ירי זיקוקים ממסגד אל-אקצא לעבר כוחות הביטחון, בשבוע שעבר
(צילום: דוברות המשטרה)
בשבוע שעבר פורסם שירדן העבירה לארה"ב מסמך דרישות מישראל לעניין הר הבית, ובו היא תובעת "חזרה לסטטוס-קוו ההיסטורי", שעיקרו העברת הסמכויות שנטלה לעצמה המשטרה לידי הווקף שכפוף לממלכה ההאשמית. המסמך כולל אי-דיוקים רבים של המצב שהשתרר אחרי 1967, המכונה סטטוס-קוו.
ראשית, הירדנים טוענים שישראל קיבלה את המצב שלפני 1967 תחת שלטון ירדן, אולם בפועל המצב שונה. במשך כ-30 שנה אחרי מלחמת ששת הימים כללו ההסדרים שבין הווקף לבין ישראל מעורבות של המשטרה בשיטור ובפיקוח ביטחוני, ובכלל זה ליווי של קבוצות מבקרים יהודים המשתייכים לארגוני המקדש.
שנית, בניגוד לנטען במסמך הירדני, לווקף לא הייתה סמכות בלעדית לקבוע את הסדרי הביקור. שלישית, הנייר הירדני טוען שנאסר על שוטרים להיכנס חמושים לתוך המתחם, והדבר איננו נכון (מעניין שהירדנים לא ציינו כלל את הפקעת בניין המחכמה על ידי ישראל, שנמצא היום בחזקת המשטרה והוא שולט בתצפית על רחבת הכותל המערבי ומשטח הר הבית).
לעומת זאת, צודקים הירדנים לגבי הפרות ישראליות אחרות הקשורות בהסדרי הביקור של יהודים: בניגוד לעבר, המשטרה מאפשרת לקבוצות גדולות מאוד של שוחרי המקדש להיכנס למתחם וכתוצאה מכך קשה יותר לפקח עליהן; המשטרה הרחיקה את שומרי הווקף מליווי קבוצות המבקרים היהודים; המשטרה מאפשרת ליהודים להתפלל בתוך מתחם הר הבית לאורך הכותל המזרחי.
על ישראל לדרוש מירדן שסדרני הווקף יהיו ממונים על פיזור ראשון של מתבצרים או מתפרעים במתחם הקדוש, ואם הם לא יצליחו - המשטרה תוכל להתערב
אפשור התפילה של יהודים הוא הפרה גסה של הסטטוס-קוו ושל התחייבויות ישראל לירדן ולארה"ב. כך למשל, באוקטובר 2015, בניסיון להשקיט מהומות בהר הבית, התחייב ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו בפני מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי ובפני המלך עבדאללה שיהודים לא יתפללו בהר הבית, אלא יהיו רק בחזקת מבקרים. זו הייתה הפעם הראשונה שניתנה התחייבות ישראלית רשמית בדרג גבוה בסוגייה זו.
אולם דווקא בתקופת נתניהו השתנה המצב בשטח - בביצוע המשטרה ובגיבוי ממשלתי. זה הבסיס לחששות של פלסטינים וירדנים מכך שישראל שואפת לחלק את "חראם א-שריף" כפי שעשתה במערת המכפלה. אוסיף לכך את פריצות המשטרה לתוך המסגד, תוך שימוש ברימוני גז, עשן והלם כדי לפזר מתבצרים. הנזק הגדול ביותר לישראל נובע מפעולה זו.
עם זאת, המסמך הירדני מתעלם מההפרות של הסטטוס-קוו בידי הצד המוסלמי: עבודות הריסה ובנייה ללא פיקוח ותוך פגיעה בעתיקות; אפשור הפגנות פוליטיות במתחם הקדוש תוך הנפת דגלים ושימוש באלימות; דרשות הסתה במערכת הכריזה של מסגד אל-אקצא; סגירת הר הבית בשנים 2003-2000; מניעת מבקרים מלהיכנס לכיפת הסלע, למוזיאון האסלאמי ולמבנה של מסגד אל-אקצא מאז ספטמבר 2000.
כיצד צריכה ישראל לנהוג מול התלונה הירדנית ונוכח הקריאה של הממשל האמריקני לכנס ועדה בילטרלית ישראלית-ירדנית לענייני ירושלים והר הבית/חראם א-שריף? תחילה היא צריכה להעמיד דברים על דיוקם ולחבר מסמך המציג את העובדות הנוגעות לסטטוס-קוו. היא יכולה להסתמך על ספרו של הח"מ, "סטטוס-קוו בתהליכי שינוי", ועל מסמכים נוספים שפורסמו בשנים האחרונות. במסמך זה יש מקום להציב שורת דרישות נגדיות למחאות הירדניות:
1. אפשר להיענות לדרישה הירדנית לאפשר את הפיקוח על המבקרים היהודים ולהתיר קבוצות קטנות יותר, אולם על ישראל לתבוע שכניסתם תתבצע דרך יותר משער כניסה אחד. בתקופת שלטון ירדן, כניסת מבקרים התבצעה מכל תשעת השערים למתחם.
2. על ישראל לדרוש מירדן שסדרני הווקף יהיו ממונים על פיזור ראשון של מתבצרים או מתפרעים במתחם הקדוש, ואם הם לא יצליחו - המשטרה תוכל להתערב.
3. חובה לדרוש בניית גדר גבוהה מעל הכותל המערבי, או להציב רשת דייגים טלסקופית מעל הכותל, אשר תמנע סיכון מתפללים מזריקת אבנים למתחם הר הבית. אם וכאשר דבר זה יבוצע - לא תהיה יותר הצדקה לפריצות המשטרה לתוך המתחם.
4. יש לבקש הסכמה ירדנית להשתמש בגג בניין המחכמה לצורכי פיזור הפגנות על מנת לייתר כניסה של כוחות משטרה.
5. ישראל צריכה לדרוש מירדן, הממונה על מינהלת הווקף, לדאוג מיידית לסלק מהאתר כל פסולת, אבנים וחומרי בנייה שבהם משתמשים מתפרעים להשלכה על כוחות הביטחון במצבי מתח ומשבר.
6. יש לתבוע מהווקף לפתוח מחדש את הכניסה לכיפת הסלע, למוזיאון האיסאלמי ולמסגד אל-אקצא בתיאום מראש לתיירי פנים וחוץ (לא לפעילי המקדש שמהם יש חשש).
פרופ' יצחק רייטר7. ישראל צריכה לתבוע פיקוח על הדרשות המסיתות מתוך המסגד ולאפשר ניתוק רמקולים בהישמע דברי הסתה.
8. לבסוף, יש להסכים על התקנת מצלמות מתקדמות בשערים, עם חדר פיקוד משותף למשטרת ישראל ולווקף.
גם ישראל חייבת לשנות את דרך הפעולה שלה (כאמור, בראש ובראשונה להימנע מפריצת המשטרה למסגד), ולהחזיר את סדרי הביקור של קבוצות פעילי המקדש למצב שהיה קיים לפני 2017. ומעל לכל, ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית חייבות להקים פורום הידברות קבוע שיפעל למניעת משברים בהר הבית ובמקומות קדושים משותפים אחרים, ולצרף אליו מומחים לסכסוכים במקומות קדושים מבני שלוש הדתות האברהמיות ושלוש הישויות המדיניות.
- פרופ' יצחק רייטר הוא נשיא האגודה הישראלית ללימודי המזרח התיכון והאסלאם (אילמ"א). מחבר שותף של הספר "סלע קיומנו/סלע קיומם: יהודים, אסלאם והר הבית"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
