מדינת ישראל החליטה היום לשחרר ממעצר את מנהל בית-החולים שיפא בעזה מוחמד אבו סלמיה, כשהנימוק הפורמלי הוא חוסר מקום במתקני הכליאה. האמת, לעומת זאת, כנראה שונה. הדעת לא נותנת כי מי ששימש כמנהל בית-החולים שתחת הנהלתו חמאס השתמש במתקניו השונים מתחת ומעל הקרקע כדי לנהל את מלחמתו בישראל וכדי להסתיר חלק מהחטופים - כשחלקם אף נרצחו בהיותם בתוך תחומי בית החולים - לא מועמד לדין על שותפות למעשי הזוועה והרצח. מי שאמון על חקירתו ועל המשך מעצרו הוא השב"כ, וגם לפרקליטה הצבאית הראשית יש אחריות באשר להתנהלות גופי הביטחון בתוך עזה. אך לא נראה כי הייתה כאן יד שולטת שכיוונה את נושא המעצרים ואת חקירתם של החשודים.
1 צפייה בגלריה
מנהל בית החולים שיפאא, מוחמד אבו סלמיה, משוחרר חזרה לרצועת עזה
(צילום: Bashar TALEB / AFP)
לפי אמנות ז'נבה, בית-חולים נהנה בדרך כלל מחסינות ומניעת אפשרות שכוחות הצבא יתקפו אותו או את מתקניו. חסינות זו מוענקת משום שבדרך כלל מתקן רפואי פועל בזמן מלחמה להעניק סיעוד לקורבנותיה, האזרחים הבלתי מעורבים - אך הקהילה הבינלאומית ויוצרי אמנות ז'נבה לא צפו כי יבוא יום שארגון טרור יאבק נגד מדינה דמוקרטית, ולא יראה עצמו חייב לכבד את חסינותם של מתקנים אזרחים דוגמת בתי-חולים, בתי-ספר או בתי תפילה.
מה שקרה בשיפא קרה גם בבתי-חולים אחרים ברצועת עזה - זה היה חלק מדפוס פעולה, במסגרת האידיאולוגיה של ארגוני המחבלים ובמטרה לנצל את חסינותם של המתקנים האזרחים, מתוך הנחה שישראל לא תעז לתקוף אותם. וכך, אנו עדים במלחמה זו לאוזלת היד של רשויות השלטון הישראליות מול ניצול לרעה של כללי המשפט הבינלאומי. היינו אמורים להבין כי מלחמה נגד ארגון טרור כמו חמאס או הג'יהאד האיסלמי היא א-סימטרית, במובן זה שרק מדינת ישראל מכבדת ושומרת במסגרתה על כללי ודיני המלחמה.
נכון העיר גדול המשפטים שלנו פרופ' אהרון ברק: זו גורלה של דמוקרטיה, שלפעמים נאלצת להילחם עם יד אחת כפותה לה מאחורי הגב
נכון העיר גדול המשפטים שלנו פרופ' אהרון ברק: זו גורלה של דמוקרטיה, שלפעמים נאלצת להילחם עם יד אחת כפותה לה מאחורי הגב. אכן כך: מדינה דמוקרטית לעולם לא תתפתה להשתמש באמצעים הפסולים שנוקטים בהם ארגוני המחבלים. יחד עם זאת, אסור לנו להסס ולאפשר לארגוני המחבלים לנצל את המשפט ההומניטרי של דיני המלחמה כדי לפגוע בנו או בחטופים המוחזקים במתקנים אזרחים או בבתים אזרחים. כך היה למשל ב"מבצע ארנון" שבו שוחררו ארבעה חטופים שהוחזקו בבתי אזרחים בחאן-יונס, בלב שכונה אזרחית ובסמוך לשוק מסחרי. מי שעושה כך - חזקה עליו כי לקח בחשבון שצה"ל לא יהסס להגיע למקום זה, גם אם הדבר יהיה כרוך בפגיעה באזרחים באותן דירות ובאזרחים לא מעורבים אחרים.
אסור היה לשחרר את אבו סלמיה, ולא צריך להית משפט דגול כדי להבין כי אחריותו של אדם זה צריכה הייתה לגרום לגורמי הביטחון לשמור אותו בידינו. אי אפשר להסביר מחדל זה בכך שלא היו מספיק מקומות כליאה. זהו עוד סימפטום לקהות החושים שלנו, שיכולה אולי להסביר את אסון 7 באוקטובר.
פרופ' אמריטוס עמנואל גרוס הוא מומחה למשפט וטרור במכללה האקדמית נתניה
