עם הלוחמים מול חופי עזה
(צילום: טל שמעוני)

לרגע אחד קטן, עם קרני שמש אחרונות במערב ורצועת חוף דרומית במזרח, קל לשכוח עד כמה מורכבת המציאות שאנחנו נמצאים בה. למרות גלי הים והשחפים שמלווים אותנו, המציאות לא יכולה להיות שונה יותר מתחושת הנינוחות הפסטורלית הזו. יחד עם לוחמי פלגה 916 יצאנו לסיור אל מול חופי רצועת עזה, לראות זווית אחרת של הלחימה בדרום.
"מהים אפשר לראות את זה מאוד מאוד טוב, על מה אנחנו שומרים, וגם איך אנחנו שומרים", מסביר סרן יובל הלוי, מפקד הדבורה שעליה אנחנו שטים, ומצביע לעבר רצועת עזה. "הנה עכשיו, תוך כדי שאנחנו מדברים, אנחנו רואים שיגורים, יירוטים של כיפת ברזל וגם תקיפות של חיל האוויר".
לוחמי פלגה 916 פועלים באחת הזירות העמוסות והנפיצות ביותר, הן בזמנים של פעולות ביטחון שוטף, ועוד יותר בזמן לחימה. "אנחנו גם מגנים על הנכסים האסטרטגיים באזור כמו תחנת הכוח רוטנברג שמדרום לאשקלון, וכמובן אסדות הגז, גם מסכלים הברחות נשק לרצועה, ובעיקר מונעים ניסיונות חדירת מחבלים מיחידת הקומנדו הימי של חמאס", אמר רס"ן טוהר דניאל, מפקד סיירת כריש בפלגה.
3 צפייה בגלריה
ספינת דבורה של חיל הים מול רצועת עזה
ספינת דבורה של חיל הים מול רצועת עזה
ספינת דבורה של חיל הים מול רצועת עזה
(צילום: טל שמעוני)
3 צפייה בגלריה
ירי מעזה לישראל
ירי מעזה לישראל
שיגור ירי לעבר ישראל כפי שנצפה מתוך ספינות חיל הים. "רואים טוב על מה שומרים ואיך"
(צילום: רויטרס)
בימים האלה של מבצע שומר החומות, שבו צה"ל פועל נמרצות ברצועת עזה, רמת הפעילות בגזרה עלתה משמעותית. "השוני העיקרי בין שגרה לבין זמן לחימה, כמו בימים האחרונים, הוא באינטנסיביות של הדברים. זה בערך פי שניים וחצי עכשיו", הוסיף רס"ן דניאל.
הדבורה אמנם פחות זוהרת ומתקדמת מספינת הטילים סע"ר 6 שהגיעה ארצה לפני כחצי שנה, אבל היא נושאת על גבה פז"ם מבצעי רב ולוחמי הפלגה באשדוד נחשבים לעמוד השדרה של חיל הים. הספינה נכנסה לשירות לראשונה בסוף שנות ה-70, אבל הדגמים ששטים כיום אל מול חופי עזה הם דור שלישי, ולמרות הדמיון הוויזואלי לספינות הישנות – כל המערכות שונות לחלוטין.
בחדר המנועים שוכנים צמד מנועי טורבו-דיזל, לכל אחד מהם 12 צילינדרים בתצורת V בנפח של מעט 50 ליטרים והספק של 2,735 כוח סוס, דומה ל-22 מכוניות טויוטה קורולה. המהירות המרבית שלה היא כ-80 קמ"ש (או 45 קשר ימי) לפי נתוני היצרנית, מהירות גבוהה מאוד בשביל כלי שיט, שמאפשרת לבצע מרדף מול כלים זריזים כמו אופנועי ים.
"זה מרגש כל פעם מחדש להניע את שני המנועים הענקיים האלה, לשמוע את גרגור הבס הזה עם העשן שעולה מצינור הפליטה ולהבין איזו עוצמה יש לך ביד", סיפר רס"ן דניאל.
3 צפייה בגלריה
כיפת ברזל כפי שנראית מספינת חיל הים
כיפת ברזל כפי שנראית מספינת חיל הים
חיילת על ספינת חיל הים בדרום הארץ
(צילום: רויטרס)
מערכת ההנעה של הדבורה דומה לזו של אופנוע ים, ולכן אפשר לבצע תמרונים יוצאי דופן לכלי שיט גדול כל כך. "זה כמו שתשים לאוטובוס כושר תמרון של מכונית מיני קטנה, כך שתוכל להחנות אותו גם במרכז תל אביב", הסביר מפקד הסיירת. "כשאנחנו צריכים לבצע יירוט של ספינות דיג שמתקרבות לגבול הימי, ולבצע תמרונים צפופים ביניהן, מערכת ההנעה הזאת מאוד מסייעת".
מערכת הנשק של הספינה כוללת מקלעי מאג, ובעיקר מערכת טייפון עם תותח 25 מ"מ שפותחה על ידי רפא"ל ומאפשרת ירי יציב מעמדת השליטה בתוך הספינה, ללא תלות בתנודות גלי הים, "גם בגלים של שני מטר הפגזים מגיעים בדיוק לנקודה שסימנת".
מערכות הגילוי של הספינה מסוגלות לכסות את כל הרצועה, כולל אפשרות להעביר מיד את המידע שנצבר לספינות אחרות, לכלי טיס של חיל האוויר או לכוחות חי"ר.
בשונה מכלי שיט גדולים יותר, שלהם יש משיט ייעודי שאחראי על הניהוג ומפקד המנהל את המשימה, מפקדי הדבורה מבצעים את הכל. גם את ההשטה הפיזית של הכלי, גם את ניהול המשימה, גם תקשורת פנימית עם הלוחמים וגם מול מטה הפיקוד.
"היכולות של הכלי, וגם המתאר שבו אנחנו פועלים, מחייבים מיומנויות גבוהות מאוד של השטה", אמר רס"ן דניאל. "בגלל זה צריך שמי שמחזיק בהגה ובמצערת יהיה הכי מיומן, ממש כמו שללמוד לנהוג על פורמולה 1 לוקח כמה שנים טובות".