ההיערכות לקראת תגובת איראן ו/או שלוחיה, מבליטה שוב את הצורך הישראלי בקואליציה להגנתה. תפיסת הבטחון הישראלית המסורתית הדגישה את הכורח לפעול לבד, אך אופי האיומים והמלחמות השתנה וישראל מתקשה להתמודד בעצמה עם האיומים הרב-זירתיים שבהובלת איראן. לפיכך, על ישראל להחליף דיסקט ולהבין את האינטרסים והרגישויות של חברות הקואליציה אם ברצונה לנצל בצורה מיטבית את היתרנות שבפעולה בקואליציה.
למען הסר ספק, מדינות ערב, ואף השותפות המערביות לקואליציה, לא הצטרפו לאחרונה לתנועה הציונית. החשש מאיראן ומהחות'ים, הרצון למנוע מהם ומפטרוניהם הישג ובמקביל שלא לעמוד בקו האש, הוא שעומד לנגד עיני חברות הקואליציה המתגבשת.
רבות ממדינות ערב מתמודדות עם איומים דומים לאלו שמופנים כלפי ישראל, בעיקר טילים שונים, וכטב"מים. אולם, גם אלו המצויידות במיטב אמצעי הלחימה יהססו להתמודד במישרין עם שלוחי איראן, שלא לומר עם איראן עצמה. הן מבינות שיחסי הכוחות נוטים לרעתן ויכולת הקרנת העוצמה האיראנית גוברת עם התקרבותה לסף הגרעין. ארה"ב ובעלות בריתה המערביות אמנם מחוייבות לבטחון ישראל ומענייינות למנוע את התחזקות איראן, אך לא פחות, למנוע הסלמה שתפגע במגוון אינטרסים אסטרטגיים וכלכליים שלהן.
ההתקפה האיראנית באפריל, שסוכלה כמעט לחלוטין, המחישה את חשיבות הפעולה באמצעות קואליציה אזורית, אולי אף את ההכרח. הסיכול היה במידה רבה פרי תכנון, ביצוע והובלה של פיקוד המרכז האמריקאי, בלעדי האמריקאים לא היה ניתן לגייס שותפות ערביות, קרובות ורחוקות מישראל, לקחת חלק בגילוי, בהתראה ואף ביירוט.
לפעולה בקואליציה ישנם גם אילוצים ומחירים. ראשית, זה מחייב התחשבות באינטרסים של השותפות, תאומים רבים וזמן. בנוסף, מדינות ערב עדיין אינן בטוחות באיזו מידה ארה"ב תחלץ לעזרתן כפי שהיא נחלצת לסייע לישראל ועדיין יושבות לפיכך על הגדר. גם שותפן האזורית, ישראל, נתפסה ב-7 באוקטובר בחולשתה ולא בטוח, בראייתן, עד כמה ניתן לסמוך על כוחה. לכך מצטרף חשש מביקורת בדעת הקהל הערבית שמא הן תתפסנה כמצטרפות לקואליציה אנטי-פלסטינית שנועדה להגן על ישראל. חששן מאיראן ומשלוחיה כה גדול עד כי הן סירבו להצטרף בפומבי לקואליציה שהקימו האמריקאים בים האדום ואף לגנות את מתקפות החות'ים. אך פועלות במקביל להתמודד עם איראן בדרך של התעצמות ופיוס.
בכל קואליציה ביטחונית-אזורית, אם תקום, יהיו נדבכים חשאיים, והיא תהיה הגנתית באופייה. אך אין להמעיט בחשיבות המערך המתרקם
עם זאת, וזה השינוי הגדול, בנסיבות אלו חלק מהמדינות לא רק משתפות פעולה בשקט עם ישראל, אלא, פועלות בואליציה זו הפעם השנייה, להגנתה.
בכל קואליציה ביטחונית-אזורית, אם תקום, יהיו נדבכים חשאיים, והיא תהיה הגנתית באופייה. אך אין להמעיט בחשיבות המערך המתרקם. קואליציה הגנתית מאפשרת חלוקה בנטל, הגנה מיטבית, התרעה מוקדמת ו"עומק אסטרטגי" נדרש.
לא עוד "ובגויים לא יתחשב". לישראל יכולת לחזק את שיתוף הפעולה האזורי ולהפוך את הקואליציה, ככל האפשר, לקבועה. ניתן לאף חשוב על צעדים מצידן שיסייען גם למהלכים ישראליים התקפיים. זאת, רק אם היא תפנים את הרגישיות על-פיהן פועלות שכנותיה ותעניק להן ובמיוחד לעצמה, אופק מדיני.
הערוץ הפלסטיני נותר מפתח לשינויים אזוריים והוא עשוי להעניק למדינות ערב הפרגמטיות, במיוחד במפרץ, חופש פעולה רב יותר ללכת לקראת ישראל, כדי לנסות ולמנף את הקואליציה הביטחונית לכדי מערך מדיני וכלכלי משנה מציאות.
המחברים הם חוקרים בכירים במכון למחקרי בטחון לאומי, אוניברסיטת תל אביב
