"זה לא הזמן", "אנחנו מנהלים קרב מאסף נגד הגבלת עצמאותנו", "אין תקציבים ותקנים כי רודפים אותנו" - אלו התירוצים השגורים בפי קברניטי המערכת המשפטית, כאשר מתלוננים על הסחבת במתן פסקי דין, תפקוד שופטים והתנהלותם. אלו תירוצים מופרכים. ובכל זאת, הגיעה העת לדבר על זה. במיוחד כשהממשלה אינה לעומתית לשלטון החוק ולמערכת המשפט.
הדוח השנתי של נציב התלונות על השופטים שפורסם בשבוע שעבר עסק ברעה חולה מאוד – תפקוד בתי המשפט למשפחה. בית המשפט הזה פועל בדלתיים סגורות, שכן עיסוקו בדיני נפשות – גירושין, משמורת ילדים, חלוקת רכוש, אימוץ. הנימים הדקים ביותר של החברה ומהקשים שבסכסוכים. מי שמגיעים לשם נמצאים על הרצפה ממש.
לכך יש להוסיף את "הסיוע" של עורכי דין המלווים את הצדדים - רובם כרישים המנצלים את המבוכה, הבלבול והדיכאון האופף את המתדיינים ומלבים לא אחת את האש, שלא לדבר על שכר הטרחה הלא מפוקח על כל מכתב ועל כל הליך.
הגיע הזמן לפתוח לעיון הציבור את הליכי הבחירה של השופטים הללו מעתה ואילך. מי שאינו רוצה שקיפות - שלא יגיש מועמדות, ועדיין יהיו קופצים על המשרות
בכל דוח שנתי מיוחד, לבית המשפט הזה יש פרק קשה במיוחד לקריאה. התנהלות חלק מהשופטים משקפת התעמרות, קוצר רוח, שימוש בביטויים פוגעניים וסף רגישות נמוך. נציב התלונות על השופטים הוא השופט העליון בדימוס אורי שוהם - אדם מערכתי מאוד, מאופק, שכבר ניהל מערכת מורכבת מאוד כאשר כיהן גם כפרקליט הצבאי הראשי. לכן דבריו של האיש הזהיר הזה מהדהדים שבעתיים: "בשנת 2020 נמשך הגידול היחסי בתלונות על שופטים בבתי המשפט לענייני משפחה, עת התקבלו 193 תלונות (לעומת 184 תלונות בשנת 2019 ו-130 תלונות בשנת 2018). נושא זה הובא על ידי הנציבות לידיעתה של הנהלת בתי המשפט, לצורך בדיקת הסיבות לתופעה זו ולהסקת המסקנות המתבקשות, ככל שיידרש".
ומה אנחנו, האזרחים, לקוחות השירות הזה, יודעים על השופטים המשרתים בבתי משפט אלה? כלום בריבוע. הליך בחירת השופטים הללו, כמו בחירת יתר השופטים, חשאי. הפרוטוקולים של דיוני ההשמה אינם גלויים לציבור. למה? התשובה הנצחית של נשיאי בית המשפט העליון ושל שרי המשפטים לדורותיהם היא שאם יפורסמו פרוטוקולים, לא יגיעו אנשים טובים למערכת, כי שקיפות לגבי כישוריהם ועמדות חברי הוועדה לגביהם ירתיעו טובים מהגשת מועמדות.
טובה צימוקיצילום: עמית שאביבינתיים אנו למדים מהתלונות ששופטים טובים, רגישים, בעלי גישה הוליסטית, בעלי חמלה, כמעט שלא מגיעים לשם. מהתלונות שנמצאו מוצדקות נראה שלבית המשפט הזה מגיעים גם שופטים חסרי רגישות, שאין להם את הדבר-מה הנוסף שצריך להיות לשופט העובד בחשאיות, בדלתיים סגורות, בזירה מדממת. החשאיות אינה הפתרון. היא חלק מהמחלה. אפילו גופים כמו שב"כ הפכו שקופים יותר, ומבינים איך לשלב עבודה חשאית בחברה דמוקרטית, ומאז השב"כ לא נפל ביכולותיו.
הגיע הזמן לפתוח לעיון הציבור את הליכי הבחירה של השופטים הללו מעתה ואילך. מי שאינו רוצה שקיפות - שלא יגיש מועמדות, ועדיין יהיו קופצים על המשרות. כדי לטייב את הליכי הבקרה על השופטים, מדי יום ולא רק פעם בשנה, יש לפרסם את פרוטוקולי הדיונים ללא ציון שמות המתדיינים או פרטים מזהים, ובעיקר לדאוג שמי שממוין מראש לבית המשפט הזה יהיה מהטובים ביותר – בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה שיעבור גם השתלמויות טיפוליות ויכולת ניהול כעסים.
- טובה צימוקי היא כתבת המשפט של ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
