בין עשרות אנשי הביטחון וחללי צה"ל שנפלו במלחמת "חרבות ברזל" ושמם הותר לפרסום, נמצא גם יוסי (יוסף) טהר (39), איש שירות הביטחון הכללי ממושב ביצרון, שנהרג אתמול (שבת) במהלך בקרב עם מחבלים ותוך פעולת חילוץ של פצוע סמוך לאחד מהיישובים בעוטף עזה.
טהר, שהותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, נקרא על שם דודו סא"ל יוסי טהר ז"ל, קצין אג"מ בחטיבת הצנחנים שנהרג לפני כ-42 שנה במבצע "צלצל" בעת פעולה לטיהור קיני מחבלים בלבנון. בשנת 2001 הכה השכול במשפחת טהר פעם נוספת כשאחיו של יוסי, סמל רועי טהר, נהרג בתאונה בעת ששירת בחטיבת הנח"ל.
לאחר מות בנו אמר בכאב האב, אלי טהר, כי "עולמי חרב עלי בפעם השלישית. איבדתי אח ובן ועכשיו בן נוסף, שלוש פעמים השכול הכה בי, אני חושב שרובצת מעלי קללת איוב".
האב, שמכהן כסגן יו"ר ארגון יד לבנים, סיפר כי בנו התחיל את שירותו כקצין בשייטת ורק לאחר מכן עבר לשרת בכוחות הביטחון, ובהמשך גם התקדם לעמדה בכירה בארגון. לדבריו, יוסי לא היה אמור להשתתף בלחימה אמש.
"הוא היה בבית בחג עד שהקפיצו אותו. הוא לא אמור לרדת לשטח, אבל אחרי שהוא הבין שאחד מהחברים שלו שוכב פצוע באזור מפלסים הוא החליט לצאת ולחלץ אותו. כשהוא הגיע לשטח הוא הבין שאי אפשר היה לחלץ אותו כמו שהוא חשב, והיה עליו להגיע מכיוון אחר. כשהוא שינה כיוון הוא נתקל במחבלים שפנו אליו בערבית, ובתגובה הוא מיד התחיל לירות לכיוונם תוך כדי שהוא נשכב על חברו הפצוע ובכך הוא הצליח להציל אותו".
את הבשורה הקשה על מותו של יוסי, קיבלו בני המשפחה רק בשעות אחר הצהריים המאוחרות. "אשתי ואני לא ידענו שהוא בשטח בכלל. כשהתחילו הדיווחים על המצב, אשתי ביקשה ממני שאבדוק מה קורה עם יוסי. עניתי לה שזאת לא הגזרה שלו, אבל עם תחושות של אמא אי אפשר להתווכח וכשביררתי עם כלתי היא אכן אמרה שהוא הוקפץ לשם בבוקר", משחזר האב.
ואז, בשעות הצהריים המאוחרות הגיעה הדפיקה בדלת שמשנה את החיים והופכת אותם מהקצה אל הקצה. אותה דפיקה שמוכרת לו מהפעמים הקודמות שבהן התבשר על הרע מכל. "הבת שלי לא הייתה מוכנה לפתוח את הדלת, היא ראתה מדים וחשבה שאלו מחבלים שהתחפשו. אני ירדתי למשק ולא ראיתי אותם, וכשחזרתי שני חברים שלו התקרבו לעברי וחיבקו אותי חזק. באותו רגע הבנתי שעולמי חרב עליי בפעם השלישית".
בגרון חנוק ועם דמעות בעיניים, הוא מספר על בנו: "יוסי היה אהוד ואהוב, לוחם ללא חת. הוא היה ישר והגון, איש שיש רק מה ללמוד ממנו. החבר'ה שלו נמצאים אצלנו מאתמול, לא מוכנים לעזוב. הם אוהבים אותו אהבת נפש, בצדק".
