איתן הבר שהלך היום לעולמו היה אחד מאותם עיתונאים לא רבים שידעו לשלב בכתבותיהם דיווח עובדתי אמין ותיאורי רגשות ותחושות של הסובבים אותו, ושל האנשים שכתב עליהם. דבר נוסף שהבדיל אותו מרובנו היה שהוא הבין את ציבור קוראיו עד הסוף. לא לחינם נהגו עורכי "ידיעות אחרונות" בתחילת דרכו - נח מוזס ודב יודקובסקי - להתייעץ איתו אף שהיה אחד מהצעירים שבין עיתונאי המערכת. מאותה סיבה בחר בו יצחק רבין ז"ל להיות יועץ התקשורת שלו.
בציבור, הבר ייזכר כמי שהודיע בקול רוטט על מותו של ראש הממשלה בשעות הערב של 4 בנובמבר 1995. אבל אנחנו, העיתונאים שעבדו לצידו והכירו אותו מקרוב, יודעים גם על שיחות הנפש שרבין אהב לנהל איתו, ועל הנאומים שחלקם נכנסו להיסטוריה שאיתן כתב עבור רבין.
פגשתי אותו לראשונה במלחמת ההתשה, באוטובוס עיתונאים שדובר צה"ל ארגן לגזרת תעלת סואץ. הלכנו לבקר במוצבים ובמעוזים שהיו באותו זמן בבנייה. אני הייתי עיתונאי וכתב צבאי מתחיל בקול ישראל, ואיתן כבר היה כתב צבאי מבוסס ומפורסם של "ידיעות אחרונות". הבטתי עליו מלמטה למעלה, והוא, בחיוך נטול גינונים, פשוט התיישב לידי ובמשך כל הנסיעה הארוכה נתן לי טיפים ששנים אחר כך סייעו לי לבצע את תפקידי, לתמרן בין דובר צה"ל לבין המקורות שלי ולהביא מידע ששירת את הציבור, גם כאשר לא היה לרוח דובר צה"ל באותה תקופה.
3 צפייה בגלריה
איתן הבר בדרך לאזור הפיגוע ב"ליל הגלשונים"
(צילום: דובר צה"ל, באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)
איתן הבר מודיע על מותו של יצחק רבין
(באדיבות ארכיון כאן)
איתן היה גם אחד מאותם עיתונאים שהיו תחרותיים במידה. הוא היה שאפתן ורצה להשיג מידע בלעדי כמו כולנו, אבל הוא לא נתן לתאוות הסקופ להעביר אותו על דעתו ועל ערכיו. הוא ידע המון, אבל ידע לכבוש את יצרו ולא לפרסם כשהוא – והדגש על הוא – חשב שזה עלול לפגוע ברגשות של מישהו, או בביטחון ישראל.
לאורך כל השנים תהיתי איך אדם כמוהו, שהיה בן למשפחה רוויזיוניסטית, שגדל על ברכי הערכים של ז'בוטינסקי ותנועת החירות, ידע לא לתת לקו פוליטי זה או אחר להטות אותו ממה שחשב לנכון. לימים הבנתי שזו הסיבה לכך שלא רק רבין אהב אותו והעריך אותו, אלא גם מנחם בגין ויצחק שמיר.
בכל הנוגע לביטחון ישראל היה איתן אנציקלופדיה מהלכת. זאת כמובן בנוסף ללקסיקון לביטחון ישראל שכתב יחד עם העיתונאי הצבאי הבכיר שבינינו, זאב שיף ז"ל, שרבים יכולים למצוא בו עניין גם היום, אף שהרבה דברים בצה"ל ובתחום הביטחון שינו מאז את פניהם כמעט לבלי הכר.
לעיתים תכופות נעזרתי בהיכרות האינטימית שהייתה לו עם צה"ל לדורותיו. תמיד הייתה לו בשבילי, כבונוס, איזו אנקדוטה. איתן גם היה חבר טוב, וכשהתבקש לעזור, בכל דבר ועניין, הוא נרתם. ולכן העיתונאים שהכירו אותו ועבדו לצידו שנים רבות התקבצו סביבו בשנים האחרונות כאשר חלה ומצבו החמיר. ראינו אותו שוקע לאיטו, אבל בכבוד וללא רחמים עצמיים, עם חוש הומור שהשתמר גם בימיו האחרונים.
איתן הבר היה איש של מילים - במובן הטוב של המילה. זה היה סוד קסמו כעיתונאי, וכאדם. יהי זכרו ברוך.
