1 צפייה בגלריה
נפתלי בנט
נפתלי בנט
ראש הממשלה נפתלי בנט
(צילום: AFP)
מהדיווחים על מסעותיו של הוריקן אומיקרון בישראל מסתמן קונצנזוס בנוגע לפרט אחד: יש פער בין האופן שבו ראש הממשל נפתלי בנט היה רוצה לטפל במגפה לבין המדיניות של הממשלה בפועל. אמנם זה לא תקף לכל ההיבטים של נושא כה מסובך ובלתי צפוי, אבל זה בהחלט ניכר בצמתים מרכזיים (בחינוך, למשל).
מבלי להידרש לשאלה מהי כן הדרך הנכונה לטפל במגפה – אולי אתם מכירים מישהו שהזדרז לכתוב על זה ספר והוא ככל הנראה מתחרט – קשה שלא להיזכר ברגעים אחרים מהשנתיים האחרונות. למשל, הנטל העצום על הציבור בצורת ראש ממשלה שמואשם בשוחד ולכן מנסה לשמור בכל מחיר על הברית הפוליטית שהשאירה אותו בתפקיד. אז דובר על האופן שבו הטיפול בקורונה הסתאב בגלל כוח הסחיטה שהופעל על בנימין נתניהו. לדוגמה, באכיפה הרופסת נגד קהילות חרדיות שהפרו את התקנות ולא ממש טרחו להסתיר את זה. גם התוכנית הכלכלית שלו ושל שר האוצר דאז ספגה ביקורת קטלנית ונתפסה כפזרנות חסרת אבחנה במטרה לאלחש את הכעס המצטבר.
בנט אמנם לא שקוע עד צוואר בצרות מהז'אנר של נתניהו, אבל יש לו בעיה מהותית משל עצמו: בסופו של דבר, הוא ראש הממשלה רק בתואר. כמנהיג מפלגה של שישה מנדטים, אין כל כך אפשרות אחרת. כי בסופו של דבר, מנדטים הם לא גרפים אסתטיים בטלוויזיה; זה כוח ממשי, ולא פחות מזה – סימבולי. בלעדיו, כל אירוע שאין מנוס אלא לסיים אותו בדפיקה רמה על השולחן הופך למרתון של שכנועים, דחיות, התקפלות או פשרות אבסורדיות. בסיטואציה דינמית עד אימה כמו ניהול מגפה, שמחייבת התגייסות של הציבור שמצפה למצוא היגיון בשיגעון, העיוות הזה נראה כמו התגשמות הנבואה הצבעונית של שרת הפנים: חרא גדול.
עדיין ישנו הבדל בין ראש ממשלה שלא יכול לקבל החלטות כי הוא נטול גרעין תמיכה משמעותי, לראש ממשלה שמקבל או לא מקבל החלטות כי אימת הכלא מרחפת מעליו
ניתן לטעון, לכאורה, שכל זה הוא לא יותר מאילוצים קואליציוניים, כלומר נגזרת של השיטה ולא בעיה שנולדה אתמול. בנוסף, גם "חילוקי דעות", כפי שמציגים זאת שרים ושרות בממשלה ובחלק מהתקשורת, הם מצב עדיף בהרבה על אחידות מחשבה או סתם פחדנות פוליטית. גם אין ספק, או לא צריך להיות, שעדיין ישנו הבדל בין ראש ממשלה שלא יכול לקבל החלטות כי הוא נטול גרעין תמיכה משמעותי, לראש ממשלה שמקבל או לא מקבל החלטות כי אימת הכלא מרחפת מעליו.
עינב שיףעינב שיףצילום: נמרוד סונדרס
אלא שגם אם הנזק למרקם הדמוקרטי נמוך יותר, הוא עדיין נזק, עקבי ומתמשך. ומכיוון שהוא קובע תקדים (פוליטי) ומתחולל בתקופה חסרת תקדים (בריאותית וכלכלית), ייתכן מאוד שהוא יישאר בסביבה גם בעתיד, ואולי אפילו יחריף: אם ראש ממשלה הוא בעצם המוכתר מטעם יתר ראשי המפלגות, ללא קשר הדוק מדי להישגיו אצל העם, למה שראשי המפלגות לא יבחרו דמות חיצונית ש"תנהל" אותם (כלומר תתווך ביניהם)?
או לא פחות טוב: אם הגענו לרוטציה בין שישה מנדטים ל-17, אפשר לקבוע שכל מנהיג מפלגה עם רף מנדטים מסוים יקבל לתקופה קצובה את המושכות. פשוט נשנה את הטייטל מ"ראש הממשלה" ל"חניך תורן", ומשם כבר נראה לאן נגיע.
  • עינב שיף הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com