לאחרונה ניכרת במחוזותינו, ובפרט הביטחוניים שבהם, תחיית הז'אנר הוותיק של גיבוש פרופילים פסיכולוגיים של מנהיגים. מדובר בענף שרווח בתקופת המלחמה הקרה והתבסס על פסיכולוגים שניסו "להשכיב" וירטואלית את מנהיגי המחנה היריב על הספה, לצלול לעומק נפשם, ובאמצעות כך לפענח את דפוס קבלת ההחלטות שלהם ולצפות את מהלכיהם.
במחקרים הנערכים בישראל בולט בהם הניסיון לשרטט הפרעות נפשיות שהשפיעו או עלולים להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות של מנהיגי מחנה האויב. בהקשר הזה בולטים שני ניתוחים: האחד העוסק במנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר, והשני בנשיאה החדש של איראן, איברהים ראיסי.
בפרופיל הפסיכולוגי אודות סינוואר בולטת הטענה שהוא מצוי בהלך רוח משיחי והפך בלתי צפוי, דבר המהווה במידה רבה הסבר להחלטתו לפתוח במבצע "שומר החומות". הניתוח מחמיץ את העובדה שהווייתו הבסיסית של סינוואר היא משיחית, וכי הוא תופס את חייו כשלב נוסף לקראת מימוש החזון ארוך הטווח של תנועתו, אשר סביר כי הוא עצמו לא יזכה לראותו מתממש.
הפנייה שלו למהלך צבאי יזום אינה "איבוד שיקול הדעת", אלא דגם מחושב שנוקטים מנהיגי חמאס מאז הקמתה. הם בוחנים את המציאות ומנסים לאתר נסיבות מתאימות שבהן יוכלו לבצע תפנית אסטרטגית, בדיוק כפי שעשה מייסד התנועה השיח' אחמד יאסין כשהקים אותה ב-1987, ובכך סימן את תום שלב הבנייה האזרחית שלה ומעבר לשלב הג'יהאד. לפעמים מנהיגים אלה שוגים בשיקול דעתם - כמו יתר המנהיגים בעולם - אולם מהלכיהם אינם תוצר של שגעון.
לא פעם מתייצב חוקר האוחז בדפוסי חשיבה מערביים ואוכף אותם על מי שחי בהוויה שונה בתכלית. הפער מתחדד כשמושא המחקר פועל לאור אמונה דתית ואידיאולוגיה הזרות לחוקר החיצוני
באשר לראיסי - בפרופיל הפסיכולוגי שלו שהוצג לאחרונה על ידי ראש המוסד דוד ברנע בפני ראש ה-CIA נפרסו מידע מודיעיני ועדויות על אישיותו. על פי "תיק ראיסי", מדובר באדם קיצוני במיוחד, אכזרי, שרצח אלפים מבני עמו ושאב מכך הנאה אישית.
במוסד הגדילו לעשות והגדירו אותו "אדם בעל הפרעות נפשיות" הסובל מאישיות גבולית. קשה להעריך את מהימנותו של ניתוח פסיכולוגי המבוסס בין היתר על עדויות בעל פה של גולים איראנים, מתנגדי משטר, המתייחסות לפעילותו של ראיסי בעת שכיהן ב-1988, כשהיה בן 28, כסגן התובע הכללי של טהרן וכחבר בצוות שהיה אחראי על מימוש פסק הלכה שהוציא מנהיג איראן דאז, אייתוללה חומייני, בנוגע להוצאתם להורג של אלפי אסירים פוליטיים.
בכל מקרה, ההערכה שנלוותה לניתוח הפסיכולוגי ולפיה קיים ספק רב אם ראיסי יעמוד בהסכם גרעין שייחתם עימו, היא לכל הפחות תמוהה. נשיא איראן לא חותם על הסכמים ואינו מחליט אם לעמוד בהם. גם אם תבחר איראן לחזור להסכם, החלטה זו וכל החלטה עתידית בנוגע ליישומו תתקבל על ידי המועצה העליונה לביטחון לאומי במדינה ובאישור המנהיג העליון, עלי חמינאי, על בסיס האינטרסים הלאומיים של הרפובליקה ולא בהתאם למצבם הנפשי של מנהיגיה.
הניתוחים הפסיכולוגיים של מנהיגי האויב מגלמים שתי בעיות יסוד שהכרחי להיות ערים אליהן. הראשונה היא התמקדות יתר באדם הבודד כבבואה למציאות, שמלווה לפרקים בהתעלמות מתהליכי יסוד דרמטיים המתפתחים במקביל או בנפרד ממנו. המחקרים הנוכחיים נעשים על רקע התפתחויות האביב הערבי שהמחישו כי המזה"ת לא מתנהל כבעבר לאור החלטות בלעדיות של מנהיגים או אליטות, אלא גם - ולעיתים בעיקר - בהתאם להתנהגות הציבור הרחב.
מיכאל מילשטייןבעיה שנייה וחריפה יותר מגולמת בפער התרבותי בין מגבשי הפרופיל הפסיכולוגי לבין מושא המחקר שלהם. לכל מבצעי הניתוחים אין כמובן מגע ישיר עם "המטופל", ורובם הגדול אינם בקיאים בשפתו או בעלי הבנת עומק בנוגע לתרבותו, שממנה נגזרים הערכים, הכמיהות והשיקולים שלו, או לתרבות הפוליטית הרווחת בארצו.
כך, מתייצב לא פעם חוקר מיומן האוחז בדפוסי חשיבה הרווחים במערב ואוכף אותם על מושא מחקר החי בהוויה שונה בתכלית ופועל לאורה של תודעה שרכיביה זרים לו. הפער הזה מתחדד בעיקר כאשר מושא המחקר פועל לאור אמונה דתית ואידיאולוגיה הזרות לחוקר החיצוני.
רז צימט אסור שקביעות על אודות שיגעון יהפכו להסבר (או לתירוץ) נוכח קשיי הבנה או פערים בהערכה. החוקר נדרש לחתור לפענח את מה שנראה לו ממבט ראשון כשיגעון, אך מגלם לרוב קשת מורכבת של שיקולים ויעדים. את המסקנה הקלה יחסית של הגדרת האויב כ"מטורף" יש אפוא להמיר בשכלול ארגז הכלים שבידי החוקר ובנקיטת זהירות מהסתמכות יתר על הניתוחים הפסיכולוגיים.
- ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב, וחוקר בכיר במכון למדיניות ולאסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה. ד"ר רז צימט הוא מומחה לאיראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
