יהודית בלוי, בעלת גן פרטי וקליניקה במרכז, הציגה עצמה כמי שפיתחה "שיטה שיקומית ייחודית" שמטרתה, לדבריה, לטפל בילדים הסובלים מעיכוב התפתחותי ובעיות שונות כמו שיתוק מוחין ואוטיזם. במסגרת הטיפול, החדירה בלוי את אצבעותיה לפי הטבעת של חמישה פעוטות שצרחו מכאבים. כך מתואר בפסק הדין של השופט מנחם מזרחי, סגן נשיאת בית משפט השלום ברמלה, שגזר היום (ה') 15 חודשי מאסר על בלוי. במקביל התברר כי הורי הפעוטות הסכימו ל"טיפול" שניתן לילדיהם.
בצעד חריג, השופט מזרחי החליט לדחות את הסדר הטיעון שאליו הגיעו הפרקליטות והגננת. בין הצדדים נקבע בהסדר טיעון כי הפרקליטות תבקש מבית המשפט לגזור על בלוי תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, והנאשמת תוכל לבקש עונש אחר. ואולם, השופט מזרחי החליט כאמור לדחות את ההסדר וציין בהחלטתו היום כי "איני רואה עין בעין עם המאשימה, גם לא את המתחם שהוצע. הנאשמת ביצעה מעשים חמורים ביותר, מזעזעים, מעוררי חלחלה כלפי חמישה קטינים מוגבלים חסרי ישע".
גזר הדין נפתח בשם שירו של יהודה עמיחי "אלוהים מרחם על ילדי הגן". לפי המתואר, בלוי ניהלה את הגן שבו התרחשו המקרים בין 2012 ל-2020. היא טיפלה ב-12 פעוטות וילדים, בני שנתיים עד ארבע, שחלקם סבלו מבעיות רפואיות שונות כמו למשל שיתוק מוחין, אוטיזם ומוגבלויות אחרות.
בהתאם לנטען נגדה, בלוי הורשעה בריבוי עבירות של תקיפת קטין כלפי חמשת הפעוטות והילדים שטופלו אצלה. באחד המקרים המתוארים, הכניסה הנאשמת פעוט לאחד מחדרי הגן, הפשיטה אותו בפלג גופו התחתון, ואז החדירה לפי הטבעת שלו אצבע בעוד הוא בוכה וצורח. מקרה אחר אירע עם פעוט שסבל מפגיעה מוחית וטופל על ידי בלוי בקליניקה שלה. כך תואר גם לגבי הקורבנות האחרים, שחלקם סבלו מכאבים, תוך כדי עיסוי שניתן להם.
ביולי בשנה שעברה נחתם הסדר הטיעון בין הצדדים, שבמסגרתו הייתה אמורה בלוי להודות במיוחס לה ולהיות מורשעת בתקיפת חמשת הקטינים. בהמשך הודיעה הפרקליטות לבית המשפט כי פעלה ליידע את הורי נפגעי העבירה ביחס להסדר הטיעון, מלבד אחד מהם, אך לא מסרה מידע מה הייתה עמדתם של ההורים ביחס להסדר הטיעון.
השופט מזרחי, החליט כאמור בצעד חריג, כי הוא לא מקבל את מתחם הענישה שאותו ביקשה לקבוע הפרקליטות. "ביום בהיר אחד החליטה הנאשמת, למרות שהיא נעדרת כל אבק של ידע, הכשרה או מקצועיות לטיפול בילדים, שמעתה והלאה היא תטפל במוגבלות שלהם בשיטה שפותחה בדרך ניסיונית על גופם של הקטינים במסגרת החדירה פי הטבעת של חמישה עוללים רכים את אצבעותיה.
"היא הצדיקה את המעשים בעטיפה של מחשבות עוועים, נוטלת כל אחיזה במציאות, שהנה היא מסייעת להם ומעניקה מזור למצבם הקשה. היא הסבה לכל אחד מהם מכאוב בעוד הם בוכים וצועקים מכאב. זו התנהגות שמחייבת ענישה מחמירה ביותר, המשיבה לה גמול על מעשיה הרעים".
השופט ציין בהסתמך על תסקיר המבחן שנערך לנאשמת כי היא אינה מגלה אמפתיה לקורבנותיה, ואף מסרה שלמרות ההליך הפלילי, מבחינתה "המוניטין שלה לא נפגע". השופט הוסיף: "לצורך הדיון אני מוכן לקבל כי בתוך תוכה באופן סובייקטיבי מוחלט היא חיה בעולם פנימי מופלא, שהיא פועלת לעשיית הטוב, אבל דווקא בשל כך אני סבור כי הסיכון העתידי הנובע ממנה הוא גדול מאוד".
עדי אופי: "היא היטיבה עם מצב ילדינו"
בגזר הדין צוין כי עדי אופי תיארו את עבודתה המסורה של הנאשמת אשר היטיבה לדבריהם עם מצבם של ילדיהם. עוד התברר כאמור כי הוריהם של הקורבנות נתנו את הסכמתם ל"טיפול" שיוחס לבלוי. הגננת, נעדרת עבר פלילי, תחל לרצות את עונשה בחודש מאי. פרט לעונש המאסר, קבע השופט מזרחי כי היא תפצה כל אחד מהקורבנות ב-7,500 שקלים.
"די לדמיין את מצב הדברים הנורא, שבו עוללים זועקים מכאב נוכח החדרת אצבעה לפי הטבעת שלהם, בעוד שהיא מחרישה אוזניה לקול שוועתם, כדי להבין כי זוהי התרחשות פלילית שאינה מאפשרת לנקוט יד עונשית סלחנית", ציין השופט בגזר הדין.
עו"ד רועי בראונר, סנגורה של בלוי, אמר בתגובה: "באופן חריג, סטה בית המשפט השלום מהסדר טיעון בין הצדדים בניגוד להלכה של בית המשפט העליון בדבר כיבוד הסדרי טיעון. במהלך המשפט הוכח כי המעשים שנעשו על ידי מרשתי נעשו במטרה להטיב עם הקטינים ושורה ארוכה של עדים העידו, ובכלל זה הורים של קטינים, כי המעשים אכן הטיבו עם הקטינים.
"כמו כן, הובאו בפני בית המשפט ראיות כי הטיפול אינו שונה מהותית מטיפול רפואי שמוכר בעולם הרפואה. משכך, גם הפרקליטות השכילה, לבקש במקרה מיוחד זה עונש של עבודות שירות. בית המשפט הנכבד טעה, בכך שהשווה בין מקרה זה ובין מקרים של גננות מתעללות, שהתעללו בקטינים ממניעי רשע צרוף. אנו נלמד את גזר הדין ונערער עליו ונקווה שערכאת הערעור תעמיד את העונש על העונש שהוסכם על הצדדים".
חריגה מהסדרי טיעון היא מהלך נדיר בעולם המשפט הישראלי. בתי המשפט נוטים לאמץ הסדר טיעון כלשונם, אולם במקרה המדובר הסביר השופט מזרחי תוך כדי ביקורת על הפרקליטות כי "במקרה זה אין לקבל את הסדר הטיעון שגובש. הוא מגלם יחס בלתי סביר, ולא מאזן בין רמת הענישה במקרים כאלו, הנובעת מהצורך להרתיע נוכח ריבוי מקרי הפגיעה לבין מתחם הענישה שהוצג בהסדר. לא נמסר כי בבסיס ההסדר עמדו נימוקים ראייתיים מורכבים או שיקולים חיצוניים שונים".
תגובת הפרקליטות: "מדובר בתיק חריג בנסיבותיו. הנאשמת, על פי גרסתה, שלא היה ניתן להפריכה, ביצעה את המעשים כחלק משיטת טיפול בילדים, בידיעה והסכמה מלאה של הוריהם, שהאמינו שהטיפול יכול לעזור להם. חלק מהמעשים אף נעשו בנוכחותם של ההורים. בתיק היו קשיים משפטיים וראייתיים להוכיח שהמעשים שבוצעו הם בעלי צביון מיני ולא טיפולי.
"הורי הילדים סירבו לשתף פעולה עם רשויות האכיפה, ולא ניתן היה לייחס לנאשמת עבירות מין. גם ייחוס עבירות התקיפה לנאשמת אינו מובהק וברור מאליו. מכלול שיקולים ראייתיים ומשפטיים אלה הביאו את התביעה להגיע להסדר טיעון באשר לנוסח כתב האישום ובאשר לעונש. נסיבותיו החריגות והמיוחדות של תיק זה מקימות קושי של ממש לקבוע את העונש בהתבסס על הענישה הנוהגת בעבירות אלימות. אנו נלמד את גזר הדין".
