כמו כשקרה לרמטכ"ל לשעבר איזנקוט אחרי "נאום המספריים" המפורסם שלו, גם מקבילו האמריקני הנוכחי מארק מילי גילה שלא צריך הרבה כדי להפוך לאויב העם. משפט תקיף - אולי מעט תקיף מדי - שאמר לחברי קונגרס רפובליקנים שם אותו על המוקד של צייצני ומגישי הימין בארצו. "קראתי את מאו ולנין. זה לא הופך אותי לקומוניסט. אני רוצה להבין את מי שאני לא מסכים איתו. ואני גם נעלב באופן אישי", הוסיף יו"ר המטות המשולבים ופנה ישירות לחבר הקונגרס הרפובליקני החביב על דונלד טראמפ, כוכב שערוריות המין מאט גייטס, "כשמאשימים את הצבא האמריקני ואת הקצינים שלו שהם Woke".
Woke היא מילת השנה בארה"ב. בתרגום חופשי: כינוי לעג שמרני ל"נאורים". מילולית: "ער" - פרודיה על נער שמאלני בקולג' או בתיכון שטוען ש"התעורר" ונהיה מודע לכל העוולות החברתיות סביבו. אגב, למה Woke ולא Awake התקני? הנה תשובה שגם רבים בימין הישראלי שמשתמשים בסיטונות במושג לא מכירים: כי מקורו בסלנג אפרו-אמריקני. והנה שיעור ראשון למסיתים מימין (בארה"ב): רוצים להגחיך משהו? קשרו אותו לתרבות שחורה אקטיביסטית.
אל המילה Woke - השטן הגדול - הצטרפה השבוע בכל אולפן שמרני בארה"ב השטן הקטן: CRT. קיצור ל-Critical Race Theory ("תיאוריית הגזע הביקורתית"): תיאוריית שוליים שנלמדת בקולג'ים, בעיקר בחסות מרצים שחורים (שוב: אם אתם רוצים להגחיך משהו בימין האמריקני, חפשו שחורים, לא שאתם גזענים חלילה), וגורסות שעוולות הגזע בארה"ב מקודמות ומוכתבות מלמעלה. מחוקקים מקומיים ניסו למנוע את לימודיה בתיכונים - שם היא לא נלמדת ממילא.
כמו שהוכח בתחילת כהונת ברק אובמה, כשאת רוחות ה"שינוי" ו"התקווה" הליברלית ציננה תנועת "מסיבת התה" שהגיחה משום מקום, השמרנים מעולים בלשנות את נושא השיחה לטובתם
והנה המושג הפסוודו-אקדמי והיבשושי משהו הפך באחת לפרשת השבוע בתקשורת האמריקנית: לא האסון והמחדל הנורא במיאמי, על כמעט 160 קורבנותיו המסתמנים, ולא תלאותיה של המאמי-הלאומית-מחדש בריטני ספירס. הכל בגלל אותו דיון שאליו זומן הרמטכ"ל - לברר למה התיאוריה השנואה כל כך נלמדת גם באקדמיות של הצבא האמריקני. תגובתו הרהוטה והנחרצת הפכה את הרמטכ"ל באחת לגיבור (אם אתה ליברל) או לנבל (אם אתה שמרן), עד כדי שפרשנים שמרנים השתעשעו בפאנלים ברעיון להפסיק את המימון לצבא.
התשובה של ראש המטות המשולבים מארק מילי:
לפני כמה ימים הביא עמיתי נדב איל נתונים שלפיהם סטודנטים ליברלים בארה"ב נוטים לתמוך פי שניים יותר (42 אחוז לעומת 20 אחוז) בצנזור דעות לא נוחות להם, ביחס לסטודנטים שמרנים. ייתכן, אבל הנה הוכחה שטמטום ורצון להשתיק את הצד השני קיים בשפע משני צידי המתרס.
בנימין טוביאסצילום: בנימין טוביאסוהאמת היא שיש פה משהו עמוק יותר. כמו שהוכח בתחילת כהונת ברק אובמה, כשאת רוחות ה"שינוי" ו"התקווה" הליברלית ציננה תנועת "מסיבת התה" שהגיחה משום מקום והייתה מאוד מודאגת לפתע מהגירעון התקציבי (מה?), או כשב-1988 הפך בוש האב פיגור ב-17 אחוז אחרי יריבו הליברלי מייקל דוקאקיס לניצחון כשהלם בו בסוגיית עונש המוות - השמרנים מעולים בלשנות את נושא השיחה לטובתם. הפסדתם? בוא נדבר על "המלחמה על חג המולד", על "חלף עם הרוח", על כל נושא מרגיז שמונע דיון בבעיות האמיתיות של החברה והמדינה.
לתשומת לב בנימין נתניהו, שבמקום לסייר בבת-ים וללהג על "תרמית בחירות" - רוב הציבור ממילא לא ישתכנע - מוטב שיילך לבקר בנחל האסי.
- בנימין טוביאס הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
