קוראים לה עיישה. במשך יותר מ-40 שעות היא הייתה לכודה בקור ובחושך בין שברי בטון, בלי יכולת לזוז, לצעוק, לנשום.
משלחת החילוץ הישראלית של ICL ומגן שהגיעה לנורגדי התחילה מיד את החילוץ המורכב במרוץ נגד הזמן לחלץ אותה מהריסות הבניין בן חמש הקומות, שבקומה הרביעית שלו גרה עם משפחתה לפני שהאדמה רעדה.
עיישה, בת כחמישים, הייתה מטושטשת והתקשתה לתקשר עם המחלצים שניסו לאתר את מיקומה המדויק. בנוסף, היא הייתה לבושה רק בפיג'מה דקה וסבלה מהיפותרמיה בגלל הקור העז. חברי המשלחת עבדו במשך 14 שעות ברצף, בתנאי מזג אוויר קיצוניים, ללא שינה וללא חשמל, בידיעה שסיכויי ההישרדות שלה הולכים ופוחתים עם כל רגע שעובר.
כשהמחלצים הצליחו להגיע אל עאישה, היא מילמלה בשפתיים רועדות "thank you" וליטפה את ידו של המחלץ שהיה לידה, שניהם מתקשים להאמין ששרדה אחרי כל כך הרבה זמן פצועה, בקור, בין ההריסות.
עיישה פונתה באמבולנס ממה שעד לפני כמה ימים היה ביתה, ממה שעד לפני כמה ימים היה העולם שהכירה, לבית החולים. נותר לה עוד זמן קצר של חסד לפני שיוודעו לה ממדי האסון הלאומי שהיכה בארצה, וממדי האסון הפרטי שלה: איש מבני משפחתה לא נותר בחיים.
