עוד פיגוע? עוד דקירה? עוד ירי? עוד זריקת אבנים? כל מה שצריך, אליבא דחסידי האשליה, הוא לא להציע שום פתרון, ובעיקר - לא לעשות כלום. נוסיף פה מאחז ושם שכונה. נעביר עוד עשרות משפחות לחומש, ועוד כמה מאות למצפה כרמים. הם יתרגלו. פה ושם נעניק להם קצת יותר אישורי עבודה, ובשגרה נזדקק כמובן ליד קשה. חדירה לקסבה בשכם אם צריך. והכל יסתדר. איך, ממש איך, אנחנו לא מבינים שכל מה שצריך הוא להבטיח להם ששום דבר לא ישתנה, וכך נאלף אותם. הם יתרגלו. או יהגרו.
המציאות, למי שעדיין מתעניין בה, לא מצייתת להזיות. מאז האינתיפאדה הראשונה, יש אינתיפאדות ללא הפסקה. בין לבין יש שגרה של אלימות. העשור הקודם היה שקט יחסית, "רק" עם אינתיפאדת סכינים באמצעו. 47 הרוגים. בשנה שעברה, עוד בתקופת הממשלה הקודמת, הרחיבו חמאס והג'יהאד את האינתיפאדה גם לתוככי ישראל. וזה לא נגמר. 254 פיגועים וניסיונות פיגוע בחודש ספטמבר. כנראה שקצת יותר באוקטובר. ויש גם מתי מעט של חוליגנים בצד שלנו. פה ושם הם ישברו עצמות לאיזו פעילת שמאל קשישה, או יחבלו במסיק זיתים כעניין של שגרה, ויגדילו כמובן את השנאה.
יש גם אשליות משמאל. אין מאבק פלסטיני נגד הכיבוש. יש טרור נגד עצם קיומה של ישראל. אף אחד ממחבלי "גוב האריות" לא נאבק על עצמאות פלסטינית לפי מתווה קלינטון או הסכם ז'נבה, שמקובלים על השמאל. גם יוזמה מדינית לנסיגה לקווי החלטת החלוקה לא תעזור. משום שהמחבלים הם בסך הכל זרוע הביצוע של "ארגוני זכויות", שכמעט ללא יוצא מן הכלל הם חלק מקמפיין ה-BDS. וגם להפך. "ארגוני הזכויות", כלומר הדמוניזציה, הם זרוע התעמולה של הטרור. המטרה הייתה ונותרה מדינה אחת גדולה, במקום ישראל. בסדרה "שתולה", של "עד כאן" וערוץ 13, "פעילי זכויות" אומרים את זה בפה מלא.
כדאי לשים לב למרכיב המרכזי באסטרטגיה המשולבת של ארגוני הטרור ו"ארגוני הזכויות". הם יודעים שהם לא ינצחו את ישראל באמצעות פיגועים. הם רוצים לגרור את ישראל לעוד סיבוב של שפיכות דמים. הם רוצים הרס וחורבן. הם יודעים שזה בדיוק מה שיעורר שוב את דעת הקהל הבינלאומית. מה יהיה במבצע הבא, בעזה או ביהודה ושומרון, שמן הסתם יגיע? ההפגנות נגד ישראל יתרבו. המערב יודע שנגד הטרור של אל-קאעידה, דאעש, טליבאן ודומיהם - צריך להוריד כפפות. אבל הוא מסרב להבין שהג'יהאד האיסלאמי וחמאס שייכים לאותה מחלקה. מדובר בכישלון אסטרטגי של ישראל. משום שהתעמולה האנטי-ישראלית היא מרכיב חשוב בעימות. לפעמים המרכיב המכריע.
ובינתיים, הימין המתנחלי ידרוש עוד בנייה בשטחים, ויכפה עלינו את הפיגוע הזוחל של מדינה אחת, דו-לאומית. הייתי באינספור סיבובי הרצאות, בעיקר במדינות המערב. למעט קהילות אורתודוכסיות, לא כולן, ספק אם יש קהילה אחת של ידידי ישראל שאפשר לעמוד מולה ולהצדיק את הרחבת מפעל ההתנחלויות. ובכל מקרה, הציונות לא תקרוס בגלל הפלסטינים. היא תקרוס בגלל יהודים שמגשימים את חזון ה-BDS, של מדינה אחת גדולה.
פעילות צה"ל השכם, הלילה
אז מה עושים? השמאל הציוני לא יכול להמשיך עם הסיסמאות של "די לכיבוש", כאשר להנהגה הפלסטינית אין שום עניין במתווה שלום שהשמאל מוכן להציע. והימין לא יכול להמשיך עם האשליה שהשילוב בין עוד התנחלויות, יד קשה וקיפאון מדיני - יגרום לפלסטינים להיות גורים מאולפים. ולא, הם לא יהגרו מכאן בהמוניהם. לא יקרה.
אנחנו בסיומה של מערכת בחירות, והעיסוק בנושא המרכזי לעתידה של ישראל כמדינה יהודית שואף לאפס. פלסטינים יוק. טמינת הראש בחול היא איוולת. כך שיש צורך לצאת מהקופסאות של "שמאל" מול "ימין". אלה ואלה נכשלו. ישראל זקוקה לדרך שלישית. גיורא איילנד, למשל, העלה את הרעיון של קונפדרציה פלסטינית עם ירדן. ייתכן שאיחרנו את המועד. אבל זה בהחלט רעיון. רבים אחרים, לפחות חלק מ"מפקדים למען ביטחון ישראל", הציגו מתווה של הפרדה דמוגרפית תוך כדי המשך שליטה ביטחונית. לא עוד התנתקות. זה פתרון שבכל מה שקשור למצביעים - מאמצע מפלגת העבודה עד אמצע הליכוד - אפשר להסכים עליו.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזילמדינות ערב נמאס מהסרבנות הפלסטינית. זו אחת הסיבות להסכמי אברהם. אבל דווקא דעת הקהל המערבית נוטה לצידם. היא חלק מהמשחק. אם הממשל האמריקני מכניס את אפו גם לאירוע שבו ילד פלסטיני נפטר רק בגלל שחיילים ישראלים היו בסביבה - אז מה יקרה כאשר יתחיל מבצע רציני?
אז כן, המערב צבוע. אבל זה לא היה אמור לשחרר את המפלגות מהצגת פתרונות. והן, למעשה, שחררו את עצמן מכל דיון. זה משאיר את הזירה לנציגי הקלישאות הישנות, משמאל ומימין. זה רע לשיח הציבורי. זה רע לישראל. כדאי להתעורר.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
