נתניהו, אמש
(צילום: לע"מ)
בכל מקרה אחר, האירועים החגיגיים שהתרחשו השבוע על מדשאת הבית הלבן היו גוררים התלהבות רבתי ומזניקים את אחוזי התמיכה בראש הממשלה בנימין נתניהו. הסכמי הנורמליזציה עם איחוד האמירויות ובחריין והאווירה סביב שלום אמורים היו לספק לנתניהו נקודת פתיחה טובה להתמודד עם מה שמחכה לו בהמשך. למשל הרוטציה מעבר לפינה, הנבצרות, הכרעת בג"ץ בשאלה אם ממלא מקום ראש ממשלה יכול לכהן תחת כתב אישום, והמשפט שעולה שלב בינואר.
אבל זה לא המצב. האירועים ההיסטוריים והחשובים שהתרחשו השבוע לא ממש הצליחו להסיט את הדיונים מכישלונו של ראש הממשלה בניהול משבר הקורונה, וגם לא לשפר את אווירת הדכדוך הכללית עם השבתת מערכת החינוך והכניסה לסגר נוסף ערב ראש השנה.
הם גם לא באמת הצליחו ליישר את עקומת האמון בתוך הקואליציה ואת התחושה שהיא ממשיכה להתנהל על אדי דלק אחרונים, על זמן שאול.
ביום שלישי התארח יו"ר כחול לבן, בני גנץ, באולפן ynet ונשאל אם הוא נערך לבחירות. גנץ השיב שבחירות הן דבר רע לישראל אבל כמי שעומד בראש גוף פוליטי, הוא תמיד צריך להיות ערוך. זה היה כמובן אנדרסטייטמנט.
גנץ באולפן ynet
(צילום: ניצן דרור)
גנץ מבין כבר שבועות ארוכים שהערבות הנלהבת והחד משמעית שהעניקו החרדים להסכם בין הליכוד לכחול לבן לפני הקמת הממשלה, הולכת ומתפוררת ככל שהממשלה הולכת ומתפרקת. בריאיון לכיכר השבת השבוע, דרעי כבר אמר מפורשות שהוא מעולם לא נתן ערבות.
את מה שמתחיל עכשיו להבין גנץ, נתניהו כבר יודע. החרדים לא יהיו חסם מבחירות ולא משנה איזה ערבויות ניתנו. לכן גם נתיבי הבריחה מההסכם עדיין כאן, חיים ובועטים.
בכירים במערכת הפוליטית אומרים שפיזור הכנסת בדצמבר (ובחירות במרץ) הוא תרחיש ריאלי, אבל לא התאריך הכי קרוב האפשרי. שהאירועים סביב מערכת המשפט מתקרבים לנקודת רתיחה ולסף המקסימלי שניתן להכיל.
לכן גם, טוענים, לא מן הנמנע שנתניהו יבדוק בקרוב אפשרות לשיתוף פעולה נקודתי עם יש עתיד, שגם לה אינטרס בפיזור הכנסת, וכך ללכת שוב לבחירות מבלי לפנות את בלפור ואת לשכת ראש הממשלה.
רבות כבר דובר על הפרצות בהסכם שגובש בין הליכוד לכחול לבן, אבל הפרצה הרלוונטית ביותר שלא דובר בה מספיק לאחרונה, היא זו שמאפשרת לפזר את הכנסת ברוב של 70 אצבעות מבלי להעביר שלטון. איזו אופוזיציה תצביע נגד פיזור?
יש רק בעיה אחת שמעכבת ועלולה לשבש את זה. וכאן חוזרים להתחלה. לקורונה. היא המכשול הפוליטי הגדול ביותר של התקופה.
נאום נתניהו בטקס בבית הלבן
(צילום: תומריקו | לע"מ)
מבחינת נתניהו, הוא היה רוצה לסובב את השיח לוושינגטון, לריבונות, לנבצרות, למנדלבליט, למשפט, רק לא קורונה. האירוע היחיד שאין לו שליטה עליו. היחיד שאי אפשר להפוך אותו לקמפיין נגד ולהמריץ בעזרתו את הבייס הימני.
הקורונה לא הבדילה בין ימין ושמאל, וזו הבעיה העיקרית. בשונה מהמשברים האחרים שהתפתחו תחת נתניהו, הקורונה עוסקת במקררים הריקים, במובטלים, במצב העסקים, במצב בתי החולים. בכל מה שרע ונדבק אליו עכשיו מבלי שגנץ חולק איתו את התוצאה הקשה. זה האירוע היחיד שבסביבתו מתקשים להסביר אותו או לחשב את תוצאותיו קדימה.
העובדה שהשלום ההיסטורי שהביא מתקבל באיפוק מסוים אפילו בקרב התומכים, מוכיחה שקשיי הקורונה עדיין מעסיקים את אזרחי ישראל יותר מכל דבר, וזה לא ניפוח תקשורתי. זאת מציאות עגומה.
כי מה משנה עכשיו בחריין והאמירויות לאזרח שלא יודע איך יאכיל את ילדיו בחודש הבא? את הנקודה הזאת מבין גם נתניהו. בסביבתו מקווים שהסגר הקרוב ימתן את המספרים המפלצתיים של התחלואה ואז גם אפשר יהיה לחזור לפוליטיקה. להתפנות לדלל את בנט, אולי באמצעות הרצה של ח"כ יפעת שאשא ביטון בראשות מפלגה עצמאית, שלפי סקרים פנימיים שכבר מסתובבים מקבלת בין 6 ל-8 מנדטים. אולי באמצעות קמפיין אגרסיבי שיסביר מדוע בנט זה סמוטריץ׳ ואסור להצביע לו.
במידה רבה, אומרים הגורמים הפוליטיים, הסגר הקרוב יכריע גם בשאלת הבחירות. ככל שמספר החולים המאומתים ירד, הסיכוי לבחירות יעלה.
