לפני פחות מחודש הגיעה הידיעה מניו יורק: הבן האובד, המרגל ג'ונתן פולארד, השתחרר מתקופת המבחן בת חמש השנים שנגזרה עליו בגין בגידה במדינתו, והוא יוכל לעלות לישראל מכורתו. ראש הממשלה בנימין נתניהו, נרגש עד דמעות, התקשר אליו וסיפר לו עד כמה מצפים לו בארץ. אני לא, אגב.
לפני חמש שנים שוחרר פולארד אחרי 30 שנה בכלא אמריקני בגין מסירת סודות ביטחוניים לישראל, ואולץ לחכות חמש שנים לפני שיפוגו תנאי האסיר ברישיון שהוטלו עליו. רבים בישראל זעמו על כך והתקשו להבין מדוע ארה"ב "נוקמת" בו. האם זה כי הוא יהודי?
מעטים מזכירים שמדובר במרגל שפעל בחשאי מתוך ליבת קהיליית המודיעין האמריקנית ומסר סודות כמוסים לבת-בריתה הקרובה ביותר - ישראל. ואולי לאמריקנים היו סיבות ביטחוניות טובות להגביל אותו לאחר השחרור? ובכלל, איך יכול להיות שמכל המדינות בעולם, דווקא בישראל מתפלאים על כך?
ב-2004 יצא מרגל האטום מרדכי ואנונו מהכלא בישראל בתום ריצוי עונש מאסר בגין בגידה וריגול חמור אחרי שמסר סודות גרעין של ישראל. גם הוא שוחרר בתנאים ביטחוניים מגבילים, בין היתר איסור יציאה מהארץ ומניעת מגע עם זרים. מזה 16 שנה הוא מבקש שוב ושוב לבטל את ההגבלות כדי שיוכל לעזוב את ישראל לתמיד, אך נענה בשלילה. גורמים עלומים – כנראה פקידי מלמ"ב ואולי גם הוועדה לאנרגיה אטומית - מסתודדים חרש עם השופטים ובסוף הדיון הבקשה שלו נדחית בנימוק שהוא מהווה איום על ביטחון ישראל (הוא עזב את קמ"ג לפני יותר מ-35 שנה).
הנה ניסיון לנתח את שני המקרים – של ואנונו ושל פולארד - באזמל נטול רגשות ובלתי צבוע.
ואנונו פשע כשהעביר את סודות הגרעין לעיתונאי הבריטי פיטר הונאם בפגישה בלונדון, לפני שנחטף והובא למשפט בישראל. חלק קטן מדבריו פורסם ב-1986 ב"סאנדיי טיימס". היריעה הרחבה של דברי ואנונו על הגרעין נפרשה בספרו של הונאם שיצא לאור בשנת 2000.
אסור לטעות במניעיו של פולארד: לא להט ציוני הביא אותו למעשיו. לדברי בכיר ה-CIA ג'יימס אולסן, הוא ניסה למכור את מרכולתו המודיעינית תמורת תשלום למדינות אחרות וכשל. רק עם ישראל הצליח לו
ואנונו היה רק טכנאי בקמ"ג, כך שנקודת המבט שלו על יכולות הגרעין של ישראל הייתה מוגבלת. הוא שיתף פעולה בחקירתו ומסר כל מה שהעביר להונאם, מה שהקל משמעותית על הערכת הנזק שגרם. מהפרסום ב"סאנדיי טיימס" נצרב בתודעה המספר "200" – מספר פצצות הגרעין שלדעת ואנונו יש לישראל. הוא הקפיד לא למסור לעיתונאי הבריטי פרטים אישיים ושמות של בעלי תפקידים בקמ"ג כדי שלא יהיו למטרות.
תיעוד: כך לקח פולארד מסמכים סודיים
(צילום: חדשות ערוץ 10)
מה חושב אמריקני שרואה את נתניהו מברך מרגל?
(צילום: איתי בית און)
לוואנונו הייתה הזדמנות פז להיות בוגד אמיתי – כזה שמוסר סודות לאויב – והוא לא ניצל אותה: בדרכו מישראל למזרח הרחוק הוא עצר בטיסת מעבר לכמה שעות בשדה התעופה במוסקבה. איש לא מנע ממנו לפנות לשוטר הקרוב ולבקש לדבר עם נציג הקג"ב, וכך לעולם לא היינו יודעים שסודות הגרעין של ישראל נמסרו בחשאי לברה"מ ולא היינו יכולים להעריך את הנזק שנגרם.
אבל ואנונו לא עשה כן, מאחר שמטרתו הייתה להתריע בפני העולם על הסכנה (לדעתו) שביכולתה הגרעינית של ישראל, וזאת יכול היה לעשות לטעמו רק על ידי פרסום בעיתונות העולמית. וכך הוא עשה. זה מזכיר במקצת את מעשהו של אדוארד סנודן, איש ה-NSA, שברח מארה"ב כדי לחשוף בפני העולם את ממדי המעקב העצומים אחרי אזרחים אמריקנים ללא סיבות ביטחוניות אמיתיות, ולהתריע על הסכנה לפרטיות ולזכויות האזרח שמהווה המודיעין בארה"ב.
חשוב לשאול את השאלה: מדוע בישראל יש החושבים שגם אחרי 35 שנה ואנונו עדיין יכול לגרום נזק ביטחוני? ואם הוא יכול, למה הוא לא בכלא? האם ייתכן שמערכת הביטחון, שידעה על הסיכון הביטחוני שוואנונו גילם עוד בתקופת עבודתו בקמ"ג וכשלה בסיכול כוונותיו, באה איתו חשבון? יכול להיות שזו... נקמה?
ועוד שאלות. יכול להיות שבניגוד לוואנונו, ששיתף פעולה באופן מלא בחקירתו, לאמריקנים יש סיבות להאמין שפולארד לא מסר הכול ובכך הקשה להעריך את הנזק שגרמה פעילותו ופעילות המודיעין של הלק"מ (הלשכה לקשרי מדע) למערכת הביטחון של ארה"ב?
כך או אחרת, מדובר במה שאפשר לכנות "צביעות ביטחונית". בעוד ישראל רואה חובה להמשיך להגביל את ואנונו 15 שנה לאחר שסיים לרצות את עונשו, כדי למנוע סיכון ביטחוני שנראה מדומיין, היא טוענת שלארה"ב אסור לעשות כן שהרי פולארד ריצה את עונשו.
הפעלתו החשאית של פולארד כסוכן ישראלי בליבת המודיעין של בעלת ברית שלנו היא חטא בל יכופר. אסור לטעות במניעיו: לא להט ציוני הביא אותו למעשיו. לדברי בכיר ה-CIA ג'יימס אולסן, בספר שפרסם לפני שנתיים ובו פרק מרתק על פולארד, מדובר במי שניסה למכור את מרכולתו המודיעינית תמורת תשלום – בעברית, בצע כסף - למדינות אחרות וכשל. רק עם ישראל הצליח לו.
ד״ר אבנר ברנעצילום: יח"צומה לגבי הנזק שנגרם ליהדות ארה"ב, ששאלת הנאמנות שלה עולה ביתר שאת אחרי אירועים כאלה? נראה שהדבר אינו מעניינו של איש כאן. מה חושבים לעצמם אזרחי ארה"ב – יהודים או לא יהודים - כשהם רואים את ראש הממשלה מזמין את הבוגד במולדתם ומצפה בעיניים כלות להגעתו המהירה לישראל?
כמה חבל שאזהרתו של ראש המוסד יצחק (חקה) חופי ז"ל מתחילת שנות ה-80, להפסיק לאלתר את הפעילות המסוכנת של הלק"מ, נפלה על אוזניהם הערלות של בכירי השלטון בישראל. ניתן היה למנוע את הפיאסקו שנמשך כל כך הרבה שנים, וצפוי להימשך עם פסטיבל חזרתו של הבן האובד לארצנו.
- ד"ר אבנר ברנע הוא עמית במרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה. לשעבר בכיר בשב"כ
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
