בתוככי מחנה דורי (תל השומר) שוכן בסיס אלמוני למחצה ואפור לכאורה, שבששת החודשים מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל עובד כמעט ברציפות, שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה. עבור יחידות השריון, החי"ר וההנדסה של צה"ל, שפעלו מאז 7 באוקטובר בעוטף עזה ובתוך הרצועה, הוא היווה צינור נשימה של ממש. שמו הרשמי הוא מרכז השיקום והאחזקה (מש"א 7000), ובאופן מעשי מדובר ביחידה האחראית על הרכבה, תיקון ושיפוץ של כלי רכב קרביים משוריינים (רק"מ). ברמה המטאפורית, זהו בית יולדות, בית חולים ובית הבראה לטנקים, נגמ"שים ודחפורים. חלקם נפגעו, אחרים נזקקו להתקנת רכיבים או שדרוג מערכות, וכולם היו צריכים לחזור במהרה לשדה הקרב. צפו בביקור של צוות ynet בבסיס:
ביקור בבסיס שמשפץ טנקים ונמ"רים
(צילום: ירון שרון)
מפקד היחידה המטכ"לית הזאת הוא אלוף-משנה תומר שרייבר, שמסביר: "המטרה שלנו היא לאפשר את אורך הנשימה של צה"ל בתמרון היבשתי ולייצר כלים חדשים שיאפשרו להילחם באופן האפקטיבי ביותר. צה"ל בחר לבנות את הכלים שלו בעצמו כדי שתהיה לו עצמאות מוחלטת. מינהלת תוכנית המרכבה והרק"ם במשרד הביטחון (מנת"ק) היא זאת שמפתחת את הכלים, ואנחנו במש"א מייצרים אותם. יש בינינו סינרגיה מוחלטת כשהמטרה היא לתת לחיילים שלנו את הכלים הכי טובים בעולם".
סגן-אלוף נביל סאבק, מפקד מפעל טנק המרכבה והרק"ם, עורך סיור קצר בסדנה המצוחצחת שבה מייצרים את מפלצות הברזל המרעישות המגינות על חיי הלוחמים. "התמרון היבשתי מתחיל כאן", הוא אומר ומצביע על שלט בולט המעטר את אחד הקירות של מפעל הייצור של הטנקים של צה"ל. "אנחנו נמצאים במפעל שאמון על בנייה וייצור של כל כלי הרק"ם של צה"ל: הטנקים, הנמ"רים והאיתנים. יש כאן ליין שלם לבניית הטנקים, כולל ריתוך של המסגרות וכל השאר. במהלך הסיור תראו כל תהליך העבודה, מההרכבה ועד שיוצא טנק שלם. מפה הטנק החדש עולה על מוביל ונוסע ישר לכוח הלוחם בשטח".
מדובר במעין משחק לגו ענק שבמסגרתו מחברים יציקת פלדה ענקית שהופכת לתובה של הטנק, עם יציקת פלדה מעוגלת ומותאמת לסגירה הרמטית, והיא הופכת לצריח המסיבי של הטנק. כאן מתחיל המסע הארוך לבניית הטנק החדש, שעליו מלבישים מערכות אופטיקה, נשק ומיגון. "זאת לא עבודה קלה", אומר סא"ל סאבק. "זה תהליך מורכב ומדויק אבל בסופו מה שבנית הופך למעצמה בשטח".
איזה חלק אתה הכי אוהב בטנק?
(מחייך) "את עמדת המפקד".
אחד העובדים בסדנת ייצור הטנקים, אזרח עובד צה"ל, מרתך חלקי פלדה נוספים לטנק הצעיר. הוא חובש מסכת חמצן וציוד מיגון מוזרים למראה. במבט ראשון הוא נראה כמו משתתף במסיבת תחפושות בסגנון סרט המד"ב חולית. סא"ל סאבק מודע לגבות המתרוממות של המבקרים. "השקענו במיגון הכי חדש שיש", הוא אומר.
הנגמ"ש שטס על צמיגי גומי
סא"ל סאבק מוליך אותנו לכלי רכב משוריין שבשונה מהאחרים לא מתנייד על שרשראות ברזל אלא על צמיגי גומי ענקיים. "מצד אחד אנחנו בונים טנקים, ומהצד שני אנחנו בונים 'איתנים'", הוא מסביר. "האיתן הוא נגמ"ש גלגלי מהיר שפעל הרבה בעזה. הציבור אולי ראה אותו בחילוץ החטופים לואיס הר ופרננדו מרמן מעזה בפברואר. זה היה רגע מרגש עבורי ועבור כל היחידה, לראות אותם יושבים מוגנים בדרך הביתה בתוך האיתן".
ראש ענף ניהול וייצור במש"א, סגן-אלוף רומן סחרוב, מוסיף: "האיתן הוא נגמ"ש גלגלי משמש כרגע חטיבה אחת בצה"ל. אנחנו בונים אותו עם מנת"ק. אפשר לשאת בו כמות גדולה של לוחמים. כל החלק התחתון המסיבי שלו מאוד דומה לטנק המרכבה. הוא מהיר מאוד, הוא טס, והייחוד שלו ביכולת לנוע במהירות בשטח וגם בכביש. לגלגלים שלו יש יכולת עמידות שהיא מעל גלגל של רכב רגיל".
שיפוץ טנקים ונגמ"שים בבסיס מש"א:
כמה זמן לוקח להרכיב איתן כדי שיהיה מוכן לקרב?
"תהליך הייצור מקצה לקצה לוקח כמה חודשים. בתוכם יש כמה שבועות של הרכבה, שזה כמו לגו. יש חלקים שמיוצרים אצלנו ואחרים מגיעים מהרבה ספקים. כדי להרכיב את המפלצת הזאת דרושה אינטגרציה מאוד מורכבת".
בשנים האחרונות בחנה מערכת הביטחון את האפשרות לאזרח את פעילות הפיתוח והייצור של טנק המרכבה, נמ"רים (נגמ"ש מרכבת) ועוד, אבל בסופו של דבר החליטה לשמר את המצב הקיים ולהמשיך לשמש קבלן ראשי המספק כלי רכב משוריינים לצה"ל. מבקר המדינה, שהעיר כי מדובר במצב חריג מהמקובל בתחום הרכש של אמצעי הלחימה בשימוש הצבא, פרסם דו"ח שלפיו נוכח ליקויים שעלו קיים ספק באשר לנכונות ההחלטה להשאיר את הפיתוח בצה"ל, אך המצב בפועל לא השתנה.
רק דבר אחד מול העיניים
באחת הסדנאות במש"א מטופלים בימים אלה טנקים ונגמ"שים שנפגעו קשה בקרבות בעזה. לעיתים חור שנפער במעטפת הפלדה הוא עדות אילמת לפגיעה קטלנית בצוות הלוחמים שישב בכלי. סא"ל סאבק הוביל בזמן המלחמה מהלך סיזיפי של תיקון והחזרת עשרות רק"מים לכוחות בשטח, ואכן ניכר עליו שהוא לא ישן הרבה במהלך החודשים האחרונים. "העבודה שלנו היא לשקם אותם בשיא המהירות ולהחזיר אותם למעגל הלחימה", הוא אומר. "החזרנו כבר עשרות כלים".
לא הרחק משם פועלת סדנת הנמ"רים, ובה נמצא הנגמ"ש שבו נהרגו בסוף אוקטובר 11 לוחמי חטיבת גבעתי באחד הקרבות הקשים בתחילת התמרון הקרקעי. כעבור ארבעה חודשים הנמ"ר המחודש עומד בשורה עם עשרות כלים אחרים המוכנים למשלוח חזרה לרצועה. "אני לא רוצה לפרט איפה בדיוק נפגע הנמ"ר הזה", אומר סא"ל סאבק. "אבל העובדים שלנו שיקמו אותו. הוא נראה חדש לגמרי והוא בדרך חזרה לחטיבה. עבורי יש עניין ערכי ראשון במעלה בתיקון והחזרה לשירות של כלי שנפגעו בו לוחמים. הלוחמים שמקבלים אותו בחזרה לא מזהים שהוא היה שלהם".
משוריינים "מאושפזים" בבסיס:
לשיחה מצטרף דני חדד, אזרח עובד צה"ל ויו"ר ועד העובדים של המש"א, שכבר 45 שנה בעסק. "זה קשה מאוד להתחיל לעבוד על כלי כשאנחנו רואים ומבינים כמה פצועים וכמה הרוגים היו בו", הוא אומר. "אבל יש לנו רק דבר אחד מול העיניים: להחזיר את הכלים כמה שיותר מהר לשטח כדי שתהיה להם הגנה.
"מאז 7 באוקטובר אנחנו עובדים 24/7. לא ישנים ולא נחים דקה. אני גאה בעובדים שלנו שלא רוצים ללכת הביתה. אנחנו מבינים שאם לא היינו מתקנים ומשקמים את הכלים הייתה נוצרת בעיה מבצעית בגזרה. האווירה במפעל טובה. אנחנו מרגישים שאנחנו נותנים את המענה לצה"ל. בזכותנו הניצחון יגיע".
כמה טנקים הכשרתם עד עכשיו?
"בזכות המילואימניקים שלנו הגענו לכמויות עצומות שלא חלמנו עליהן לפני המלחמה. זה עבודה קשה אבל אתה רואה אנשים בני 60-50 עם ברק ואש בעיניים, מטפסים על טנקים, נכנסים פנימה, כורעים על הברכיים, מרתכים, מתקנים ומשקמים בלי שום תלונה או ציוץ. לא ראיתי חריצות כזאת בשום מפעל באזרחות".
עובדי הסדנה מטפלים גם בחפורי ה-D9 שנפגעו בעזה ונוצר מחסור בהם במהלך הקרבות. חלקם ירדו בעצמם לשטח, ובמקום תהליך תיקון רגיל של ימי שגרה שאורך כמה ימים, הם הצליחו להשלים אותו תוך שעות ולהחזיר את הכלים לפעילות.
בשוק האזרחי יש מחסור ברתכים, כרסמים ועובדי ברזל מקצועיים. איך אתם ממלאים את השורות?
"גם לנו חסרים המון רתכים. אנחנו רוצים להקים פה בית ספר לרתכים ולכרסמים. אני מבקש מכל הבחורים הצעירים והחיילים המשוחררים לבוא אלינו ללמוד מקצוע. העובדים שלנו לא נשארים פה רק בגלל המשכורת אלא בגלל גאוות היחידה".
