101 חטופים מוחזקים כבר יותר משנה בשבי חמאס ברצועת עזה, ובהם גם כמה אזרחים זרים שנחטפו מיישובי העוטף שבהם עבדו ב-7 באוקטובר אשתקד. אחד מהם הוא ווצ'ארה סריאון בן ה-31, אחד משישה אזרחים תאילנד שעדיין חטופים, וב"גרדיאן" הביאו לרגל סיקור יום השנה למתקפת הטרור את סיפורה המרגש של משפחתו בתאילנד – שנאבקת להחזירו ולא מאבדת תקווה.
5 צפייה בגלריה
ווצ'ארה סריאון שחטוף בעזה כבר שנה. עבד בישראל כדי לחלץ את משפחתו מחובות
(צילום: THE TIMES OF ISRAEL )
"האם הוא שרד שם? האם הוא בטוח? האם הוא עדיין חי? האם הוא אוכל? האם הוא ישן?", שואלת בדאגה אמו, וויוואו בת ה-53, בריאיון עם העיתון הבריטי שנערך מביתה בכפר בצפון-מזרח תאילנד, במחוז אודון טהאני. היא סיפרה כי היא עוקבת כבר שנה שלמה אחרי כל התפתחות קטנה בסכסוך המרוחק במזרח התיכון, וכי העובדה שכעת אין התפתחויות בכל הנוגע לחטופים עצמם היא בלתי-נסבלת עבורה.
לווצ'ארה מחכה בתאילנד גם בתו הקטנה, אירדה בת התשע, שמכונה גם "נו די" (כינוי שמשמעותו דומה ל"ילדה קטנה וטובה"). סבתה מספרת כי בימים שאחרי החטיפה היא שאלה אם אביה עדיין עובד, ומתי יחזור. "היא צופה בחדשות, והחברים שלה בבית הספר שאלו אותה על זה, אז אמרנו לה את האמת – שאביה נחטף, אבל הוא עדיין חי. הוא לא מת", אומרת וויוואו.
5 צפייה בגלריה
אמו של ווצ'ארה, וויוואו, עם הנכדה אירדה. "היא חזקה, לא בכתה גם בהלוויית אמה"
(צילום: REUTERS/Thomas Suen)
היא מוסיפה כי היא מקווה שיום אחד ווצ'ארה יחזור ויוכל לאסוף בעצמו את אירדה לבית הספר. בינתיים מי שעושה זאת במקומו הוא הסבא, אביו של ווצ'ארה, תום בן ה-58 – אבל מצבו הבריאותי הידרדר בעקבות הלחץ והחרדה שחווה בשנה האחרונה, ובעקבות כך נאלצה אירדה לעבור לבית ספר אחר, שקרוב יותר לכפר שבו מתגוררת המשפחה.
וויוואו מספרת כי תום אושפז בבית החולים כבר שלוש פעמים מאז 7 באוקטובר, בעקבות שבץ מוחי, דלקת ריאות וחולשת שרירים. "חששנו שהוא לא ישרוד, זה היה מאוד מאוד רע", היא אומרת על ההידרדרות במצבו – וציינה כי חווה גם אובדן זיכרון: "הוא לא היה יכול לזכור אף אחד ממשפחתו – הבנים שלו, הנכדים שלו – הוא לא היה יכול לזכור אף אחד. הוא זכר רק שבנו נחטף". בפעמים שאושפז, היא הוסיפה, הוא צעק "שחררו את בני! שחררו את בני!" – ומעבר לכך לא אמר דבר.
באוגוסט האחרון חוותה המשפחה מכה נוספת: אמה של אירדה מתה אחרי שאובחנה עם זאבת, מחלה אוטואימונית שבה מערכת החיסון תוקפת את הגוף עצמו. הסבתא וויוואו מספרת שאירדה הקטנה נשאה דברים בהלוויית אמה, שרה שיר מיוחד לזכרה – ולא בכתה. "היא חזקה". לדבריה אירדה הצליחה למרות כל הקשיים להתאקלם בבית הספר החדש שלה וליצור חברים חדשים. כיוון שהיא מעורה הרבה יותר בטכנולוגיות המודרניות, הילדה גם מסייעת לסבתה להשתמש בטלפון נייד כדי לשמור על קשר עם גורמים בישראל, שמעדכנים את וויוואו על ההתרחשויות בארץ.
ווצ'ארה, כמו רבים מתאילנד שעובדים בחקלאות בישראל, הגיע לארץ כדי לפרנס את משפחתו – ולסייע לה להיחלץ מחובות שאליהם נקלעה. שכר ממוצע של עובד חקלאות תאילנדי בארץ עומד על בין 4,500 ל-6,800 שקלים, או 40,000 עד 60,000 באט – ולפי ה"גרדיאן" מדובר בסכום כפול ממה שהיה יכול להרוויח אם היה עובד במטע הגומי המקומי של משפחתו. הוא הגיע לישראל יחד עם אחיו הצעיר, שעבד בצפון ולא נפגע בטבח 7 באוקטובר.
על רגעי הדרמה של אותה שבת לפני שנה מספרת וויוואו כי במשך שעות ארוכות לא הבינה שמשהו אינו כשורה, אף שלא הצליחה ליצור קשר עם בנה כמה פעמים. רק בערב עדכן אותה בנה השני על מתקפת הטרור, והיא מספרת שביקשה ממנו לנסות ליצור קשר עם ווצ'ארה ולומר לו "ללכת לבונקר".
היא מתכוונת למקלט שעליו סיפר לה בנה כשהגיע לעבוד בישראל, כשניסה להרגיע אותה ולהבטיח לה שיהיה בטוח. "הוא אמר שבמרכז היישוב, לא הרחק ממקום העבודה שלו, יש בונקר שחפור באדמה ושהוא מוצק ובטוח. הוא אמר שהמצב של הבונקר טוב, שיש שם מיזוג אוויר ואוכל. חשתי בטוחה ונרגעתי", תיארה. ב"גרדיאן" לא ציינו מאיזה יישוב בעוטף נחטף ווצ'ארה.
וויוואו, שהינה נוצרית, מספרת כי היא מתפללת לחזרת בנה מדי בוקר ומדי לילה. אתמול נערכה למענו תפילה מיוחדת בכנייסה המקומית, ולדברי האם גם שאר חברי הקהילה שלה שותפים לאמונתה שבנה חי. "אני מקווה שהוא בטוח".
