בסוף השבוע הקודם, רגע לפני שהסגר השני נכנס ובזמן שהמדינה עסקה בקרבות פוליטיים בין תפילות להפגנות, הגיע פאדי, שבימים אלה עושה סטאז' ברפואה, ליצהר שבשומרון כדי לבצע בדיקות קורונה. אבל השומר בכניסה ליישוב לא נתן לו להיכנס בגלל שהוא ערבי. פאדי עוד ניסה להתווכח והזכיר שכאיש צוות רפואי הוא לא מבדיל בין דת וגזע, אבל זה לא עזר. השומר היה נחרץ: אצלנו לא מכניסים ערבים.
הסיפור נבלע בין הדיווחים על שיאי הנדבקים והחולים קשה אבל אותי הוא לא עזב. השגתי מספר טלפון של אדם מוכר מיצהר והתקשרתי אליו, כי כערבי ישראלי שמנסה לפעול לשותפות וחיבורים בין המגזרים – הזדעזעתי והייתי צריך לשמוע באוזניי התנצלות. אלא שלהפתעתי הוא אמר לי שהשומר פעל נכון, ושביצהר יש הנחיה ברורה לא להכניס ליישוב ערבים "מסיבות אידיאולוגיות".
הוא ציין שהוא מכיר אותי, עוקב אחריי ומעריך את העשייה שלי בתחום ההסברה ובמאבק ב-BDS. הוא גם יודע שבעברי התנדבתי לצבא, שירתי כלוחם בגולני ונפצעתי קשה במלחמת לבנון השנייה. כששאלתי אותו אם כשאני אגיע ליצהר יתנו לי להיכנס, הוא ניסה להתחמק ורק כשהתעקשתי הוא ענה: "לא יכניסו אותך".
קיבלתי בוקס בבטן. שום תירוץ לא יכסה את הגזענות. לא להכניס רופא בגלל המוצא שלו? לא להכניס נכה צה''ל רק בגלל שהוא ערבי? זה לא נתפס בעיניי.
כשכתבתי ברשתות על המקרה נתקלתי לשמחתי בהרבה גינויים, מה שחיזק אותי והבהיר לי שמדובר במיעוט קיצוני שלא משקף את הלך הרוח במדינה. גולשים רבים גם השתיקו את התגובות של המיעוט שכתב דברים כמו "פתאום הערבי שתומך בישראל גילה שהוא לא רצוי כאן".
אבל היו גם מעטים שהצדיקו את הנהלים ביצהר, והסבירו שאיסור הכניסה לא נובע מגזענות אלא ממקרי טרור שהיישוב התמודד איתם בעבר. האם היה מקובל עליהם שבגוש חלב שבגליל העליון (יישוב ערבי שחלק לא מבוטל מתושביו משרת בצה''ל) יכריזו על איסור כניסה ליהודים בגלל כמה וכמה פעולות "תג מחיר" שבוצעו שם בשנים האחרונות? ברור לחלוטין שבמקרה כזה היו כל אותם פוליטיקאים ששתקו על המקרה של פאדי יוצאים בהודעות וגינויים מפה ועד יצהר.
ברור לי שביצהר יש גם רבים שמתנגדים לנוהל הזה. חלקם אף כתבו לי הודעות מתנצלות באופן פרטי. אבל בסופו של דבר פאדי, אני או כל אדם אחר מנצרת, טייבה או טמרה - לא נוכל לעבור את שער היישוב.
דווקא בימים שבהם נגיף הקורונה משתולל ברחבי הארץ ומדביק אנשים מכל דת, מוצא ומגזר, ולא עוצר באף שער של יישוב ברחבי הארץ, דרוש חוסן אזרחי שבנוי מכבוד הדדי. יהודים וערבים - כולנו חלק מהמאבק הלאומי בקורונה. רופאים יהודים וערבים נלחמים בשעה זו על חיים של חולים מכל הפסיפס הישראלי.
המצב הבריאותי חמור מאוד, המצב הכלכלי פוגע בכולנו, אבל המצב החברתי מדאיג אותי יותר. יש לא מעט נושאים בוערים במדינה כיום, אבל גם הסיפור הזה צריך להיות אחד מהם. רק אם נציף אותו ונתמודד מולו נוכל למגר את נגיף הגזענות.
- יוסף חדאד הוא פעיל חברתי בחברה הערבית ומנכ"ל עמותת "ביחד - ערבים זה לזה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
