אתם לא הומופובים. אבל אם אפשר, עדיף שהבן שלכם לא ילך לשיעורי ריקוד. אתם לא הומופובים. אבל "מה אתה כל כך גרוע בכדורסל, יא הומו". ו״זו לא קללה״, כמובן. אתם לא הומופובים, אבל שכל אחד יעשה את מה שהוא רוצה בחדר שלו. למה צריך את המוחצנות הזו? והבגדים? והציפורניים? ואתם מקבלים את כולם, ונאורים, ומבינים - אבל אם אפשר שרק לילדה שלכם יהיו חיים נורמליים, שרק לכם יהיו חיים ״נורמליים״ - אז עדיף.
ההישג היחיד שנרשם השנה הוא ההכרה בעומר אוחנה כאלמן צה״ל לאחר שאיבד את בן זוגו רס״ן שגיא גולן ז״ל שנפל בקרבות בעוטף. דווקא אותו הישג מהווה תזכורת כאובה לזכויות שנותרו מאחור, לאי-השוויון שנותר בחיים
בישראל של 2024, הפחד מהקצוות הקיצוניים לצערנו עדיין קיים, ועל שוויון זכויות מלא אפשר רק לחלום. יותר מזה, על-פי הנתונים של האגודה למען הלהט״ב חלה בשנה שעברה עלייה של כמעט 30 אחוז בדיווחים על פגיעות להט״בופוביות. שנה בדיוק חלפה מאז האמירה המבחילה של ח״כ יצחק פינדרוס כי קהילת הלהט״ב היא ״הדבר הכי מסוכן למדינת ישראל, יותר מחמאס, חיזבאללה ודאעש״. באותה הזדמנות, הוא אמר שמניעת המצעד (ובכלל - מניעת ״התנועה״ כולה) היא אחת ממטרותיו. היום, כבר קשה שלא לתהות אם הוא שמח מעט כשאכן בוטל השנה המצעד, אחרי שהתגלה שיש איומים גדולים יותר על ישראל מאנשים שחיים את חייהם. ההישג היחיד שנרשם במאבק מאז הוא ההכרה בעומר אוחנה כאלמן צה״ל לאחר שאיבד את בן זוגו רס״ן שגיא גולן ז״ל שנפל בקרבות בעוטף. דווקא אותו הישג מהווה תזכורת כאובה לזכויות שנותרו מאחור, לאי-השוויון שנותר בחיים.
שי פרידמןללא קרדיטבמצב הנוכחי, כשישראל נלחמת על קיומה תוך שהיא מנוהלת על-ידי ממשלה שמוכיחה יותר ויותר את קיצוניותה, קשה גם לראות את השינוי באופק. לכן, חודש הגאווה השנה הוא בעיקר הזדמנות לרוב השפוי והליברלי - זה שלא צריך לשכנע אותו לקבל את האחר - לעצור לרגע, לחשוב על הפער שבין ההצהרות הפורמליות לבין המציאות בפועל באותם איים של נורמליות, ולשנות אותה ללא מאבק גדול. כי בישראל של 2024, גם מי שגדל במקומות הליברליים ביותר נתקל פעם אחר פעם באותן אמירות בגווני אפור, שאולי לא פוגעות באופן מכוון אבל מותירות את חותמן.
עבור כל אותם נערים שבארון, למשל, כל אמירה מבדחת או מסתייגת שתתפוגג מהשיח תוך דקות יכולה להיצרב בתודעה למשך שנים. המסר הלהט"בופובי, שמסתתר לפעמים מתחת לטון המבדח, מדבר בעד עצמו. אולי מקבלים ומכילים, אבל בפועל - משרטטים גבול ברור של בידול שמוסיף עוד מכשול בדרך לקבלה עצמית, עוד מכשול בדרך ללהיחשף.
עבור רבים זו בקשה שעלולה להישמע טהרנית, אך לא זו הכוונה. הקושי להיפרד מהדעות הקדומות שהושרשו אצלנו מגיל קטן הוא מובן וגם להט״בים רבים מתקשים בכך, אפילו כשהן נגד עצמנו. ונכון, לעיתים צחוק הוא רק צחוק. ובכל זאת, בפעם הבאה רגע לפני שאתם שולפים את המילה "הומו" או "קוקסינל" בחצי גיחוך, תדמיינו שאחד מהנוכחים בחדר הוא להט״ב בעצמו - ולו רק כי סביר שבחלק מהפעמים הוא באמת יהיה שם, מתכווץ בשקט.
פורסם לראשונה: 15:12, 18.06.24
