נאום שלוש האמהות של כוכבי
(צילום: סנטרל הפקות)
הרמטכ"ל אביב כוכבי נשא אמש (שלישי) נאום בטקס הממלכתי לפתיחת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה שהתקיים ברחבת הכותל המערבי בירושלים. דבריו המרגשים נגעו בקהל שהאזין לו. "מסע חזרתו של עם ישראל לארצו הוא אירוע חסר תקדים בתולדות העמים", פתח הרמטכ"ל. "סוג של נס". אלה דבריו המלאים.
"המסע הזה לא היה רק יציאת מצרים, אלא יציאת המזרח ויציאת המערב. עם שלם שהתעורר והתחיל ללכת. אבות ואימהות, שעל שלוש מהן אני מבקש לדבר. הראשונה – רחל אמנו, שלא זכתה לחיות בארץ משלה. היא הצליחה להגיע לארץ אבל לא הספיקה לחיות בה, וכשבניה נאלצו לגלות מהארץ וחלפו על קברה. 'קול ברמה נשמע, רחל מבכה על בניה', נכתב. והנביא מבטיח – 'מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, ושבו בנים לגבולם'.
מרבית חייו של העם היהודי עברו שלא בגבולות ארצו, כשהוא חסר ביטחון, לא מוכן, ופעם אחר פעם נרדף ונטבח. הציונות שינתה את המצב מן היסוד. מנהיגות נחושה לנוכח קשיים רבים, עשתה מעשה, סחפה והדביקה רבים, שהתפתחו לעם גדול ולמדינת ישראל. אנחנו דור הבנים ששבו לגבולם. חזרנו לעולם, אבל מסע החזרה היה ועודנו כרוך במחיר כבד מנשוא.
האם השנייה נחמה, גם עשתה מעשה. היא עזבה את ביתה באוקראינה ויחד עם בעלה יוסף שברח מאוסטריה הנאצית עלו לארץ ישראל, להקים משפחה ומדינה ושינו את שם משפחתם לישראלי, וקבעו את ביתם בקיבוץ דברת. בית רווי בציונות ובערכים. "עם שקם לתחייה זקוק לילדים", אמרה נחמה.
ביום השני למלחמה נפגע הטנק של דדי מטיל. למרות שנכווה, חזר לחלץ איש צוות. אחיו אפי נשאר בשדה הקרב. ביום ה-12 למלחמה הוא נהרג"
נחמה ילדה חמישה. שניים מהם בנים, אפי ודדי. אפי הפך לקצין ולמדריך בקורס קציני שריון, ודדי היה לחניך באותו קורס, שקטעה מלחמת יום כיפור. ביום השני למלחמה נפגע הטנק של דדי מטיל. למרות שנכווה בכל גופו, חזר לחלץ איש צוות, ורק אז פונה לבית החולים. אחיו אפי נשאר בשדה הקרב, ולמרות שהטנק שלו נפגע, עבר לטנק אחר להמשיך להילחם. ביום ה-12, כשצה"ל כבר לוחם בגדה המערבית של תעלת סואץ, נפגע אפי פעם נוספת ונהרג.
הדפיקה על דלת בית משפחת ישראלי, הדפיקה המבקשת רעות, הפכה להיות לדאבון הלב חלק מהסיפור הישראלי. משפחות רבות מדי שמעות את הדפיקה, לאחריה צעקה גדולה, שבר וכאב שלא ניתנים להכלה. משפחות יקרות, איבדתן את היקר מכל. מסביב הכול מתפתח ומשתנה, ורק הצער שלכן מתבצר במקומו, מעמקיו את שורשיו ומכביד.
אנו מתעקשים לזכור ולהזכיר, ללמוד מהאירועים וללמד, ורואים בכם חלק ממגני המדינה. מתוך מחויבות לדור החיילים הנוכחי ולמשפחות שלהם, נעשה הכול כדי לשלוח אותם רק למשימות ראויות, נשפר את יכולות צה"ל כדי לבצע את המשימות בהצלחה, וכדי לשמור ולהגן על החיילים.
עשרות אלפי חיילים ומפקדים מבצעים כיום אינסוף משימות, וחוזרים לביתם כשלום כפועל יוצא של מקצועיות ודאגת המפקדים, הכוללת גם טיפול בנפגעים, ומאמץ עליון להחזרת השבויים והנעדרים. הנופלים הגנו על המדינה, ואנו ממשיכים דרכם עומדים על המשמר.
לעתים עשוי הביטחון, שהמדינה נהנית ממנו, להיראות כדבר מובן מאליו, אך מאחורי כל יום מוגן עומד צבא שלם אשר אוסף מודיעין, שומר, מונע חדירה או ירי, פושט, תוקף, עוצר מפגעים ומסכל אמצעי לחימה ופיגועים. אפילו אלו השקועים בהגנה ובפעילות לא תמיד רואים את גודל המעשה שלהם עצמם. היטיב לתאר זאת יהודה עמיחי: "מרחקו של כל דבר נראה נס, אבל מקרוב גם נס לא נראה כך. אפילו מי שעבר בים סוף ראה רק את הגב המזיע של ההולך לפניו".
לעתים עשוי הביטחון שהמדינה נהנית ממנו להיראות כדבר מובן מאליו, אך מאחורי כל יום מוגן עומד צבא שלם
כך גם החייל שצועד כרגע בגבול הצפון, כך גם הקצינה שחשפה השבוע מטרות אויב רבות, כך גם הטייס שחזר לפני מספר ימים מתקיפה וראה את המבערים של המטוס שלפניו.
הם מתייצבים על המשמר בקווי ההגנה וביחידות. מפקדים שהם בעצמם אבות ואמהות יוצאים למשימתם ולא יראו את ילדיהם ימים ושבועות, כדי להיות לכולנו עיניים ואוזניים, ואגוף להגנה. הביטחון מורכב מההישגים של כלל ארגוני הביטחון וכלל חיילי צה"ל, אבל הראשונים לשאת בנטל הם הלוחמים והיחידות הקרביות שמחזיקים את ביטחון המדינה על כתפיהם.
פעולתם צריכה להיות דוגמה לאזרחות טובה, אידיאל לחינוך ומופת לחיקוי. תפקידו הנוסף של צה"ל – צבא המחבר ומאחד את כל חלקי העם, המבטא את טובת הכלל ומהווה מודל לחיקוי ולהזדהות. חיילי צה"ל מתאמנים יחד, נלחמים יחד, מנצחים ביחד – וכשחבר נהרג קוברים ביחד. 23,928 הרוגים, עשרות אלפי פצועים וכאלה שבנפשם כוויות לכל החיים.
למרות הכוויות של דדי, מצבו התחיל להשתפר. הוא שכב בבית החולים, והיה מבודד מהאמת על אחיו. כעבור מספר ימים כשאביו נכנס לחדר הרים את ידו ואמר 'אבא, כתבתי מכתב לאפי'. האב השכול היה המום. הוא שתק לרגע ואז אמר לדדי – 'אין לך למי לשלוח את המכתב. אפרים איננו'. דדי החל לשקוע. הוא הפסיק להילחם על חייו שלו והלך ודעך עד שמת.
שתי אמהות מבכות את גורל בניהן. האחת ללא ארץ, אך בניה שבו אל גבולם, האחרת חיה בגבולות ארצה ושילמה על כך במחיר שני בניה.
אני לא מעז לומר 'מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה', אבל אני נתלה בדברי הנביא ואומר – 'יש שכר לפעולתך'. יש שכר, והאם השלישית נהנית ממנו. היא מייצגת אמהות שממלאות את הארץ. אמהות חילוניות ודתיות, מהכפר ומהעיר, יהודיות, דרוזיות, נוצריות ומוסלמיות. נחמה ישראלי, לוחמת הפלמ"ח, אשתו של יוסף לוחם הפלמ"ח, איבדה את בניה ונכדיה שירתו בצה"ל. רבים מניניה שירתו ביחידות קרביות. היא סמל לערכים. אני מצדיע לה ולמשפחתה.
נחמה ישראלי, לוחמת הפלמ"ח, אשתו של יוסף לוחם הפלמ"ח, איבדה את בניה, ונכדיה שירתו בצה"ל. רבים מניניה שירתו ביחידות קרביות. היא סמל לערכים
בשם כל חיילי צבא ההגנה לישראל אני מצדיע לכל המשפחות השכולות, אמהות ואבות כאחד. אלמנות ואלמנים, אחים וילדים – הראויים להוקרה. אני מצדיע, מחבק ומחזק אתכם ככל שאפשר. כולכן מהוות דוגמה לכל, וחוזקכן הוא עדות קבועה לעוצמות הקיימות בעם הזה, בעיקר ברגעים שהוא מתמקד בחשוב. זו העוצמה בדברים שאמרה נחמה אחרי שדדי נפטר: אם אין ערך לתת את החיים, אין ערך גם לחיים עצמם.
