השאלה הראשונה היא האם מהפך מהסוג שראינו בבחירות בארה"ב יכול לקרות גם בישראל? התשובה היא כן. השאלות הנוספות הן מה עשו הדמוקרטים אחרת מהשמאל הישראלי, ומה יהיה עליו ללמוד לקראת הבחירות הקרבות, שכבר החלו וכל שנותר הוא לקבוע את מועדן?
הקמפיין של ג'ו ביידן לא התמקד בדונלד טראמפ. יותר מכך, הוא החליט ועשה הכל כדי שהבחירות האלה לא יהיו "רק לא טראמפ". הדמוקרטים הניחו שכולם יודעים מי האיש, וחשוב מכך, הבינו שהתמקדות באישיות של הנשיא תעורר תגובה הפוכה. הרי האישיות שלו סייעה לו להיבחר לנשיאות.
מצביעים רבים ראו את עצמם דרכו. לא רק במובן החיובי, אלא בעיקר בהתייחס למכאובים והחולשות שלהם. הוא הצליח לגרום להם לראות בו שליח אותנטי של אלה ש"הקלינטונים" גנבו מהם את אמריקה, ולשכנע שהוא זה שיחזיר את כבודם האבוד.
הדמוקרטים הבינו שהתמקדות חוזרת בתכונות האופי של האיש לא תועיל אלא תעורר תגובת נגד של הזדהות יתר. פגיעה אישית בטראמפ היא פגיעה במקורות ההזדהות של הבוחרים שלו. לכן הם הניחו את המאבק הזה בצד חרף הניסיונות הבלתי פוסקים של טראמפ לגרור אותם לעימות ישיר בנושא. הם העדיפו קמפיין שאומר: "אתה - המצביע - חשוב לנו, הנושאים שמעניינים אותך, הצרכים שלך, הרצונות שלך. ואנחנו כאן בשבילך".
הקמפיין של ביידן עשה הכל כדי שהבחירות האלה לא יהיו "רק לא טראמפ". הדמוקרטים הניחו שכולם יודעים מי האיש, וחשוב מכך, הרי האישיות שלו סייעה לו להיבחר לנשיאות
הקמפיין הדמוקרטי השקיע מאמצים רבים באזורים ובאוכלוסיות שהצביעו עבור טראמפ. הם היו קשובים ונתנו להם הרגשה של מחוזרים, רצויים, חשובים. הם פעלו להציע להם חלופה. כל זה נעשה בלי להזניח את קהל הבית. להיפך. הם חיזקו את העוגנים המרכזיים של מקורות ההזדהות של קהל המצביעים הדמוקרטי, אבל במקביל דיברו עם אלה שצריך לשכנע לעבור צד.
הקמפיין הדמוקרטי הוכיח שלא צריך "מועמד מנצח" בשביל לנצח. לא צריך גנרל כריזמטי. המודלים האלה של המנהיגות שייכים לעבר. ביידן בן 78, אחד שלכאורה כבר גמר את הקריירה מה גם שמלכתחילה נחשב פוליטיקאי אפור באופן יחסי. היתרון הגדול שלו טמון בהדגשת החלופה שהוא מייצר.
בנוסף, הקמפיין הדמוקרטי הצמיח שורה של מנהיגים מקומיים ולא רק מטה מרכזי. לא היה מיקוד רק בדוברים ברמה הלאומית אלא במנהיגים בני המקום שבו נמצא קהל הבוחרים ומדברים את השפה שלו.
ועכשיו נתאר לעצמנו שמאל-מרכז ישראלי ששוב מתאגד לריכוז כח אחד, מפלגה גדולה, אבל עושה ארבעה דברים אחרת. ראשית, לא מתמקד בנתניהו. מכירים אותו. שנית, לא צריך "רק לא ביבי". צריך "מה כן". שלישית, צריך מנהיג אמין, שיודע לשקף בדמותו את החלופה. נתניהו ינסה לקרוא לו "ישנוני" ולהראות כמה הוא לא יכול. אפשר להתעלם מזה. אז ביבי אמר.
ולסיום, חובה לדבר אל הבוחרים שצריכים לשנות את הצבעתם מבלי לזנוח את קהל המצביעים הביתי. לא צריך להגיד לבייס שהוא שכח מה זה להיות יהודי כדי לשאת חן בעיני האחר. צריך להגיד לו שהוא חשוב והצד השני חשוב באותה מידה.
וצריך להצמיח מנהיגים מקומיים שהמדינה חשובה להם באופן כזה שיקדישו את זמנם ומרצם כדי להוביל מערכת בחירות בשכונה שלהם, בעיר שלהם, בקהילה שלהם. צריך לדבר עם האנשים מהמקום שבו הם גרים, וכך יגבירו את הסיכוי לייצר הכרעה ברורה במערכת הבחירות שכבר החלה.
- עובד יחזקאל הוא יועץ אסטרטגי ויו"ר קבוצת ת.א.ר.א, היה מזכיר הממשלה בתקופת כהונתו של אהוד אולמרט
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
