5 צפייה בגלריה
סא"ל במיל' מאיר מוזס, לפני עשור: "חברים שלי עברו לצד השני כדי לא לפגוש אותי"
(צילום אלעד גרשגורן )
סא"ל במיל' מאיר מוזס, שפיקד בשנות החמישים על סיירת גולני, הלך אתמול לעולמו בגיל 91. במהלך פשיטה בסוריה נפל מוזס בשבי הסורי עם ארבעה חיילים אחרים, ביניהם אורי אילן - שהתאבד בתאו והותיר פתק שעליו נכתב - "לא בגדתי". מוזס, שנשאר בחיים, הורד לדרגת טוראי עם שובו לארץ ולפני שש שנים אמר בריאיון: "זה היה משפיל, גם אני לא בגדתי". מוזס הותיר אחריו שלושה בנים, דורון, דרור ורונן, שבעה נכדים ועשרה נינים. הוא יובא למנוחת עולמים היום בבית העלמין בחיפה.
מוזס נולד ב-1931 ברומניה. בשנת 1947, כשהוא בן 16, עלה לבד לארץ באוניית מעפילים. הספינה נתפסה על ידי הבריטים, ומוזס מצא עצמו במחנה בקפריסין. כעבור חודשיים, הבריטים אפשרו למוזס ולצעירים נוספים להגיע לארץ. מוזס השתתף טרם עלייתו ארצה בנבחרת השחייה של רומניה והמשיך לשחות גם בארץ. בשנת 1950 השתתף במכבייה השלישית וזכה בשתי מדליות ארד.
באותה השנה הוא גם התגייס לצבא. בשנת 1953 קיבל מוזס את הפיקוד על סיירת גולני. בלילה שבין ה-8 ל-9 בדצמבר 1954 יצא כוח של גולני והצנחנים למבצע "צרצר", מבצע שבמהלכו נתקלו הלוחמים בכוח סורי. חמישה מלוחמי צה"ל נפלו בשבי שנמשך 15 חודשים. לאחר כמה שבועות של חקירה קשה, נשבר מוזס וגילה את מיקומו של מכשיר האזנה, לא לפני שניסה להתאבד במקום. אחד מחברי החוליה, אורי אילן, התאבד בעת שנחקר בשבי הסורי ואילו שאר חברי החוליה הוחזרו ארצה.
בדף הפייסבוק הרשמי של חטיבת גולני, שם פורסמו דברי פרידה מסא"ל מוזס, נכתב כי עם חזרת הכוח לארץ מהשבי הסורי, במקום קבלת פנים הם זכו למשפט ראווה והושפלו. הסיבה: הם פשוט נשארו בחיים. מוזס הועמד למשפט בבית הדין הצבאי של פיקוד צפון והורשע בשנת 1956, בעבירה של הפרת סודיות. הוא הורד מדרגת סגן לדרגת טוראי. למרות זאת, המשיך בשירות מילואים קרבי על אף ההשפלה.
במשך מרבית חייו נשא את הבושה עימו. בשנת 2005, חתם נשיא המדינה דאז משה קצב על חנינה מלאה למוזס, 49 שנה לאחר הרשעתו. קצב חתם על החנינה לאחר שקיבל את המלצת שר הביטחון והרמטכ"ל, כמו גם את המלצת היועץ המשפטי לממשלה וסגן הפרקליט הצבאי הראשי. בין הנימוקים שהובילו למתן החנינה היו "תיקון עוול שנעשה לקצין בצה"ל שנשבה על ידי הסורים לפני כ-50 שנה".
בין השאר נכתב כי החוליה הישראלית נחקרה תחת לחצים כבדים במשך שבועות ואחד מתרגילי החקירה כלל בידוד של כל אחד מהשבויים כאשר סיפרו לכל אחד מהם שחבריו נתלו בכיכר דמשק ואם לא ידווחו על מטרת חדירתם לסוריה דינם יהיה דומה. בעקבות זאת התאבד אחד מחברי החוליה, אורי אילן. הוא תלה עצמו בתאו, לא לפני שהסתיר בבגדיו פתק עליו כתב "לא בגדתי".
מוזס הבחין בחדר החקירות בסוריה בחוקר אותו הכיר מבריכת השחייה שבה נהג לשחות בחיפה. הוא העריך שהסורי זיהה אותו כקצין צה"ל וידע שסיפור הכיסוי שלו שמדובר בחיילים זוטרים שתעו בדרכם - אבוד. המפגש עם החוקר הסורי הביא, בין היתר, לכך שנשבר. אז ליוו מוזס וחייל נוסף בחולייה, סמ"ר מאיר יעקבי ז"ל, את הסורים למקום שבו הוטמן המכשיר וניסו להפעיל מנגנון נפץ שהוטמן במקום ולמעשה לבצע פעולת התאבדות - אך בשל תקלה טכנית המכשיר לא התפוצץ.
נימוק נוסף לחנינה היה קשור להתאבדותו של אורי אילן שהפכה במשך השנים למיתוס שלאורו התחנכו לוחמי צה"ל. הכתובת "לא בגדתי" הדגישה לכאורה את ההבדל בין אילן לבין האחרים שתויגו בתודעה הציבורית כבוגדים. עוד נכתב בהחלטת הנשיא כי מוזס היה קצין למופת ובעל עתיד מבטיח, אך הוא ספג פגיעה קשה כשהתקבל כבוגד בארץ לאחר השבי. לאחר מלחמת ששת הימים הושבו למוזס דרגות הקצונה, הוא המשיך לשרת במילואים והגיע עד לדרגת רב סרן.
בריאיון לביטאון הלוחם לפני שש שנים נשאל מוזס כיצד חש לאחר שהורשע בבגידה וענה: "המום. הורידו לי את הדרגות וזה היה אקט משפיל ביותר. זה היה נורא. הרי גם אני לא בגדתי. חברים שלי, שאתמול שירתו איתי בגולני, עברו לצד השני ברחוב כדי לא לפגוש אותי. יום אחד הגעתי לבסיס של הסיירת. הרי לפני השבי הייתי המפקד שלהם. הקצין שהחליף אותי הכיר אותי. הוא הציג אותי בפני החיילים כמר מוזס. התביישתי".
