שר האוצר אביגדור ליברמן אמנם החליט אתמול (יום ג') שדמי האבטלה לעובדים שנמצאים בחל"ת יסתיימו בסוף החודש - אך למרות שהמשק חזר לפעילות מלאה עקב הסרת מגבלות הקורונה ישראלים רבים עדיין מחוסרי עבודה ועומדים למצוא את עצמם ללא הכנסה בכלל.
"יש כיום יותר מ-130 אלף משרות פנויות במשק, ומדיניות החל"ת הרוחבית כבר איננה נכונה עבור המשק", טען שר האוצר בזמן שיש יותר מ-397 אלף מקבלי אבטלה בישראל. ליברמן אמר כי הוא מחפש פתרונות נקודתיים לענפים ולמגזרים שעדיין לא התאוששו לחלוטין, אך למרות שהמהלך מכוון עבור הצעירים שהעדיפו להישאר בבית, עובדות ועובדים רבים בגילים יותר מתקדמים מצאו את עצמם שולחים קורות חיים מהבוקר עד הלילה - ולא מתקבלים לאף מקום.
אפרת קימחי (39), אמא לשניים מקיבוץ מפלסים שבעוטף עזה, עבדה בתפקיד בכיר כמנהלת הדרכה בתחום החינוך. כשהייתה בחודש התשיעי להיריונה לפני כשנה, היא הוצאה לחל"ת ומאז לא הצליחה למצוא עבודה. "לא היה לי לאן לחזור ונאלצתי להישאר בבית אחרי הלידה. מעולם לא הייתי מובטלת, לא חתמתי אבטלה או נשענתי על קצבה. תמיד עבדתי ודאגתי לפרנס גם כשהייתי חד-הורית. רק בקורונה זה התחיל", סיפרה אמש (רביעי) ל-ynet. "זה שוק מוחלט, ואצלי זה היה כפול ומכופל כי פתאום אחרי 13 שנים של עבודה רצופה הייתי בחופשת לידה וגם מצב הביטחוני היה רעוע. אבל המכה הגדולה היא שאין תכלית, ימים שלמים עוברים ואין אופק".
קימחי מספרת על חוסר אונים מוחלט. "זה ממש להכניס אותי למעגל העוני. מפחיד לחשוב שבעוד שבועיים לא יהיה לי כלום", אמרה. "אני שולחת קורות חיים, הולכת ללשכת התעסוקה ומוכנה לעשות כל מה שצריך - ואין כלום. אני מנויה בכל השירותים של דורשי העבודה, אבל המגורים בפריפריה זה מכשול, לא רוצים לקחת אותי בגלל המרחק".
"ההחלטה של ליברמן מחרידה ומכלילה", אמרה קימחי. "זה לא הוגן, אני רואה שכל הצעירים לא מגיעים לעבודה כי זה נוח לקבל את דמי האבטלה, אבל איך אנחנו, במעמד הביניים שיש לנו ילדים ושכר דירה לשלם - אין לנו איפה לעבוד? למה לפגוע בנו ככה? אולי זה טוב לליברמן ולחברים שלו, אבל לפריפריה זאת בושה וחרפה. אנחנו לא עצלנים, אני עבדתי ותרמתי כל החיים, לא לקחתי שקל מהמדינה. אנחנו חיים בקיבוץ בעוטף עזה מתוך ציונות ואותנו דופקים? אני מבינה את הרצון שלו לעודד עבודה, אבל אנחנו נופלים פה בין הכיסאות. הוא גוזר על משפחות שלמות שהצליחו להרים את הראש מתחת למים להיות מתחת לקו העוני".
גם טניה להט בת ה-42 מעכו נמצאת בחל"ת מאז הקורונה. להט, אם לשלושה שעבדה כרכזת גנים במושב בצפון הארץ, הוצאה לחל"ת ולבסוף פוטרה לפני שנה. "היה לי מאוד קשה להתרגל למצב. שנה בבית ללא עבודה זה מסתכל", סיפרה. "ניסיתי לחפש עבודה כל הזמן. בחודשיים הראשונים לא חיפשתי בגלל הסגרים, אבל אחרי זה שלחתי את קורות החיים שלי כל הזמן - ושום דבר לא קרה. מסתכלים עליי כאילו אני מבוגרת מדי.
"ידעתי שהאבטלה תהיה עד סוף יוני, אבל באיזשהו שלב הממשלה הקודמת אמרה שהיא מאריכה את דמי האבטלה לעוד כמה חודשים וזה נתן עוד אוויר לנשימה", הוסיפה. "חשבתי שאמצא עבודה עד אז אבל פתאום זה נחת עליי ואני מבינה שבעוד שמונה ימים הכול נגמר ולא ייכנס לי כסף".
6 צפייה בגלריה
"למה לפגוע בנו ככה? אולי זה טוב לליברמן ולחברים שלו". התגובות לביטול החל"ת
(צילום: EPA)
להט ציינה כי הרבה מעסיקים דורשים תואר ראשון - אך היא לא למדה באקדמיה. "אני עם המון ידע וניסיון, והיום אני כבר לא מתאימה. זה המצב בשוק. שלחתי קורות חיים למאה מעסיקים לפחות, רק בודדים חוזרים אליי", אמרה. "כשהייתי צעירה יותר שאלו אותי בני כמה הילדים שלי, ומה אעשה כשיהיו חולים, היום זה לא רלוונטי כי הגיל משחק פה משחק, וזה פוגע מאוד. אני לא ילדה שקופצת ממשרה למשרה, וזה דווקא אמור להיות יתרון למעסיק".
ולא רק הישראלים והישראליות מתחת לגיל 45 מצאו את עצמם ללא הכנסה החל מעוד כמה ימים. רונית צ'בינר (55) מרמת גן, שיצאה לחל"ת אחרי 20 שנה בתחום השכרת הרכב, תמשיך לקבל את הקצבה עד סוף השנה, אך היא לא באמת מספיקה כדי להתקיים.
"כבר שנה שאני בבית. בהתחלה לא חיפשתי עבודה כי חשבתי שאחזור למקום העבודה שלי, אבל לא ידעתי עד כמה המצב גרוע. התחלתי לחפש עבודה לפני כמה חודשים, אני יושבת מהבוקר עד הלילה, שולחת קורות חיים והולכת לראיונות, ולא מצליחה למצוא עבודה. יש לי חשש גדול שהכסף ייגמר ולא יהיה לי ממה לחיות".
צ'בינר אמרה כי היא קיוותה שיכשירו אותה לתחום אחר בענף התיירות במקום שיגייסו עובדים צעירים ללא ניסיון, אבל "נראה שלאף אחד לא אכפת מאיתנו. אני חוששת שבסוף אמצא עבודה אבל לא אשרוד בה בגלל חוסר התאמה, ומהבטחת הכנסה אי אפשר להתקיים בכלל".
המסעדנים מתוסכלים מהעובדים הצעירים
המעסיקים, לעומת זאת, מדווחים על מחסור בכוח אדם כתוצאה מההוצאה ההמונית של עובדים לחל"ת. מושיקו צדקיהו, מבעלי מסעדת "צדקיהו" בירושלים, טען כי ענף המסעדות נקלע למצב בעייתי מאוד. "חייבים להפסיק עם דמי החל"ת. זה לא מעודד שום דבר מלבד בטלנות, והחוזרים מחל"ת קשה להתעסק איתם, אין להם כוח לעשות כלום, והמשמעת היא כבר לא אותה משמעת", אמר.
"אנחנו מרגישים את זה מאז שהמסעדות נפתחו. היום אנשים רוצים שכר הרבה יותר גבוה ממה שהיה לפני הקורונה, וזו בעיה. העליתי את השכר להרבה מאוד עובדים רק כדי שיסכימו לעבוד. אם פעם נערים הסכימו לעבוד בשכר מינימום - היום זה כבר לא ככה. לא ברור אם זה קשור לחל"ת, אבל אולי אנשים הבינו שאפשר לעשות כסף גם בלי עבודה פיזית. היום אנשים פחות אוהבים לעבוד עם הידיים וזה רק מקצין".
צדקיהו חזר ואמר כי ההחלטה של הממשלה הקודמת לתגמל את העובדים שהוצאו לחל"ת פגעה בעסקים. "עשו תוכנית שכל מי שבחל"ת ויצא ללימודים יקבל כסף. זה פוגע בנו. אנחנו עובדים כבר 30 שנים בירושלים, ורוצים להמשיך לתת את השירות המושלם. אבל המקום גדל - ואין בו עובדים. אנשים אפילו לא מגיעים לריאיונות למרות שאנחנו מפרסמים בכל מקום. לפני הקורונה אם הייתי מעלה פוסט לחיפוש עובדים הייתי צריך לסנן - היום המצב התהפך".
גם עוזי צבג, בעלי מסעדת יפה'לה, חשב שהבעיה הכי גדולה שלו היא הקורונה - אך האתגר המרכזי שלו היום הוא העובדים. "לפני הקורונה היינו קרוב ל-14 עובדים, ועכשיו אנחנו שישה כולל אותי והשותף שלי", סיפר. "עכשיו כשאנחנו עולים על הגל בחזרה ומחפשים עובדים - כל אחד נהיה דוקטור. אנחנו מציעים פה שכר טוב וסביבת עבודה נעימה, אבל מסתבר שהצעירים מעדיפים לא להגיע, ומי שכן בא - מציב דרישות גבוהות. רוצים שכר גבוה ובונוסים עוד לפני שהראו את היכולות שלהם. קשה מאוד לנהל את זה, אז בינתיים אנחנו מפשילים שרוולים ועובדים בעצמנו. המזל הגדול שלנו זה שמכירים אותנו באזור וגם אם השירות נפגע קצת, הלקוחות הקבועים מבינים אותנו".
צבג התעקש כי חייבים לעודד את הצעירים לחזור למעגל העבודה. "היה להם טוב בבית, והיה צריך לחשוב על משהו יצירתי כדי שיחזרו לעבוד. הסוף של החל"ת ישפיע, אבל זה לא יעזור לדרישות של העובדים שמבינים את המצוקה שלנו ומנצלים אותה".
פורסם לראשונה: 23:34, 22.06.21
