אלפים הגיעו אתמול (שישי) ללוות בדרכו האחרונה את רס"ל (במיל') אדר גבריאל בבית העלמין האזרחי בקיסריה. גבריאל, תושב העיר בן 24, היה לוחם בגדוד סיור 6828 בחטיבת ביסל"ח ונפל בקרב בצפון רצועת עזה. "אני לא יכולה, אני רוצה את הבן שלי. אני רוצה את אדר", זעקה אימו.
הלווייתו של אדר גבריאל ז"ל
לאורך מסלול הלוויה עמדו מאות מתושבי העיר והניפו דגלי ישראל בשעה שהארון הובא לרחבת ההספדים. אחותו, מצדה גבריאל, ספדה לו: "אדרי שלי, כל העולם שלי, אני לא יכולה לדבר עלייך בלשון עבר. מגיל קטן היית 'גבר גבר', כולם התלהבו מהחיוך שלך, כולם רצו להיות לידך. אדרי, הנסיך של הבית. כמה טוב עשית לנו. לי, לאמא ולאבא. איך אני מתגעגעת אלייך. אני רוצה עוד חיבוק, עוד חיוך. הלכת לחלץ חטופים וחזרת בארון. הלב שלי נשבר לרסיסים".
זוגתו גל נישקה את ארונו, ואמרה בבכי כי "אתה האור שלי. למה לקחו אותך? אני רוצה אותך כאן איתי. אני לא רוצה להתרגל לחיים בלעדייך. אמרתי לכולם שאני רוצה שתהיה האבא של הילדים שלי, ואתה אמרת 'תהיי אשתי'. איך לא הספקת? אתה בלב שלי ואני לא רוצה לחלוק אותך, אבל עכשיו אתה בלבבות של כולם". גם שי, חבר ילדותו, ספד: "אנחנו לא חברים, אנחנו אחים. אין דבר שלא יכולתי לדבר איתך עליו. אני לא מאמין שאנחנו פה. נפער בי חור שאי אפשר לסגור".
מטעם צה"ל ספד לגבריאל סגן-אלוף מרדכי איתם, שאמר: "איך נפלו גיבורים? הלכת ראשון, הובלת את הצוות. תמיד מקדימה. גיבור אמיתי. אדר, התייצבת נגד החושך שנפל עלינו לפני שמונה חודשים ואמרת 'הנני'. מאז נקראת שוב - ושוב התייצבת. אנחנו יודעים שמותך לא לשווא, היית עולם שלם ונפלת כדי שאנחנו נקום. האור יגבר על החושך".
"נפלת על קידוש השם"
בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים נקבר אתמול סמל יהונתן אליאס, לוחם בסיירת גבעתי שנפל בדרום הרצועה. המונים ליוו אותו למנוחות. אימו שלומית אמרה כי "אמא ואבא לא אמורים לקבור את הבן שלהם. זה לא אמיתי. יונתן שלי, בני אהוב שלי, גיבור מלחמה אתה. נלחמת בגבורה ובאומץ לשמור עלינו ועל המדינה שלנו".
הלווייתו של סמל יהונתן אליאס ז"ל
נציגת המשפחה לורה קירבוים הוסיפה כי "נפלת על קידוש השם. אנו מבטיחים להיות מחוברים יחדיו. נשתדל להשתפר, להיות טובים יותר, אוהבים יותר וקשובים יותר לכבודך". אחיו הראל ספד לו גם הוא: "לא הספקת שתהיה לך חברה, אישה, ילדים ומשפחה. לא הספקת לחיות את החיים שלך במלואם. אני רק מחכה שמישהו יעיר אותי מהסיוט, שעוד שנייה מישהו ייתן לי כאפה ויגיד לי 'מה קרה? מה זה החלום הזה?' שום דבר לא הגיוני".
חבר ילדותו של סמל אליאס, עומר, אמר בהלוויה כי "בדיוק לפני שנה ביום הזיכרון עמדנו כאן. מי היה מאמין שנעמוד עכשיו כאן בשבילך. אתה בן האדם היחיד שאני מכיר שאין אדם שרב איתו. אין אדם שאמר מילה רעה עלייך".
"היית האור של המחלקה"
אבנר, אביו של סמ"ר דייגו שוישה הרסאג' שנהרג לצד סמ"ר אליה הלל בפיגוע הדריסה סמוך לשכם, ליווה אותו למנוחות בבית העלמין נחלת יצחק בתל אביב. "דייגו, חיים של אבא. אני כל כך גאה בך. כל פעם שהיינו מדברים בטלפון מהצבא היית מספר לי מה עשיתם וכמה גיבור היית. כמה שאתה רוצה עוד תפקידים. היית כל כך גאה. סיפרתי לך כמה אני גאה בך.
הלווייתו של סמ"ר דייגו שוישה הרסאג' ז"ל
"תמיד חשבתי שאתה מחזק אותי. היית מחזק את כולנו. גם כשהיית חוזר מהבסיס גמור היית אומר 'אבא אני בא לחנות לעזור. אני יודע שקשה'. היית מתעקש. אני רוצה להגיד לך תודה. היית האור בחיי, היית החיים שלי. כל היום הייתי חושב עלייך, מחכה לדבר איתך. קשה לי בלעדייך, אני כבר מתגעגע אלייך. אני לא יודע מה אעשה בחיים בלעדייך", אמר.
חבריו למחלקה, עומר בן עמי ודולב סוטיל אמרו כי "לא חשבנו שנגיע לסיטואציה שנספיד אותך, הבן אדם הכי טהור הכי טוב והכי מצחיק שיש. אתה מוסמך על כל פקל בגדוד, כל כך אהבת את המקצוע, את מה שאתה עושה. כל משימה שהייתה פלוגה, קיווינו שנהיה איתך. נזכור אותך. התמונות והסרטונים שלך יהיו איתנו לנצח. איך אפשר לסכם אותך? האור של המחלקה, אהוב על כולם. עכשיו לא יהיו לנו אותך. נצא מזה חזקים ודבקים במטרה. לא הלכת לשווא".
