"שרדתי מלחמת עולם. לא יודעת איך אני פה, אבל אני פה בנס. קצב הדקירות היה מהיר. זה לא היה ניסיון רצח. המילה 'ניסיון' היא עדינה למקרה כזה של תופת וגהינום. לא הופתעתי מהאכזריות, הוא היה אכזרי אליי כל השנים", בעדותה היום (א') בבית המשפט המחוזי בתל אביב סיפרה ג' בת ה-65 על בוקר 28 באוקטובר 2019, שבו ניסה בעלה לרצוח אותה באמצעות שני סכינים מתחת לבית אמה בתל אביב.
חודש לאחר מכן הגישה פרקליטות מחוז תל אביב כתב אישום חמור נגד הבעל ח' (לבקשת ג' לא נפרסם את שמו על מנת לא לזהותה), בן 72 מירושלים. הם היו נשואים 22 שנים עד שהודיעה לו על רצונה להתגרש.
היום בבית המשפט, בפני הרכב בראשות השופט בני שגיא, עלתה ג' להעיד, ותיארה, דקה אחרי דקה, את אותם רגעים מסויטים. זוהי עדותה:
"אני בת 65. אמי נפטרה לאחרונה, אבל במועד האירוע גרתי איתה בתל אביב וסעדתי אותה. הנאשם גר בירושלים. לפני שנתיים הגשתי בקשה ליישוב סכסוך איתו והוא ביקש שלום בית. אמרתי 'ניתן לך צ'אנס'. 20 שנה ספגתי אלימות מילולית קשה ביותר, אבל שתקתי והמשכתי. אמרות כמו 'מטומטמת', 'בהמה', 'אין לך שכל', איומים עליי ועל כל בני משפחתי.
"השלום בית הזה הפך לגיהינום עלי אדמות בשבילי. שנה של סחיטת כספים מצדו. ניסיתי הכול בשביל שיהיה מרוצה. פחדתי ממנו מאוד ולכן מה שעשיתי כל הזמן זה לנסות לרצות אותו. הוא ביקש מאות שקלים לתרופות - לא התווכחתי ונתתי כסף.
"עשיתי את כל המאמצים להגיע להסדר הגון טוב, אבל אי אפשר היה להגיע עמו להסדר. עורכת הדין שלי פנתה אליו יום לפני האירוע והציעה לו סכום מסוים. הוא היה נסער מהסכום ואמר שהוא לא רוצה להתגרש. בערב הוא התקשר אליי ואמרתי לו 'אין לי מה לדבר איתך'. לדעתי כל הדברים האלו גרמו לסערות רגשות".
על האירוע עצמו היא סיפרה: "היה לי מנהג לצאת בשעה הזויה ב-5:30 בבוקר לחדר כושר. הוא ידע בדיוק מתי אני יוצאת. הוא אמר לי בעבר: 'איך את לא מפחדת לצאת בשעה כזו? יבוא מחבל'. אבל תראו מי בא בסוף – הוא. ירדתי מבית אמי, יצאתי מדלת האינטרקום בבית והיא נסגרה. ואז אני רואה אותו מולי. הוא הגיע בריצת אמוק. שאלתי אותו: 'מה אתה עושה פה?'. הוא עשה לי תנועה כזו שלא אברח עם היד. הוא יודע שאני ספורטאית והייתי בורחת. הוא הצמיד אותי לדלת והתחיל להכניס בי את הסכינים כאילו אין מחר.
"הוא לקח לי את הצוואר, דקר פה ופה (מדגימה, ג"מ), בבטן ובמותן. היו לו שני סכינים. הוא צעק 'איך את שורדת? איך את עוד חיה? כמה כוח יש לך?' (בשלב זה חייך הנאשם באולם, ג"מ). עברתי תופת. ניהלתי מלחמה עקובה מדם. אמרתי לעצמי: 'את קיבלת חינוך להילחם על חייך'. הדפתי אותו וצעקתי 'הצילו! הצילו! הצילו! הצילו!
"אחרי כמה דקות התחילו לרדת שכנים, יש לי קול חזק. הם שמעו אותי. שכן אחד הציל את חיי. אמר לו 'תזרוק את הסכין', לקח אותו בחולצה זרק אותו לגינה. לולא אותו שכן הוא היה ממשיך עד שאמות.
"הייתי שותתת דם, הכל כאבי תופת, אבל אמרתי 'אני חייבת להילחם למען משפחתי, למען אמי שלא תחזיק יום אחד מעמד אם תדע'. עד יום מותה לא ידעה מה קרה. היו לי 35 תפרים. הסכין שננעצה לי במותן... הרופאים אמרו לי 'היה לך מזל גדול, הוא היה קרוב לאיברים פנימיים'. הרימו אותי בשתי ידיים. עליתי לדירה ואז הגיע אמבולנס".
פרקליטו של הנאשם, עו"ד עופר אשכנזי מהסנגוריה הציבורית, הקריא בדיון חלק מעדות השכן, שאמר: "לא הבחנתי בפעולות אלימות. ראיתי שהוא בסוג של שוק. לא מדבר ולא צועק ולא כלום".
על כך השיבה ג': "כשהעד הזה הגיע הוא כבר פחד. הוא הפסיק לדקור".
ביום הדקירה נלקח ח' לחקירה, וזו הגרסה שנתן כפי שהגיעה לידי ynet: "מה שהיא אומרת זה הרבה שקר. היא הציעה לי כסף לעזוב את הבית. היא הפסיקה לתת לי כסף. אני לא איימתי עליה למס הכנסה. לא עשיתי לאף אדם רע בחיים. אבל היא התחילה לתקוף אותי עם הקריזות שלה, שלחה עו"ד לאיים עליי.
"באתי אליה כי היא מתחמקת מלדבר. אין לה שום רגש אליי. הרגשתי שהחיים שלי לא חיים, שאני מוכן להתאבד ולא לחיות. כשהיא ראתה אותי התחילו צעקות, ואז התחילה סוג של אלימות בינינו, מתוך עצבים. לא חשבתי להשתמש בסכין אבל כן השתמשתי בסוף. רציתי להתאבד. אין לי ילדים. היא זורקת אותי מהבית ואני ערירי ובודד והיא אכזרית אליי ממש. לא חיפשתי להרוג אף אחד. רציתי להראות לה שאני הורג את עצמי, שיהיה על המצפון שלה. אני מצטער".
עו"ד יוסי זילברברג, שמייצג את ג' ביחד עם עו"ד אורלי מנע, מסר: "הבעל הגיע בשעת בוקר מוקדמת כדי לרצוח את אשתו עם שני סכינים, דקר אותה בכל חלקי גופה, בצוואר, בבטן ובמותן, וגרם לה נזקים איומים. כל זאת על רקע של סכסוך כספי. הוא הגיע במטרה אחת - לרצוח אותה".
הסנגור אשכנזי מסר: "ח' לא כופר בכך שהיא נפגעה. הוא כופר בכך שהוא בא במטרה לרצוח אותה, מכיוון שלטעמו הדברים היו אחרים לגמרי. אין ספק שהיא נפגעה ואין ספק שהוא פגע בה. הוא טוען שהאירוע הזה היה אירוע מתפתח. הוא שמח שהפגיעות בה היו ברמה מינורית יחסית. אנחנו מקווים שבית המשפט אכן יראה את המקרה בכללותו".