בגיל 93: חגיגות בר המצווה לשלום שטמברג
(צילום: רויטרס)
"עברתי את כל החורבן שבעולם ונשארתי לבד", סיפר שלום שטמברג, מאחרוני ניצולי גטו ורשה, בריאיון לגיליון יום השואה של "ידיעות אחרונות" שפורסם ב-2019. "באתי לישראל ועשיתי הרבה בשביל המדינה. הכנו לכם ארץ יפה, הכי יפה בעולם - מבחינת השכלה, מבחינת בריאות, מכל הבחינות. תשמרו עליה בבקשה".
אתמול (יום ב'), כשהוא בן 96, נפטר שטמברג אחרי שנדבק בקורונה בבית החולים "בני ציון" בחיפה. הוא היה יקיר העיר חיפה, ובין פעיליה וידידיה של עמותת "יד עזר לחבר", שפועלת למען ניצולי שואה. במשך שנים הוא נהג לספר את סיפורו בפני תלמידים ובני נוער – והוא אף זכה לחגוג את בר המצווה שלו בגיל 93.
שטמברג נולד בוורשה, פולין, והיה בגטו ורשה עד שנת 1941. משם הוא עבר לגטו פלונסק, וב-3 בדצמבר 1942 נשלח לאושוויץ-בירקנאו. הוא עבד במחנה העבודה יבישוביץ, צעד בצעדות המוות, הגיע גם למחנות בוכנוולד וביסינגן – ושוחרר ממחנה דכאו ב-29 באפריל 1945, כשהוא לבד, ללא אף בן משפחה, אחרי שכל בני משפחתו נספו.
שלום עלה לישראל בשנת 1948, והיה מבוני העיר בית שאן. "קיבלתי עבודה לספור מתים. לא מהגזים", סיפר בעבר. "זרקו אותם ליד הקרמטוריום, ואנחנו היינו צריכים לספור ולרשום כמה יש. עמדנו כמה שעות, ועברו קאפוס. היו להם ברזלים בכפות הידיים, על האצבעות - אגרופנים. באו ונתנו לנו אגרופים. היינו בשבילם רק בדיחה".
6 צפייה בגלריה
שטמברג בהפגנה ליד שגרירות פולין ב-2018. "הרגו אותנו ולקחו לעבודה קשה"
(צילום: מוטי קמחי)
"היה לי רעב, היה לי כואב, היה לי הכול, אבל נשארתי בחיים. זה לא שהייתי גיבור. הייתי כמו כולם. ילד. אחרי השואה נשארתי לבד בחיים, בלי אף אחד. לא היה לי עם מי לדבר, לא היה לי עם מי להיות", הוא סיפר. "הייתי בן אדם בודד בעולם שלא למד שום דבר, סיים ארבע כיתות והיה במלחמה. עד היום אני מתגעגע למשפחה שהייתה לי. מאז שעליתי לארץ יש לי נרות נשמה שדולקים לזכרם יום ולילה".
הוא סיפר שכעס מאוד על אישור החוק הפולני שבמסגרתו נקבע כי יוטל מאסר על מי שיאשים את הפולנים באחריות לפשעי הנאצים. "כשנפתח הגטו, כל היהודים בוורשה ומסביב הגיעו לשם. כל יום היה כל כך קשה כל כך. האס-אס והגסטפו הסתובבו, הרגו אותנו ולקחו אנשים לעבודה קשה", הוא אמר בהפגנה שהתקיימה מול שגרירות פולין בת"א ב-2018. "מים ואוכל לא היה, וכל יום התחילו להוציא את הצעירים למחנות. אני הייתי בן 14 ובגטו הסתובבתי מול ילדים מתים ששכבו על הכבישים ומתחת למדרגות".
שטמברג היה נשוי לזלדה, אב לשתי בנות, אסתר וחיה, וסב לשבעה נכדים ולשמונה נינים. "אבא שרד את הקשיים הגדולים שיש בעולם הזה ובמיוחד את התופת הנאצי, ולצערנו לבסוף הכריעה אותו הקורונה", סיפרו בנותיו. "הוא יכול היה לשרוד שנים נוספות אבל הקורונה קטלה את חייו. אבא היה מחוסן שלוש פעמים כפי שביקשו. הוא גם שמר על עצמו בשנה הזאת. אין לנו מושג איפה הוא נדבק. גם אשתו זלדה נדבקה אבל היא למרבה המזל, החלימה".
אסתר וחיה הוסיפו: "לנצח נישא בליבנו את זכר מסע השורשים שאבא ערך לנו בפולין ובגרמניה, שעזר לנו להפנים ביתר שאת את מסכת הקשיים הגופניים והנפשיים, ואת אימת המוות שריחפה מעליו לכל אורך דרכו בימי השואה האפלים עד ליום השחרור הנכסף מן הגיהינום".
עמותת "יד עזר לחבר" והעומד בראשה שמעון סבג, פרסמו אתמול הודעת צער ואבל על לכתו של שטמברג. "כואב ועצוב", אמר סבג. "הלך לעולמו חבר אישי שלי ואח יקר לי שנים רבות. הוא היה יקיר העיר חיפה ויקיר העיר בית שאן שבמו ידיו הקים את בית הקולנוע הראשון בעיר ואת קבוצת הכדורגל הפועל בית שאן. שטמברג התנדב שנים רבות בעמותת 'יד עזר לחבר' והיה מרצה לתלמידים, משלחות מחו"ל ועוד כשסיפר להם על הישרדותו בגבורה אמיצה את מחנה ההשמדה אושוויץ".
סבג קרא לציבור להגיע להלווייתו של שטמברג, שתתקיים אחר הצהריים בשעה 17:45 בבית העלמין "שדה יהושע" בחיפה, שער "תמר".
ראש העיר בית שאן ז'קי לוי אמר: "סיפורו של שלום שזור בכל רחוב בבית שאן. הוא היה אחד מבוני העיר ומאוהביה הגדולים ממייסדי הפועל בית שאן ובעיקר, מבעלי קולנוע ירדן המיתולוגי. בפגישתנו האחרונה אמרתי לו שכל בית שאן הגיעה בזמנו לקולנוע ירדן. ידענו אז שזו לא עיר שיש לה קולנוע, אלא קולנוע שיש לו עיר. הוא השאיר חותם בעיר ונמצא את הדרך הראויה להנציחו".
