השופט בדימוס יעקב טירקל, שכיהן כשופט בבית המשפט העליון בין 1995 ל-2005, הלך היום (שני) לעולמו בגיל 88. טירקל, שאשתו מרים הלכה לעולמה ב-2018 אחרי 65 שנות זוגיות, הותיר אחריו שתי בנות. הלווייתו תיערך מחר ב-14:00 בבית העלמין סנהדריה בירושלים.
לאחר פרישתו מכס השיפוט, עמד השופט בראש "ועדת טירקל" לבדיקת אירוע המשט לעזה, ובנוסף כיהן במשך כשמונה שנים כראש הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה. נשיאת העליון, אסתר חיות, אמרה כי "השופט טירקל היה הומניסט במלוא מובן המילה ופסקי הדין שכתב - שהיו רחבי יריעה, ועשירים במובאות מן המשפט העברי ומן הספרות - ממחישים את רגישותו יוצאת-הדופן לבעלי הדין ולנסיבות חייהם. הוא שאף תמיד לחתור לפתרון שהוא לא רק הוגן אלא גם רואה במלואו את האדם שניצב שלפניו. וכפי שכתב באחד המקרים: 'לפי תפיסתי, הצדק שעושה ומקרין בית המשפט צריך להיות צדק אנושי, שאינו רק תוצאה של ניתוח הגיוני אלא גם נובע ממעמקי הלב'".
"מעל לכל, היה השופט טירקל איש משפחה למופת - מסור לרעייתו היקרה מרים ז"ל, שאובדנה הקשה עליו מאוד, ולבנותיו. לזוג נולד גם בן, שנפטר בצעירותו ממחלת הסרטן, ובעקבות אובדן זה הוסיף השופט טירקל לשמו כשם נוסף - 'אבי ברוך', כשמו של בנו. בשם שופטות ושופטי בית המשפט העליון והרשות השופטת כולה, אני מבקשת להביע תנחומים למשפחתו של השופט טירקל. הוא יחסר לכולנו מאוד".
טירקל נולד ב-1935 בתל אביב ולמד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, שם קיבל גם תואר מוסמך. ב-1967 מונה לתפקיד שופט בבית משפט השלום בבאר שבע. שש שנים לאחר מכן קודם לבית המשפט המחוזי בעיר. במקביל, שימש כמרצה באוניברסיטת בן-גוריון.
ב-1981 מונה טירקל לנשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ובמקביל כיהן תקופות קצרות בבית המשפט העליון. ב-1995 מונה לשופט באופן קבוע בבית המשפט העליון - תפקיד בו כיהן עד פרישתו לגמלאות, עשר שנים לאחר מכן. טירקל נהג להתהלך ברחובות שכונת רסקו" הירושלמית בלילות שישי לאחר התפילה כששובל ארוך של שכנים וידידים משתרך אחריו, ממתין למוצא פיו. למרות שכיהן כשופט עליון עד גיל 70, ליבו לא גבה. הוא היה נטול מניירות, אדם שנטוע בלב החיים הישראליים, מודע היטב לכל התפתחות ומורכבות פוליטית. למרות מות בנו, היה איש שופע אופטימיות.
פעילותו הציבורית בליבת המשפט והפוליטיקה הישראלית הייתה פורה לא פחות מכהונתו כשופט והתאפיינה באותו כישרון ניתוח עמוק – משפטי, פוליטי, מוסרי, ולעולם מעשי. תרומתו הגדולה והמכוננת הייתה ניסוח כללי "ועדת טירקל" לפעולות ולהתמודדות מדינת ישראל מול אתגרי המשפט הבינלאומי, שהפך לזירת לוחמה אקטיבית נגד המדינה. ביוני 2010 יירט חיל הים הישראלי "משלחת ימית הומניטרית" (על פי המוצהר), שהייתה בדרכה לעזה. בהתנגשות נהרגו תשעה מאנשי המשלחת. בעקבות ביקורת בינלאומית נגד הפעולה הישראלית, הורתה ממשלת ישראל על הקמת צוות בדיקה לחקר אירועי המשט. טירקל מונה לעמוד בראש צוות הבדיקה, שנקראה על שמו, וקבע כי ישראל נהגה בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי.
עם זאת, סברה הוועדה כי בתחומים אחדים יש מקום לתיקונים ולשינויים, או לעיגונם המפורש של נהלים מסוימים. מאז פרסום הדוח פעלו הגורמים הרלוונטיים במשרד המשפטים ובמערכת הביטחון על מנת ללמוד אותו וליישמו. ב"ספר טירקל" שיצא לפני מספר שנים כתבו היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, ועוזרו הבכיר גיל לימון, כי דוח טירקל מלמד שלוחמת המשפט יכולה גם להיות כלי אסטרטגי בידי המדינה. "הדרך להבטיח את שלטון החוק היא באמצעות גופי חוק ומשפט אפקטיביים ועצמאיים – בראשם בית המשפט העליון, שמעמדו הבינלאומי הוא נכס של ממש למדינת ישראל".
ב-2010 טירקל מונה לעמוד גם בראש הוועדה למינוי בכירים, שנקראה אף היא על שמו, ושתפקידה לחוות דעה ביחס למינויים של הרמטכ"ל, מפכ"ל המשטרה, ראש השב"כ, ראש המוסד, נציב שב"ס, נגיד בנק ישראל והמשנה לו, "על מנת להבטיח כי לא ייעשו מינויים לא ראויים, בין היתר מסיבות כגון זיקה אישית, זיקה עסקית או זיקה פוליטית לשר משרי הממשלה". הוא כיהן בתפקיד עד 2018, אחרי שכהונתו הוארכה פעמיים.
בנאום הפרישה שלו מכס המשפט אמר טירקל: "מראשית דרכי עמלתי מאוד לעשות משפט שהוא גם צדק. עוד מעיד אני על עצמי שתמיד שפטתי באהבה, בלי כעס ובלי טינה. אהבתי את המתדיינים שניצבו לפניי, אף על פי שלא תמיד אהבתי את מעשיהם".
ראש הממשלה בנימין נתניהו מסר הודעת השתתפות בצער וכתב כי "לשופט טירקל הייתה תרומה גדולה למערכת המשפט בישראל ולחברה הישראלית. הוא היה אדם בעל יושרה עמוקה, תבונה רבה ואהבה עזה למדינה. מאבקו הנחוש לניצחון האמת מצא את ביטויו, בין היתר, בהפרכת ההתקפות השקריות נגד מדינת ישראל. מורשתו המשפטית של השופט טירקל תמשיך להיות מקור השראה לשנים רבות. מחויבותו חסרת הפשרות לעקרונות הצדק והאמת תוסיף להיות חקוקה בקרב כל מוקירי זכרו".