ההתקדמות הפתאומית אתמול, נר אחרון של חנוכה, במשא ומתן למנוע בחירות, לא הפתיעה. כל סקר שבו מטפס גדעון סער עם מפלגתו החדשה במנדטים ובאחוזי ההתאמה לראשות ממשלה, מגבירים את המוטיבציה והיצירתיות בקרב הליכוד וכחול לבן למנוע ממנו לממש את האופציות.
אלא שבתוך הרצון הזה, יש גם לא מעט מוקשים. ארבעה מהם משמעותיים. הראשון: לא משנה איזו פשרה תיבנה פה על חורבותיו של ההסכם הקואליציוני המקורי, מי ינצח ומי יפסיד ממנה, ברור שהתוצאה היא גשר רעוע מאוד, משפטית ופוליטית, שדי ברור שיקרוס בקרוב. השאלה היא רק איך ומתי.
הפגנה מול ביתו של גנץ, אמש
(צילום: בן כהן)
השני: רבים בציבור הישראלי סולדים מהממשלה הזאת ובזים לה. הימין מסיבותיו, השמאל והמרכז מסיבותיו. שום פשרה לא תהפוך את השותפות לטבעית, לכזאת שהציבור הישראלי מאמין בה וגאה בה. המיאוס מהמחלוקות והפערים רק יגדל, ומטבע הדברים מי שיהיה לו בכך חלק יינזק.
השלישי: הניסיון לחמוק מבחירות כדי לייבש את סער בחוץ לא יועיל לטווח הארוך. גם אם שני הצדדים יבלעו את הצפרדע, הם יצליחו למנוע מסער מימוש מהיר - אבל לא יוכלו למנוע מימוש לגמרי.
סער ימשיך להתארגן, יש לו בכנסת גם שחקנים משלו, הוא יתפנה להקמת סניפים, מטה, גיוס פעילים. את הרעיון של מפלגה מימין לנתניהו, שתבקש להחליף אותו ולא לשבת איתו, אי אפשר לעצור.
הרביעי: לא משנה איך אורזים את הסיפור, שני הצדדים מפסידים ממנו. כחול לבן מפסידה משום שאחרי שהבטיחו תאריך תפוגה לנתניהו עם כניסתם לממשלה, הם מעניקים לו במתנה כהונה ארוכה יותר, ובליכוד מפסידים משום שניסנקורן ימשיך לשבת על השיבר של מערכת המשפט ולנווט אותה כרצונו. ויש גם בונוס. בפברואר 2022 יתחלף היועץ המשפטי לממשלה וניסנקורן יהיה שחקן מכריע בחילופים. דבר שלא עובר בדעת הקהל הימני.
את כל אלה לוקחים בחשבון בשתי המפלגות, ואולי זו גם הסיבה שהכול נמרח ונמתח עד הרגע האחרון.
עדיף לשמר מאשר לזחול למעלה
בתוך שבועיים ירה גדעון סער תחמושת שמספיקה לקמפיין שלם. הוא פרש מהליכוד, הקים מפלגה חדשה, צירף את סיעת "דרך ארץ", הודיע שלא ישב עם נתניהו וחבר ליפעת שאשא ביטון שנחשבה לשחקנית מחוזרת. אחרי כל זה, הוא התמקם שני בעמודות הסקרים וגם אחוזי ההתאמה שלו לראשות ממשלה מטפסים בהתאמה.
לכאורה, הגיוני יותר לפרוס את האירועים על פני תקופה ארוכה יותר כדי לא לאבד גובה. במקרה של סער, היה לו חשוב יותר לבנות את הפוזיציה. מתוך מחשבה שיותר קל לשמר את מצבו בסקרים מאשר לטפס למעלה אם יפתח במספרים נמוכים.
סער, השבוע
(צילום: גיל יוחנן)
ההצהרה החד משמעית בשלב מוקדם שלא ישב עם נתניהו מפתיעה לכאורה. סער למעשה אמר שהוא לא מעוניין במסלול שעשה כחלון כשבנה עצמו כמפלגה קואליציונית. מאחורי ההצהרה מסתתרת כנראה ההבנה שההכרזה על שאיפה לראשות ממשלה חייבת להגיע עם הבטחה שלא להתקפל בסוף. שהציבור מאס בגלגלים רזרביים ושכדי להגיע לפוזיציה מנהיגותית הוא חייב ללכת על כל הקופה.
במובן הזה, התזמון של סער מזיק לא רק לנתניהו. הוא טרף את הקלפים גם מול בנט. מי שעד לא מזמן היה בסקרים ראש המפלגה השנייה אחרי נתניהו, עוד לא הכריז שהוא רץ לראשות ממשלה ועוד לא העביר מסר ברור לציבור - אם ישב תחת נתניהו או שמתחייב להחליף אותו. סער, לפחות בשבועיים האחרונים, קיבע את מעמדו כאלטרנטיבה אפשרית מימין, וכנראה עוד לא אמר את המילה האחרונה. מצד שני, גם בנט ונתניהו עוד לא אמרו.
