2023 היא השנה המדממת ביותר בחברה הערבית, והיא אפילו לא קרובה לסיום. תוך מעט יותר משבעה חודשים נרצחו 146 בני אדם, אך רק 14 מקרים פוענחו - שיעור של כ-10% בלבד. בתקופה המקבילה אשתקד נרצחו 67 בני אדם, פער של 79 קורבנות.
כ-20 בני אדם קיפחו את חייהם בממוצע בכל חודש, נרצח אחד כל פחות מיומיים. חלקם נרצחו על רקע סכסוכים קודמים, אחרים בשל סכסוכים של קרובי משפחה ומעט מהקורבנות נקלעו לזירה - וזוהו בטעות כ"יעד חיסול" או נפגעו מכדור תועה. רק בחודש יולי, שהסתיים זה עתה, נרצחו 30 בני אדם.
2022 הסתיימה עם 111 קורבנות, ו-25 ממקרי הרצח פוענחו. ב-2021 נרצחו 126 בני אדם בחברה הערבית, והמשטרה פענחה 38 מהמקרים. ב-2020 נרצחו 113 בני אדם, 96 בשנת 2019, ו-2018 הגיעה לסיומה עם 76 קורבנות רצח. בשנת 2017 נרצחו 76, וב-2016 קיפחו את חייהם 64 בני אדם. 58 נרצחו בשנת 2015, ובשנת 2014 - לפני כעשור - נרצחו 51 בני אדם בחברה הערבית.
על פי עמותת רופאים לזכויות אדם, 44% מהערבים בישראל חוששים לביטחונם האישי, לעומת 30% מיהודים. הם חווים יותר דיכאון וחרדה ואף מבלים פחות במרחב הציבורי. כך עולה מסקר שיזמה העמותה והראה כי האלימות בחברה הערבית מעוררת פחד וחרדה אצל 66% מהערבים, וכי 34% מהם חווים דיכאון בעקבות התופעה. הסקר בוצע על ידי חברת "פאנל פרויקט המדגם".
בנוסף, הממצאים מצביעים על כך שהאלימות מבעבעת בכל המרחבים. 63% מקרב מי שדיווחו כי חוו אלימות בשנה האחרונה חוו אותה במרחב הציבורי, 28% חוו אלימות במקום העבודה ו-19% בסביבה הביתית. מבין המדווחים עולה כי 90% חוו אלימות מילולית, ושערבים דיווחו יותר מיהודים על אלימות פיזית - 32% לעומת 21%. הפער נרשם גם לגבי אלימות כלכלית, עליה דיווחו 16% מהערבים ורק 12% מהיהודים. 7% מהערבים דיווחו כי חוו אלימות מינית בשנה האחרונה, וכך גם 5% מהיהודים.
(צילום: ירון ברנר)
הסקר מצא כי לאלימות יש השלכות על דפוסי התנהגות וכן על שינוי שגרת חיים. 71% מהערבים דיווחו כי הם מגבילים את זמנם במקומות ציבוריים, בדומה למספר המשיבים שדיווחו כי הם נמנעים מביקור ביישובים בהם התרחשו מקרי רצח בשנה האחרונה. בעקבות גל האלימות, 21% מהערבים העידו כי שקלו לפנות לקבלת עזרה נפשית, בעוד בקרב היהודים רק 13% שקלו זאת.
בנוגע ליכולת הממשלה ורשויות האכיפה לפתור את בעיית האלימות בחברה הערבית, נרשמה תמימות דעים בין ערבים ליהודים. 47% בשתי הקבוצות חושבים שהרשויות אינן מסוגלות לפתור את הבעיה, 23% חושבים שהן מסוגלות במידה בינונית ו-24% חושבים שהן מסוגלות להביא לפתרון במידה רבה עד רבה מאוד.
ח"כ מנסור עבאס: "יש תסכול, ייאוש ופחד"
(צילום: אביהו שפירא, ירון ברנר)
יו"ר מפלגת רע"מ, ח"כ מנסור עבאס, אמר אתמול בבוקר בריאיון ל-ynet Live כי "המדינה הפקירה אותנו לטובת ארגוני הפשע. יש תסכול, ייאוש ופחד בחברה הערבית. אנחנו חברה מאופקת, אבל התסכול והכעס והידיעה שלא מטפלים בביטחון האישי ביישובים הערביים יוצרים מצב מסוכן. ייאוש יוצר תופעות מוזרות. עוני יביא צעירים להצטרף לארגוני פשע".
קרוב משפחתו של אימן סואעד, הקורבן ה-141 שנורה למוות בשבוע שעבר בשפרעם, האשים את השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ואת מפכ"ל המשטרה יעקב שבתאי, וקרא להם להתפטר - "אחרת מספר הנרצחים יעלה עוד יותר. הם צריכים להתבייש". לדבריו, ״סואעד היה אדם נפלא שאין לו קשר לסכסוכים, אבל בכל זאת רצחו אותו בדם קר - זו עדות לכך שכולנו בסכנה. השנה הזו תירשם בהיסטוריה, מעולם לא היינו עדים למספר כזה של נרצחים ואנחנו לא יודעים מי יהיה הבא בתור".
זירת הרצח בשפרעם, בשבוע שעבר
פאדי כטיב, תושב קלנסווה, הצטרף לקריאות לפיטורי בן גביר ושבתאי: "הפשעים האלו התרחשו בתקופתם, הם כשלו במיגור הפשיעה. 146 קורבנות זה טבח בחברה הערבית ואנחנו עדים לשתיקה איומה. הפכנו ליעדים, הירי יכול לפגוע בכל אחד מאיתנו".
אם לילדים מג'לג'וליה טענה כי "הממשלה והמשטרה כשלו בתפקידן", ואף הוסיפה כי "השר בן גביר והמפכ"ל מהווים איום על חייו של האזרח הערבי. אנחנו חיים במצב של טרור, אנחנו לא יכולים לשבת בחצר הבית וסוגרים את הדלת כדי שלא ניפגע מכדורי ירי. אנחנו לא יודעים מה הפושעים מתכננים, ואנחנו מפחדים שהם יחליטו לרצוח אותנו רק בגלל שאנחנו קרובי משפחה של היעדים".
גם תושבת רהט הביעה חשש לחייה. "המצב מפחיד מאוד. הרציחות יביאו לנו אלימות בלתי פוסקת, אירועים כאלו עלולים לגרור רצח נוסף. במצב הזה אני מעדיפה להישאר עם הבעל והילדים בבית כדי שלא ירצחו אותנו", אמרה.
מוסטפא סרסור מכפר קאסם אמר כי "ראינו כיצד כוחות משטרה עצרו חשודים שניסו לחסל גבר באשדוד. תוך זמן קצר הם השתמשו בכלים, חסמו את החשוד והפעילו גם מסוק. כל זה ללא התערבות שב"כ. ביישובים הערביים רוצחים ויורים, אבל המשטרה לא עושה מאמץ לעצור את העבריינים והתיקים נשארים במגירות".
פידא שחאדה, רכזת קואלציית "נשים נגד נשק ואמהות למען החיים", אמרה כי "מספר הנרצחים הגבוה בחברה הערבית הוא רק קצה הקרחון. משבר הפשיעה מגיע כמעט לכל אחד ואחת מאיתנו, דרך היכרות עם הנרצח או משפחתו. אנחנו חברה בטראומה - אנשים מפחדים לצאת לרחוב, הורים מפחדים לשלוח את הילדים לבית הספר ואף אחד לא בא. לא רק שהממשלה לא מסייעת, אלא שכעת היא מקצצת את התקציבים שכבר הובטחו. ככה היא נלחמת בפשיעה? ככה היא תעניק ביטחון לאזרחים הערבים? היא לא משאירה לנו ברירה אלא להבין לא רק שאנחנו לא מעניינים אותה, אלא שהקיצוצים האלה וחוסר המענה הוא במזיד". ֿ
שחאדה הוסיפה כי לאחרונה היא מרגישה התעוררות בחברה הערבית: "הציבור הערבי מיואש. מה שנראה כאדישות הוא בעצם חוסר תקווה. אבל אני מסתובבת הרבה ביישובים הערביים ורואה לאחרונה נכונות גדולה יותר, גם מצד ראשי הרשויות וגם מצד הציבור הערבי, לקחת חלק במאבק על החיים שלנו".
מעמותת רופאים לזכויות אדם, שיזמו את הסקר שבדק את עמדות הציבור הערבי והיהודי ביחס לאלימות הגואה, נמסר כי "השפעות החשיפה של החברה בישראל לאלימות ולקונפליקט מזוין גובות מחירים בגוף ובנפש, ברמת הפרט וברמת בריאות הציבור". יו"ר העמותה, ד"ר לינה קאסם חסאן, אמרה כי "המצב היום הוא תוצאה של התעלמות מכוונת של הממשלה מכל מה שקורה בחברה הערבית, כולל הפשע המאורגן שהלך וגדל לאורך השנים ומטיל אימה על כולם".
לדבריה, "אנשים חיים במתח ובחרדה שזה יגיע אליהם או אל קרוביהם, כי כשהמעגל הולך ומצטמצם כל אחד יכול ליפול קורבן. יש לכך השפעה ישירה על בריאות הנפש ועל מצב הבריאות בכלל בחברה הערבית, שאת התוצאות שלה אפשר לראות גם בסקר הזה. אם הממשלה תרצה היא יכולה למגר את התופעה, בדיוק כמו שהיא עשתה בפשע המאורגן בחברה היהודית. אבל כל עוד זה לא בסדר העדיפויות שלה - זה לא ישתנה".
פורסם לראשונה: 21:25, 09.08.23
