי. צריך שלום. אבל על מה הם בדיוק מדברים? חמאס רוצה שלום? חמאס מטפח את השנאה ואת שפיכות הדמים. והנה הוא מצליח. הרי בכל מקום שבו מקננים או שולטים שלוחות האסלאם הפוליטי, התוצאה היא הרס, שפיכות דמים וחורבן. הרי רוב הקורבנות, רוב מוחלט, הם מוסלמים. אפילו הרקטות של חמאס, שאחת מתוך שש או שבע נפלו בשטח הרצועה, הרגו יותר פלסטינים מישראלים. זה מעניין אותם?
אבל אצלנו מקשקשים על כך שאם רק נתנחמד איתם, אם רק נסיר את הסגר, הכל יהיה בסדר. הרי בלי סגר איראן תספק להם טילים שימוטטו את מגדלי עזריאלי. בלי סגר הם יפתחו את תעשיית המוות. בלי סגר הם לא יבנו בתי ספר או תעשייה שתוביל לשגשוג. הם יבנו עוד כלי משחית להרג המוני. אלה לא דעות. אלה עובדות. הרי זה בדיוק מה שהם עושים היום.
לא ראיתי את כל השידורים. לא שמעתי את כל הדוברים. ממש לא. אבל ביותר מדי פאנלים השיח היה כל כך חד-צדדי, כל כך מוטה, כל כך "מבין" את חמאס ואת הפורעים, שזה היה מתסכל. אלתרמן צדק. מעשה שטן, יש אצלנו תועמלנים שעסוקים בהיפוך מוחלט של העובדות, ומשכיחים שהצדק איתנו.
רבים מדי במחנה שעוין את בנימין נתניהו שרויים בבלבול מוחלט. מותר לבקר את השלטון. צריך לבקר. סהדי במרומים, ובטורים שאני מפרסם כאן, שאינני ממצביעיו ולא מאוהדיו. אבל נסחפנו. השתגענו. אפשר להתנגד לאיוולת של התנחלות יהודית בלב שכונה ערבית בלי לספק תירוצים לחמאס. הרי חמאס לא מתנגד להתנחלות בשייח' ג'ראח. הוא מתנגד לכל נוכחות יהודית, גם בתל אביב. אבל לעזאזל העובדות.
ועוד משהו. תקשורת ציבורית צריכה להשמיע קשת של דעות. אבל לא תמיד יש צורך באיזון. אין צורך לאזן ניצול שואה במכחיש שואה. ואין צורך לאזן דובר ציוני עם מישהו שנשמע כמו תועמלן של חמאס. מתי יבינו את זה אצלנו?
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
