הצהרותיו של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן בעניין ההתפתחויות ביחסים עם ישראל אישרו את הדיווחים באמצעי התקשורת על ניסיונות חוזרים מצדה להגיע להבנות בכמה נושאים הנתונים במחלוקת, וכן להכשרת הקרקע לשיקום היחסים הדיפלומטיים. בהצהרותיו הדגיש ארדואן, וכמוהו בכירים טורקים נוספים, את הקשר בין השינוי ביחסי טורקיה-ישראל לבין המדיניות שישראל נוקטת בכל הנוגע לסוגייה הפלסטינית.
"ההצמדה" בין שתי הסוגיות היא עקרון מפתח במדיניות החוץ הטורקית מאז שנות ה-50, והוא נע על המנעד שבין מס שפתיים לאמת. בתקופות מסוימות הוא אף הוביל למשברים חמורים ביחסים בין שתי המדינות.
בזמנו התנגדה טורקיה לתוכנית החלוקה, אבל הכירה בישראל וקיימה עמה יחסים דיפלומטיים. היחסים הופסקו לאחר מלחמת סיני ב-1956, כשטורקיה החזירה את נציגה הדיפלומטי מתל אביב, והודיעה שהוא לא ישוב "עד שיימצא פתרון צודק לסוגייה הפלסטינית על פי החלטות האו"ם". כך הניחה טורקיה את אבן הפינה למדיניות הקושרת בין איכות יחסיה עם ישראל לסוגייה הפלסטינית.
לאחר שעלה לשלטון פיתח ארדואן את "עקרון ההצמדה". על רקע פעולותיה של ישראל נגד הפלסטינים, הוא הגדיל את התמיכה המדינית והכלכלית בהם וחולל משבר עם ישראל. הצהרותיו האחרונות באות על רקע מדיניות זו: מחד הביע את רצונה של ארצו לשפר את היחסים עם ישראל ולהמשיך את שיתוף הפעולה המודיעיני, ומאידך אמר שהיחס של ישראל לפלסטינים "אינו מקובל".
חשוב לשים לב לכך שטורקיה לא תוותר על "עקרון ההצמדה", השונה מעקרון הנורמליזציה הערבית החדשה, המבוסס על הפרדה בין הסוגייה הפלסטינית ליחסים עם ישראל
המדיניות שארדואן נוקט לא מעוצבת רק במסגרת יחסי החוץ, אלא היא גם עניין פנים-טורקי שבו לדעת הקהל יש תפקיד מרכזי. נדמה שכל עוד מתקיימות בחירות דמוקרטיות בטורקיה, לא תהיה נורמליזציה מלאה עם ישראל. רוב העם הטורקי תומך בפלסטינים ובזכויותיהם, חש הזדהות מלאה עמם ויוצא נגד הכיבוש והתוקפנות של ישראל.
בנוסף, ארדואן סבור שהסוגייה הפלסטינית מהווה גורם חשוב בבניית זהות טורקית לאומית מוסלמית מתחדשת. עמדותיו אלה מעלות את הפופולריות שלו ומחזקות את תמיכת העם בו ובמפלגתו וכן את מעמדו בעולם הערבי והמוסלמי.
אבל לצד זאת, למדיניות זו יש גם שיקולים פרגמטיים: ארדואן לא מנתק את הקשרים עם ישראל, אלא מסתפק ביצירת משבר.
למרות המשברים המדיניים, עדיין משגשגים הקשרים הכלכליים בין טורקיה לישראל. לפי הנתונים הרשמיים, ב-2018 עמד הייצוא מטורקיה לישראל על 6.5 מיליארד דולר, והייבוא על 1.9 מיליארד (לא כולל סחר ביהלומים והתיירות). לאחר המשבר ביחסים וגירוש השגריר הישראלי מטורקיה, ירד הייצוא ב-2019 לארבעה מיליארד דולר והייבוא ל-1.7 מיליארד. אמנם ירידה, אך עדיין קשרים כלכליים עמוקים.
אולם קשרי המסחר אינם הגורם המכריע בקביעת אופי היחסים בין טורקיה לישראל. ישנם ארבעה נושאים שלדעתי גרמו לטורקיה לבחון מחדש את יחסיה עם ישראל:
1. טורקיה מקדמת את פני הנשיא הנבחר ג'ו ביידן בזהירות ובחשש שהוא יתייצב נגד פעילותה באזור. כמו כן, הוא עלול לנהוג בנוקשות רבה בכל הנוגע לענייני ביטחון, התחמשות וזכויות מיעוטים בטורקיה. יש הסבורים ששיפור היחסים עם ישראל יביא להרגעת הרוחות מול ביידן והקונגרס האמריקני, והלובי הציוני יוכל לתרום לכך. אולם אין לדעת אם נתניהו יהיה מתווך טוב מול ביידן כפי שהיה מול טראמפ.
2. טורקיה חותרת להסרת הבידוד המוטל עליה בשל חלוקת המים הכלכליים במזרח הים התיכון, ומנסה להביא את ישראל לצדה ולשבור את החזית נגדה. לפי מקורות ישראליים, טורקיה הגישה לישראל הצעה נדיבה להרחבת תחום השליטה שלה במים הכלכליים, בתמורה לעמידתה לצד טורקיה מול יוון, קפריסין ומצרים. ישראל הגיבה בקרירות – גם כי היא לא מאמינה לארדואן וגם כי היא דווקא מעוניינת בחיזוק יחסיה עם מדינות אלה.
3. טורקיה צופה בדאגה בהסכמי הנורמליזציה עם ישראל, במיוחד זה שנחתם עם איחוד האמירויות, שמטרתם להגביל את השפעתה ומעמדה. היא פועלת לפירוק הברית החדשה בין מדינות ערב לישראל באמצעות חבלה מבפנים. השאלה מדוע טורקיה לא מנסה לשפר את קשריה עם מדינות ערב כדי להשיג את אותה מטרה נותרת ללא מענה.
4. טורקיה שואפת להשיג הקלה בלחץ המופעל על פעילותה בירושלים ובפלסטין בעקבות השיפור ביחסים עם ישראל. טורקיה מממנת פרויקטים חשובים בירושלים, וישראל מנסה לשבש זאת. שינוי ביחסי ישראל-טורקיה יוכל לצמצם את פעולת השיבוש הישראלית.
עד כה לא התקבלה כל תגובה ישראלית רשמית להצהרות מאנקרה. אמצעי התקשורת כאן דיווחו שהיא מגלה חשדנות וקרירות במענה להתקרבות הטורקית, ושקיים חשש שארדואן טומן לישראל מלכודת, ושאין לו כל כוונה לשפר את יחסיו עם ישראל, אלא רק לחבל ביחסיה עם מדינות אחרות.
ג'ו ביידן על חיזוק האופוזיציה בטורקיה
עם זאת, הדלפות של בכירים ישראלים מעידות שישראל קבעה תנאים לשיקום היחסים, ושהם כוללים הפסקת קשרי טורקיה עם תנועת חמאס, העברת הפרויקטים הטורקיים בירושלים דרך הערוצים הישראליים, הימנעות מהצבעה נגד ישראל במוסדות הבינלאומיים ונקיטת עמדה "מאוזנת" בין ישראל לפלסטינים.
עדיין לא ברור מה יהיה גורל יחסי טורקיה-ישראל בחודשים הקרובים, לאחר כניסתו של ביידן לבית הלבן ולאחר הבחירות בישראל במרץ הקרוב. עם זאת, חשוב לשים לב לכך שטורקיה לא תוותר על "עקרון ההצמדה", השונה מעקרון הנורמליזציה הערבית החדשה, המבוסס על הפרדה בין הסוגייה הפלסטינית ליחסים עם ישראל.
"עקרון ההצמדה" הטורקי הוא כורח המציאות עבור טורקיה, ולכן על ההנהגה הפלסטינית לפעול מול הטורקים למיקסום מטרות משותפות, במיוחד בכל הקשור לירושלים, למסגד אל-אקצא ולעזה.
- הח"כ לשעבר ג'מאל זחאלקה הוא יו"ר מפלגת בל"ד. המאמר המלא התפרסם באתר החדשות "אל-קודס אל-ערבי". גרסה מקוצרת זו מתפרסמת בחסות "אופק לתקשורת הערבית", מיזם משותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם. תרגום מערבית: דולי ברוך
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
