סימונה מורי באולפן ynet: "לא גיבורה"
(צילום: ירון ברנר)
יותר משנה חלפה מאז שסימונה מורי שוחררה מהכלא. בריאיון לאולפן ynet לרגל יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, סיפרה כי רצחה את בעלה המתעלל כדי "להציל את הילדים שלי. כי לא השאירו לי ברירה. לא קיבלתי עזרה". מורי הוסיפה: "אני לא גיבורה. אני קורבן להתעללות ממושכת".
מורי סיפרה כי כל מקרה של אלימות כלפי נשים מטלטל אותה. "כל יום קורה משהו", היא אמרה. היא הוסיפה כי המקרה של שירה איסקוב "טלטל אותי מאוד, ועוד נשים שנרצחו. כל מקרה כזה מטלטל אותי וטלטל אותי במשך 20 שנה כשהייתי בבית הסוהר, זה לא פסק. ועכשיו יותר. זה מאוד מטלטל אותי ומחזיר אותי לשם. זה מאוד מאוד לא פשוט".
לדברי מורי, האלימות שחוותה קיימת בהרבה בתים. "אני יודעת שזה גם הרבה יותר קשה היום. גם בגלל התקופה הזאת, הקורונה, הסגר. זה קורה עכשיו כשאנחנו מדברות, כל כך הרבה נשים סובלות כרגע. צריך להגיד קודם כל לאנשים, לשכנים, למשפחה, כמו שאותה אישה יכולה לזהות גם הסביבה יכולה לזהות שהיא במצוקה", אמרה מורי.
"השכנים שלי ידעו כולם ואף אחד לא עשה כלום. כולם ידעו. איש משטרה גר מעליי והוא ידע, והוא שמע ולא עשה כלום. אסור להתעלם", היא הוסיפה. "ולנשים במצוקה שעוברות התעללות כזאת או אחרת, פיזית, כלכלית, מילולית, לא משנה מה, הדבר הראשון שאני רוצה להגיד לכולן, אל תתביישו לפנות לעזרה. אל תפחדו. כל הזמן שיהיה מול העיניים שלך מה שיקרה כשאת תמותי, מה יקרה עם הילדים שלך. כל הזמן ראיתי את התסריטים האלה. מה יעלה בגורלם אם אני לא אהיה יותר שם? הוא ישב בבית סוהר, לא הרבה זמן כי הוא היה שתוי, כי השתמש בסמים, ויהיה גם אפוטרופוס".
- אנחנו רואים את זה עכשיו במקרה של שירה איסקוב.
"במקרה של שירה איסקוב, יהיה גם אפוטרופוס על הילדים. אז מה יהיה? אני לא באה להגיד שאני גיבורה. אני לא גיבורה. אני קורבן להתעללות ממושכת. אני גיבורה שהצלתי את הילדים שלי. כי לא השאירו לי ברירה. לא הייתה לי ברירה. לא קיבלתי עזרה. פניתי למשטרה, פניתי בבקשה לעזרה. קיבלתי אפשרות ללכת למעון לנשים מוכות. בתחנת הרכבת אמרתי לא. זה לא המקום של הילדה שלי להיות בכלא. זה המקום שלו".
- השתחררת לפני כשנה. מאז מספר הרציחות זינק.
"מטורף. זה החזיר אותי למלחמת המפרץ, שהייתה הקורונה שלי. להיות בחדר האטום עם גבר מתעלל שלא מעניין אותו בכלל. הטיל הראשון, ב-15 בינואר, בלילה, יום הולדתי, אני בחדר המדרגות עם תינוקת, ברחתי מהפחד ולא היה לי לאן ללכת. לילה, חורף, אני עם תינוקת על המדרגות, אני בפתח דלתו של השכן השוטר. ואז האזעקה הראשונה ואני דופקת בדלת. עד שהוא פתח את הדלת, וגם לא עניין אותו שום דבר. אני בלי מסכה לילדה, מלחמה, מלחמת הישרדות לגמרי".
- היית עושה דברים בצורה שונה היום?
"כן, בוודאי שהייתי עושה בצורה שונה. אני לא יודעת אם זה היה כל כך עוזר לי אז. היום יש יותר מודעות. יש מודעות גם לאנשים, גם לסביבה, התקשורת. אז זה לא היה ככה. כל דבר אפשר גם לצלם היום. אם היה לי טלפון והייתי מצלמת את עצמי בסיטואציות מסוימות, אני מאמינה שזה היה אחרת. אבל זה לא צריך להיגמר רק במאסר. צריך טיפול לגברים האלימים האלה".
- מה למדת ב-22 שנה בכלא?
"למדתי קודם כל הרבה על עצמי. עשיתי טיפול ממושך ואינטנסיבי כל השנים האלה. למדתי על עצמי שאני אישה חזקה. והוא, הגבר האלים, זה שהתעלל בי, הוא חלש, פחדן. הוא פשוט פחדן. הם פחדנים. כי זה לא יכול להיות שגבר שמכה אישה הוא דבר אחר מאשר פחדן".
מורי ביקשה להעביר מסר לנשים: "צריך לעצור את זה מהסטירה הראשונה. מההשפלה הראשונה. זו לא חייבת להיות אלימות פיזית, זו יכולה להיות גם אלימות כלכלית. וגם הסביבה. גם את יכולה להבחין אם החברה שלך סובלת מאלימות כלכלית".
במקרה שאישה בסביבתכם נמצאת במערכת יחסים אלימה, הפנו אותה או התקשרו בעצמכם לקו החירום של משרד הרווחה בטלפון 118 או 077-9208560. המוקד מאויש במשך 24 שעות ביממה ומעניק שירות בעברית, ערבית, רוסית ואמהרית.
