בית המשפט לתביעות קטנות: גל סגל נגד יואב קיש. עיקרי הטענה: הנתבע הוא שר החינוך בישראל מזה כשבוע, ויומיים בלבד אחרי כניסתו לתפקיד הודיע על ביטול רפורמת המח"ר (שאותה כינה בטעות הרפורמה של שאשא-ביטון). התובע הוא מורה לספרות בתיכון בישראל. מזה חצי שנה הוא נערך למעבר לרפורמת המח"ר, לרבות השתלמויות על חשבונו ועל חשבון שעותיו הפנויות. הוא הכין מטלות לתלמידים בכיתות שבהן הוא מלמד ספרות והסביר להם שמדובר בחלק בלתי נפרד מציון הבגרות שלהם. בעקבות החלטת הנתבע הושם התובע לצחוק וכל אמירותיו עורבא פרח ועפרא דארעא, או יותר נכון, ובהתאמה לנתבע, איסתרא בלגינא קיש קיש קריא.
חלמתי שאני מגיש תביעה כזו. הסכום לא גבוה, הרי מחיר ההשתלמות סמלי יחסית, ושעה של מורה מה ערכה הכלכלי? נמוך, לכן בית המשפט לתביעות קטנות יספיק. הייתי עושה זאת לו היה לי זמן, אבל האמת שאני בעיצומה של בדיקת העבודה "מה זאת אהבה" שהגישו 120 תלמידי חמש כיתות י' שאני מלמד.
אז איני תובע את השר קיש על ההחלטה החפוזה שלו, אבל אני כועס ועצוב. רפורמת המח"ר עוררה כעס גם בקרב רבים מחבריי המורים. הם חששו ממכירת עבודות ומזילות המקצוע שגם כך ירדו מניותיו. הם ידעו שהעבודה שלהם תהיה עוד יותר עמוסה, קשה ושוחקת משהייתה עד כה, וללא תגמול הולם. ואכן, אופן יישומה של רפורמת המח"ר לקה בתקלות, הנחתות, סתירות, בירוקרטיה והנחיות מרובות. אפילו המערכת הממוחשבת שבעזרתה ניתן להגיש עבודות טרם הוסדרה. ועדיין, העקרונות שלה חשובים והכרחיים.
למשל העבודה הזו שאני בודק עכשיו. לימדנו את התלמידים שני שירים ("פגישה חצי פגישה" של רחל ו"כשצלצלת רעד קולך" של נתן זך). תוך כדי לימדנו אמצעים אמנותיים (מטאפורה, חריזה מצלול), הדרכנו כיצד מנתחים שיר והרחבנו מעט על היוצרים. לאחר מכן התלמידים נשלחו לבחור שיר מתוך רשימה של שירי אהבה, לנתח אותו, להסביר מה למדו ממנו על אהבה ולבסוף להגיש תוצר יצירתי (שׁיר, כרזה, סרטון, ציור, צילום) שמתכתב עם השיר.
(צילום: אבי חי)
כאמור, אני בודק כעת עשרות עבודות כאלו ובכל אחת אני מתרגש מחדש. אפילו אם חלקים מהן מעובדים מוויקיפדיה או מאתרי סיכום לבגרות. את התשובה שלהם על השאלה "מה למדתם על אהבה" ואת התוצר הסופי הם לא יכולים להעתיק או לזייף. נכון שלמדנו רק שני שירים, אבל התלמידים האלה, אם ירצו, תמיד יוכלו לדעת כיצד לגשת לשיר. נתנו כלים (אנחנו רק בתחילת הדרך והדרך עוד ארוכה) למי שרוצה לאגור בהם ידע ורגש. חבל שלא נטלתי רשות מכמה מהם לחשוף את הדברים המרגשים שכתבו.
אבל השר קיש עשה כנראה מה שהוכתב לו מרוח הממשלה החדשה - להרוס, לנתץ ולשבר את פסלי הממשלה הקודמת (כמו מירי רגב שביקשה לבטל את הנת"צים ובצלאל סמוטריץ' שביטל את המס על המשקאות הממותקים). וזו כמובן זכותו של קיש. הכוונה שלו היא להעצים את לימודי המקצועות ההומניסטיים ראויה להערכה, אך האומנם ביטול הרפורמה תביא זאת? זה לא ברור שהעולם הולך לקראת עבודת צוות ולימוד עצמאי?
גל סגלהדבר הכי כואב, זה שאולי בעטיו השופט היה מקבל את תביעתי, היא העובדה ששוב לא שואלים את המורים בשטח. זה לא מעניין אף אחד. לא את השר ואת מנכ"ל משרדו הטסים להם למעלה, לא את יו"ר ארגון המורים שלדעתי הפעם האחרונה שעמד בפני כיתה הייתה במילניום הקודם. מנהלי בתי הספר קיבלו את המכתב על החלטת השר אחרי שהידיעה יצאה לתקשורת. למעשה, התלמידים דיווחו עליה תוך כדי השיעור, ללמדכם שתפקיד המורה שוב אינו מסירת ידע.
תפקידי לחנך ולהכין את הבוגרים להיות אנשים תורמים ומועילים. יש לי תפקיד חשוב ויש לי מה לומר. הניסיון היומיומי שלי מאפשר לי לתרום למצוא את הדרך הנכונה ביותר. הקיש הכיש ואני מפיש.
- גל סגל הוא מורה בתיכון ובבית ספר יסודי. מחבר הספר "הערת מעקב"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
