כדמוקרט אדוק אני שוקל להעלות הצעה במפגש הבא של חברת ההייטק שבה אני עובד – לקבל החלטות בצורה דמוקרטית. האם להעביר את מסדי הנתונים שלנו לטכנולוגיה חדשה? האם להתקשר עם לקוח מסוים? האם להעניק בונוסים לשכירים? נכנס את העובדים ונקבל הכרעה דמוקרטית! למה שהחברה תתנהל תחת הדיקטטורה של המנכ"ל? ובעצם, למה שלא נבחר גם מי יהיה המנכ"ל?
האינטואיציה שלנו אומרת שזה רעיון גרוע והאינטואיציה שלנו צודקת לגמרי. החלטות בעולם המודרני הן מורכבות ודורשות מקצועיות, ידע וניסיון שאין לכל אדם, והכרעת הרוב איננה בשום אופן ערובה לקבלת החלטות טובות. בנוסף, העברת החלטות להכרעת הרוב מנתקת בין אחריות לבין סמכות, מתכון בדוק לכישלון. ההיסטוריה רצופה בהחלטות אומללות שהתקבלו על ידי הרוב.
למה בכל זאת אנו מקיימים בחירות פעם בכמה שנים ופועלים על פי הכרעת הרוב? לא כי זה מבטיח תוצאות טובות יותר אלא פשוט בגלל שהאלטרנטיבה גרועה יותר. שיטת הממשל הדמוקרטית דוחה את הרעיון שאדם או קבוצת אנשים ישלטו בחיי כאשר אין לי דרך להשפיע על כך, ותהליך הבחירות הוא ההזדמנות שלי להצביע למי שמייצג את דעותיי ולפעול בכל דרך על מנת לשכנע גם אחרים לעשות כמוני.
אם ההחלטה של לפיד נובעת מהערכה שפריימריז יחזקו את יש עתיד, הרי שהחלטה לגיטימית. אבל אם זו תוצאה של טרור אידיאולוגי הגורס שמפלגה ללא פריימריז היא דיקטטורה, אז אין אלא להצטער על כניעתו
הכרעת הרוב לא מבטיחה עולם טוב יותר אבל השיטה האחרת, שבמסגרתה אדם או קבוצת אנשים שולטים בחיי ללא אפשרות להחליף אותם, הוכחה מבחינה היסטורית כגרועה יותר. וינסטון צ'רצ'יל, בשנינות האופיינית לו, היטיב להגדיר זאת באמרו כי "הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה בעולם, מלבד כל יתר שיטות המשטר שנוסו עד היום". יש ערכים דמוקרטיים אמיתיים כמו חירות, שוויון וסובלנות, אך הכרעת הרוב אינה ערך דמוקרטי, אלא לא יותר ממנגנון מוסכם להכרעה במחלוקות.
יאיר לפיד הקים את מפלגת "יש עתיד" בעשר אצבעותיו, הוביל אותה להישגים פוליטיים מרשימים, והוכיח את עצמו כרץ למרחקים ארוכים וכאדם שיודע גם לשים את האגו בצד ברגעים קריטיים. אינני שותף לדרכו ולדעותיו, אבל הערכתי כל השנים את יכולת העמידה שלו נגד הדרישה הפופוליסטית להנהיג פריימריז במפלגתו, בטענה שכביכול רק כך היא תהיה דמוקרטית. והנה, לאחר שנים של סירוב הוא הודיע שיש עתיד תקיים בתחילת השנה הבאה פריימריז לראשות המפלגה.
הטענה שמפלגה ללא פריימריז איננה דמוקרטית אינה אלא דברי הבל. מפלגה פוליטית היא לא מערכת שלטונית. היא לא שולטת בחייהם של אנשים ולא חייבת להתנהל באופן דמוקרטי. מפלגה היא ארגון שבא אליי, האזרח, ומציע את שירותיו: "אתה חפץ לקדם נושאים מסוימים? אנו מעמידים לרשותך אנשים ומנגנון שיקדמו את ענייניך במוסדות השלטון ומבקשים לשם כך את קולך בקלפי". אינך מעוניין בשירותי המפלגה הזו? אין בעיה. אתה מוזמן להצביע למפלגה אחרת. התאגדות וולונטרית לא צריכה להיות דמוקרטית.
האם לאחר שאדם השקיע מאמצים, כישרון וכסף על מנת להקים מפלגה אטרקטיבית נכון לדרוש ממנו להתמודד בפריימריז על הובלתה? להניח לקבוצת אנשים שלא השקיעו מאומה במפלגה לקבוע את גורלו ואת גורלה? מפלגות בישראל (בהן גם "שינוי" של טומי לפיד, אביו המנוח של יאיר) נהרסו בעקבות פריימריז שהביאו לתופעות של פופוליזם זול וקבלני קולות שהעמידו אנשים בלתי מתאימים בראשות מפלגות והכניסו דמויות מופרכות לבית הנבחרים.
לשיטת הפריימריז יש גם יתרונות. היא עשויה להביא להזדהות עמוקה יותר עם המפלגה ולהעלות את מספר בוחריה. פריימריז גם מאפשרים לרענן את השורות ולהכניס דם חדש למפלגה. אבל הדיון אם להנהיג פריימריז במפלגה צריך להתנהל מתוך שיח של כדאיות ומיקסום רווח פוליטי ולא מתוך שיח אידיאולוגי המקדש את מנגנון הכרעת הרוב.
אם ההחלטה של לפיד נובעת מהערכה שפריימריז יחזקו את יש עתיד, הרי שמדובר בהחלטה לגיטימית. אבל אם ההחלטה היא תוצאה של טרור אידיאולוגי הגורס שמפלגה ללא פריימריז היא דיקטטורה, אז אין אלא להצטער על כניעתו של לפיד לתפיסה המוטעית הזו. אפשר לקיים דיון לגבי היתרונות והחסרונות של פריימריז, אבל תשאירו בבקשה את הדמוקרטיה מחוץ לדיון. היא לא קשורה לעניין.
- גרשון פרוש הוא מנהל פיתוח בחברת הייטק, בעל תואר שני בלימודי דמוקרטיה וכותב בבמות חרדיות שונות
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com