לראשונה זה שבע שנים, בבחירות שהתקיימו בשבוע שעבר קיבל הציבור בישראל הכרעה ברורה - הכרעה שבוודאי ניתן לראות במספר המנדטים שקיבל הגוש בראשות ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו. אז לאחר שיקבל את המנדט מהנשיא - ואז גם יודיע לו ש"עלה בידו", בפני נתניהו וממשלתו עומדים לא מעט אתגרים.
בינתיים הקרב על התיקים נמשך, אך זה רק קצה קצהו של הבעיות שמחכות לממשלה המתגבשת, והן מעבר לפינה. מהבית הלבן שבו יושב נשיא דמוקרטי, דרך גל טרור שעדיין בעיצומו ועד המשבר החברתי-כלכלי שמחייב פתרונות - ויפה שעה אחת קודם. כתבי ynet ו"ידיעות אחרונות" מסכמים בקצרה, כל אחד בתחומו, את העניינים הבוערים שמחכים לטיפול הממשלה החדשה.
בין ביידן לבן גביר / איתמר אייכנר
נתניהו קיבל אמש (שני) את שיחת הטלפון המיוחלת מנשיא ארה"ב ג'ו ביידן, שנמנע עד כה להתקשר לברך אותו, מה שהעלה תהיות לחוסר שביעות רצון אמריקנית מתוצאות הבחירות בישראל. האמריקנים טענו מאז יום חמישי, אז התפרסמו תוצאות האמת, שביידן עסוק בקמפיין בחירות האמצע.
בשיחה שארכה שמונה דקות, אמר ביידן לנתניהו כי "אנחנו אחים, נעשה היסטוריה ביחד. המחויבות שלי לישראל היא בלתי ניתנת לערעור". נתניהו אמר לנשיא האמריקני: "נביא עוד הסכמי שלום היסטוריים, זה בהישג יד. המחויבות שלי לברית בינינו וליחסים בינינו חזקה מתמיד".
נתניהו קיים שלשום שיחת טלפון חשובה גם עם נשיא צרפת עמנואל מקרון שהזמין אותו לביקור בפריז. השניים שוחחו גם על הנושא האיראני.
אחרי השבעת הממשלה נתניהו יצטרך להחליט איזה קו מדיני הוא מוביל ומה הוא רוצה להשיג בקדנציה הזאת. ההחלטה הראשונה שנתניהו יצטרך לקבל היא האם לכבד את הסכם הגבול הימי עם לבנון. בעבר התבטא שלא יכבד את ההסכם, שאותו הגדיר כ"הסכם כניעה" - אך לאחר מכן ריכך את התבטאותו ואמר שיכבד את ההסכם עם לבנון כשם שכיבד את הסכמי אוסלו.
נתניהו יצטרך להרגיע את הקהילה הבינלאומית שהממשלה שלו היא לא ממשלת ימין קיצונית ושהוא לא יוצא מגבולות המשחק הדמוקרטי המקובלים. נתניהו, כפי שכבר אמר בעצמו בנאום הזכייה, יחתור להרחבת מעגל הסכמי אברהם והיעד מספר אחד שלו יהיה הסכם נורמליזציה עם סעודיה. עם זאת, צפויה לו בעיה קשה עם מדינות ערב, ובוודאי עם סעודיה, אם נראה ניסיונות בממשלתו לשנות את הסטטוס-קוו בהר הבית.
מבחינת העולם הערבי מדובר בקו אדום, ובמצב שכזה לא רק שלא נראה הרחבה של ההסכמים – אנחנו עלולים לראות החזרת שגרירים ממדינות שכבר נרמלו יחסים עם ישראל. ככלל, מנהיגים במפרץ הפרסי סומכים על נתניהו ורואים בו אדם אחראי שלא יאפשר לגורמי הקיצון בממשלתו להרים ראש.
כדי להרגיע את הקהילה הבינ"ל ולשדר שישראל היא עדיין מדינה דמוקרטית ליברלית - נתניהו בוחן אפשרות למנות את אמיר אוחנה - גבר הומו גלוי, לתפקיד שר החוץ או יו"ר הכנסת. בשיחות סגורות הוא גם מדבר על האפשרות של מינוי אישה לאחד משני התפקידים האלה.
נתניהו יצטרך להגיע לתיאום עם ממשל ביידן בשורה של נושאים - ובראשם האיום האיראני וסוגיית הבנייה בהתנחלויות. נתניהו ימשיך להוביל את הקו של הממשלה היוצאת שמתנגדת לחזרה להסכם גרעין, אך יהיה חייב להגיע לתיאום עם האמריקנים בנוגע לשאלה - מה קורה אם איראן אכן תהפוך למדינה סף גרעינית.
הנקודה הרגישה השנייה, עבור האמריקנים בוודאי, תהיה הבנייה בהתנחלויות. על נתניהו יופעלו לחצים כבדים מימין "לספק את הסחורה" כשסוף סוף יש ממשלת ימין ללא תלות בגורמים מהמרכז-שמאל. האמריקנים יהיו חסרי סבלנות כשמדובר בפגיעה בסיכויי הקמתה של מדינה פלסטינית בדמות בנייה מאסיבית בהתנחלויות, פגיעה במיעוטים, פגיעה בחפים מפשע ואלימות מתנחלים.
וזה לא נגמר כאן. הסוגיה הפלסטינית היא כידוע רחבה, וראש הממשלה המיועד יצטרך להחליט האם להמשיך במדיניות הממשלה הנוכחית של חיזוק הכלכלה הפלסטינית והקלות לאוכלוסייה בגדה וברצועת עזה. סביר שנתניהו לא יחזור למדיניות מזוודות הדולרים לחמאס שהופסקה על ידי ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט. נתניהו מגיע בתקופה בעייתית כשהגדה רותחת ומספר פיגועי הטרור בעלייה מדאיגה.
לנתניהו צפוי כאב ראש לא קטן ביחסים שלו עם הקהילה היהודית בארה"ב שידועה כליברלית מאוד. הם רואים בנתניהו כמי שהפר את ההבטחה למתווה הכותל לאחר שנכנע לחרדים. נתניהו יצטרך להרגיע גם את הדאגות של יהדות ארה"ב.
ולא רק איראן והפלסטינים, נתניהו גם צריך להחליט כיצד יפעל באשר למלחמה באוקראינה. בקמפיין הבחירות שלו הצהיר שיבחן אפשרות לספק נשק לאוקראינה אם יהיה ראש הממשלה הבא. סביר שהתבטא כך כדי לפזול לקול האוקראיני בבחירות בישראל.
אספקת נשק ישראלי לאוקראינה תגרום לעימות חריף מול רוסיה, כפי שהזהיר נשיא רוסיה לשעבר מדבדב. נתניהו גם אמר שהוא צופה אפשרות שיתבקש לשמש מתווך בין רוסיה לאוקראינה. צריך לזכור שעל הפרק עומדת דרישת רוסיה לסגירת משרדי הסוכנות היהודית - כך שיש צורך ישראלי וחשיבות בדיאלוג עם פוטין.
"לשבור" את גל הטרור / יואב זיתון
האתגר הראשון והמרכזי של הממשלה החדשה הוא אישור וגיבוש תקציב מדינה וביטחון, ככל הנראה דו-שנתי וכזה שיאפשר לצה"ל סוף סוף ליישם תוכנית רב-שנתית (תר"ש) לבניין כוחו וביצור התעצמותו. צה"ל היה נתפס הרבה פחות מוכן אם בשלוש השנים של הסחרור הפוליטי, ברובו הוא היה ללא תר"ש אמיתי ובלי תקציב רגיל, והייתה פורצת מלחמה; חטיבות המילואים התאמנו הרבה פחות, תוכניות רכש אסטרטגיות, כמו החלפת טייסות ישנות בחדשות והתנעת מהלכי הצטיידות ארוכות טווח, נדחו בגלל הכאוס הפוליטי.
דווקא היציבות השלטונית המסתמנת היא בשורה מעולה לצבא וחיזוק כוחו לעשור הקרוב, קל וחומר כשבמקביל לכינון הממשלה החדשה נכנסים לתפקידם במקביל גם רמטכ"ל חדש, הרצי הלוי, וסגנו, אמיר ברעם, שכבר עמלים על שרטוט התר"ש לפי תפיסתם. הפעם האחרונה שבה לצה"ל הייתה תוכנית שכזו, וכוחו נבנה בשקט תעשייתי ו"כמו בספר", ללא הפתעות ובלי הוצאות כלכליות חריגות, הייתה בממשלת נתניהו שבין 2015 ל-2019. ארבע שנות שלטון תחת ממשלה אחת אפשרו ל"תר"ש גדעון" של הרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט לבצר את כוחו של צה"ל שנים קדימה.
באופן יוצא דופן, כל הצמרת הביטחונית-מדינית, מלבד ראשי המוסד והשב"כ, צפויה להתחלף באותם ימים, בעוד כחודש וחצי. הרמטכ"ל (וסגנו שנכנס לתפקיד בימים האחרונים), שר הביטחון וראש ממשלה. בעוד שהאחרון כבר מנוסה בתפקיד, האחרים יצטרכו בראש ובראשונה לתת מענה לגל טרור שעדיין לא נשבר, ביהודה ושומרון.
לא פחות מ-240 אירועי ירי נרשמו בגדה מאז חודש אוגוסט, רובם אמנם נגד כוחות צה"ל ובמהלך מבצעים בעומק השטח הפלסטיני, אך הרצף המדאיג הזה לא נפסק, גם אם נחלש מדי פעם למשך מספר ימים. התעוזה של פעילים חמושים לירות על כוחות צה"ל כמעט בכל כניסה למחנה פליטים או לעיר גדולה בשומרון הדביקה גם מפגעים בגזרות אחרות כמו חברון. אדי הדלק הללו שמרחפים באוויר, לצד מצבור אדיר של אלפי רובים וכלי נשק שונים שהגיעו לפלסטינים בכמויות מפחידות לאורך השנים האחרונות, רק מחכים לנפץ שיבעיר לגמרי את השטח.
ב-2016-2015 היה זה גל טרור הסכינים והדריסות שצה"ל ושב"כ הצליחו לדכא, הפעם המספרים נמוכים יותר, אך החומרה, הקטלניות והזמינות של כלי הנשק גדולים בהרבה, והנפיצות בהתאם.
מבחינת עזה, ספק אם הממשלה החדשה תשנה גישה מזו של היוצאת, לאחר שזו הוכיחה עצמה באופן יחסי לעשור האחרון, שהיה רצוף בסבבי הסלמה. מדיניות "המקלות והגזרים" עושה בינתיים את שלה בדרום מאז מבצע "שומר החומות" שהמשיך ב"עלות השחר" השנה – לצד מהלומות על הג'יהאד האיסלאמי, הקלות לאוכלוסייה העזתית שמעלות את מחיר ההפסד - יותר סחורות לייצא מהרצועה ופתיחת מעבר ארז לרבבה וחצי של פועלים פלסטינים המתפרנסים בישראל - לראשונה מאז הטלת המצור הישראלי בעקבות עליית חמאס לשלטון בעזה לפני כ-15 שנים.
בזירה הצפונית, מדיניות התקיפות החשאיות של משלוחי הנשק לחיזבאללה ונגד ההתבססות האיראנית בסוריה יימשכו אך יאותגרו יותר. רוסיה עדיין נוכחת בסוריה ועלולה להשתמש בזירה זו כדי להגביל עוד יותר את חופש הפעולה והעליונות האווירית של חיל האוויר, אם וכאשר ישראל אכן תחמש את הצבא האוקראיני בנשק הגנה כמערכות הגנה אווירית, בוודאי עם נשק התקפי.
להשיב את הביטחון ברחובות, וגם את האמון / לירן לוי
השר לביטחון הפנים הבא ייכנס לתפקידו בתקופה שבה אמון הציבור במשטרה נמצא בשפל חסר תקדים והמשטרה סובלת ממשבר כוח אדם הולך ומחריף בשל גל התפטרות של שוטרים בשנים האחרונות עקב תנאי השכר, השחיקה מעבודת השטח וחוסר הגיבוי מפיקוד המשטרה.
השר יצטרך מצד אחד לדאוג להגדלת תקציב המשטרה והוספת 5,000 שוטרים וסיירים לפחות כדי לשפר את רמת הביטחון האישי ברחובות, ומצד שני השר יצטרך להתעקש על רפורמה והתייעלות במשטרה וקיצוץ באבטלה סמויה במטה הארצי של המשטרה. בנוסף השר החדש יצטרך להתמודד עם פיקוד משטרה מסוכסך ומפכ"ל שקיבל רק לאחרונה מכתב אזהרה מוועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון.
מי שמסמן לו למטרה את התפקיד הוא ח"כ איתמר בן גביר, שייאלץ להתמודד אם וכאשר גם עם הפשיעה הגוברת בחברה הערבית והנשק הבלתי-חוקי שזורם ברחובות. ולא רק בחברה הערבית - השר שיחליף את עמר בר-לב יצטרך להילחם גם מול משפחות הפשע היהודיות, שמרימות ראש לאחרונה.
דרישה נוספת שנשמעת בציבור היא הדרישה למשילות. השר הנכנס יצטרך לתת מענה לתחושת הביטחון האישית המעורערת של תושבי הדרום, ולשים סוף למכת הפרוטקשן ששוטפת את הארץ, מדרום ועד לצפון.
המשבר הבא בכלכלה / גד ליאור
הטלטלה בכלכלה העולמית לצד הקפאת כל מהלך כלכלי בישראל בשל קיומה של ממשלת מעבר חסרת סמכויות לביצוע רפורמות כלכליות יחייבו את הממשלה הבאה לטפל בתחום הכלכלי בעדיפות עליונה.
בראש ובראשונה יהיה צורך לגבש תוכנית רחבה בתחום הדיור. בשל פיזור הכנסת לא אושרו רוב סעיפי ארבע תוכניות הדיור שעליהן החליטה הממשלה היוצאת. עליית המחירים ב-19% בשנה הביאה לאחד המשברים החמורים בתולדות המדינה. בלית ברירה פעל רק בנק ישראל כדי לנסות ולמתן את עליות המחירים, אולם בינתיים גם העלאות הריבית המשמעותיות במחצית השנה האחרונה לא הביאו לתוצאות המקוות.
תחום נוסף שהעולם כולו עוסק בו כעת הוא ההתייקרויות כמעט בכל התחומים שהזניקו את האינפלציה בעולם לשיעורים הגבוהים זה עשרות שנים - קרוב ומעל ל-10%. בישראל יוקר המחיה מלווה אותנו כבר שני עשורים כאשר דווקא כעת האינפלציה היא מהנמוכות בעולם, רק 4.6% בשנה.
למרות זאת על הממשלה החדשה יהיה למנוע את האצת ההתייקרויות שמתגברות דווקא בחודש הזה. יהיה עליה להעז ולפרק את המונופולים הגדולים, לעודד כניסת מתחרים, בעיקר בתחומי המזון וההיגיינה לישראל, ולהוריד מכסים מעבר לאלה שהופחתו על ידי הממשלה היוצאת.
תחום עיקרי נוסף שיהיה צורך לטפל בו הוא השקעות גבוהות בתשתיות ובעיקר בתחבורה. הנחת מסילות ברזל בקווים חדשים, הגברת תכיפות הרכבות בקווים העיקריים הקיימים, זירוז הקמת הרכבות הקלות בירושלים ובגוש דן הן כורח המציאות. הוספת נתיבים לתחבורה הציבורית והגברתה, קידום תוכניות אגרות הגודש והמטרו הן חיוניות ביותר לצמצום פקקי הענק בכבישים.
עוד תצטרך הממשלה החדשה למצוא מקורות מימון בתקציב החדש לתוכנית - שסיכוייה מעטים ליישום כעת - של חינוך חינם לגילי 3-0. דחוף מאוד יהיה לאשר את תקציב המדינה וחוק ההסדרים כבר ברבעון הראשון של שנת 2023, כי שוב נפתחת שנה ללא תקציב מאושר.
רעבים לרווחה / הדר גיל-עד
הממשלה הבאה תמצא את מסגרות הרווחה על שלל סוגיהן בחוסר משמעותי של כוח אדם. בשנים האחרונות החלה נטישה מאסיבית של מקצועות הרווחה במגזר הציבורי, בהם עובדים סוציאליים, מדריכים ועובדי סיעוד. בראיון ל-ynet ול"ידיעות אחרונות" לפני כמה חודשים אמר שר הרווחה היוצא מאיר כהן שהם נאבקים על תוספת של חצי מיליארד שקלים במטרה להעלות את שכר העובדים במסגרות הרווחה, שבלעדיה הוא חושש שלא רחוק היום שלא יהיה מי שיתפעל את המסגרות.
"אני מאוד מודאג", אמר, "אני חוזה שאם בדיוני התקציב הקרוב לא ייענו לבקשות שלנו, בעוד שנתיים נעמוד בפני שוקת שבורה. לא יהיה מי שיטפל בהורים שלנו, בילדים שלנו. לא יהיה. אני מבקר במסגרות, מחודש לחודש מרגישים את הקושי. השכר של העובדים זה הדבר החשוב ביותר, אם הוא יישאר כפי שהוא היום, לא יהיה מי שיטפל, לא יגיעו אנשים".
המחסור הקשה בכוח אדם במסגרות הרווחה אף קשה יותר במגזר הערבי, שם מתקשים לאייש את התקנים הקיימים. המצב הקיים הופך תוכניות לאומיות שמטרתן להילחם באלימות ובפערים בחברה הערבית לכמעט בלתי אפשריות, בהן התוכנית הלאומית למאבק באלימות במשפחה. מאז שעבר תקציב המדינה האחרון הוקצו יותר תקציבים ויותר משאבים כדי להעלות הילוך במאבק באלימות נגד נשים בכלל, ואלימות נגד נשים ערביות בפרט. עם זאת, חוסר היכולת לאייש עשרות תקנים ייעודיים לחברה הערבית גורם לתוכנית לדשדש.
אתגר נוסף מתייחס לעלייה ביוקר המחיה שפוגעת במשפחות רבות בישראל, ובעיקר במשפחות קשות יום. ההערכה היא שכיום ישנן בישראל כ-257 אלף משפחות שנמצאות בחוסר ביטחון תזונתי, ועוד כ-265 אלף משפחות שסובלות מאי-ביטחון תזונתי חמור, וכי יותר מאחד מכל עשרה ישראלים סובלים מאי-ביטחון תזונתי. הממשלה היוצאת הגדילה באופן משמעותי את המיזם לביטחון תזונתי שכיום תומך בכ-40 אלף משפחות, אבל עדיין מדובר במאות אלפי משפחות שנתמכות בעיקר על ידי עמותות ומגזר שלישי.
בהקשר זה גם קצבאות הביטוח הלאומי, בדגש על קצבאות הזקנה, לא עלו באופן משמעותי כבר שנים ארוכות. ככל שהמחירים עולים היכולת של אוכלוסיות שלמות, בהן קשישים, נכים ומשפחות חד הוריות שמתקיימות מקצבאות הביטוח הלאומי, שלא תואמות למחירים בשוק, לחיות בצורה מכובדת - הופכת למשימה בלתי אפשרית.
פורסם לראשונה: 22:27, 07.11.22