11 צפייה בגלריה
עמוס ברנס, דניס אייזן, רומן זדורוב והמורשעים ברצח דני כץ
(צילום: אלעד גרשגורן, אלכס קולומויסקי, גלעד קוולרצ'יק, ג'רמי פרלדמן)
ההחלטה של פרקליט המדינה לא לבטל את כתב האישום נגד רומן זדורוב, ולנהל נגדו מחדש משפט באשמת רצח הנערה תאיר ראדה, מכניסה את התיק לקטגוריה נדירה של "משפט חוזר". מאז קום המדינה אושרו 33 משפטים חוזרים, והמקרה של זדורוב הוא ה-34 במספר. בחלק מהמקרים הפרקליטות החליטה לחזור בה מכתב האישום ולא לנהל משפט חוזר ואפשרה בכך "זיכוי אילם", חלק הסתיימו בהסדר טיעון - ולא מעט הסתיימו בהרשעה נוספת.
11 צפייה בגלריה
דני כץ בן ה-14. גם במשפט החוזר השתכנעו השופטים שהודאות הנאשמים ברצח קבילות
(צילום: אלעד גרשגורן)
היכולת להורות על קיום משפט חוזר נמצאת בידיהם של שופטי בית המשפט העליון, והסיבות המאפשרות קיום משפט חוזר הן ספורות – והדבר ניתן במשורה. אלה כמה מהמקרים שבהם התנהלו משפטים חוזרים בישראל.
עמוס ברנס
ב-24 באוקטובר 1974 נמצאה גופתה של רחל הלר, חיילת בת 19 מבת ים, בצד הכביש שמחבר את קיסריה ואור עקיבא. עמוס ברנס, שהכיר את הלר באופן שטחי, פנה מיוזמתו למשטרה כדי לסייע בחקירה. כמה חודשים אחר כך, כשהוקם צוות חקירה מיוחד, הוא זומן לחקירה חוזרת במשטרה ומאותו רגע נחקר בחשד לרציחתה של הלר. המשטרה הייתה נתונה ללחץ לציבורי כבד, מה שהוביל לכך שהשוטרים שיקרו בפני בית המשפט עוד בשלב הארכת המעצר.
ברנס נחקר תחת עינויים קשים ואוים כי השב"כ יחסל אות ויביים את התאבדותו במסווה של "ייסורי מצפון". הצעדים הקיצוניים הללו אילצו אותו להודות ברצח, והוא אף אולץ לשחזר את הרצח שלא ביצע. במהלך השחזור ברנס קטע את השחזור המבוים, לדבריו חשב שזו הצגה. אז הגיע אליו סנ"צ מרכוס, סטר לו, והשחזור נמשך.
הריאיון האחרון עם עמוס ברנס לפני מותו
(צילום: אחיה ראב\"ד)
למרות שבית המשפט המחוזי מתח ביקורת על מתן עדות השקר של השוטרים, הוא החליט להרשיע את ברנס על סמך עדויותיהם של שאר השוטרים ועל סמך הודאת החשוד. ברנס טען שהודה בעקבות הלחץ של חוקרי המשטרה ומתוך מחשבה שיוכל להוכיח חפותו בבית המשפט. במשפט הזוטא נדחתה בקשתו לפסול את ההודאה, והאליבי שאמור היה לסייע לו נדחה מכיוון שהעדים שזימן לא אישרו זאת.
ברנס ערער לבית המשפט העליון, אך למרות הפגמים בחקירה עתירתו נדחתה. גם בקשה למשפט חוזר שהגיש לאחר שנתיים נדחתה על ידי השופט יואל זוסמן בטענה שלא נמצאה ראייה חדשה שמסייעת לברנס.
בשנת 1979 ניצב-משנה בדימוס עזרא גולדברג הגיע למסקנה שברנס לא רצח את הלר. מי שהיה מפקד מרחב מרכז במשטרה בחן את ההודאה וטען שלא מתאימה לממצאים בשטח, וגם השחזור המבולבל, שנקטע 46 פעמים, חיזק את עמדתו זאת. גולדברג סבר שהרוצח היה אנס סדרתי שפעל באותו אזור, ופנה לשופט חיים כהן, שהסיק מכך שטעה בפסק הדין.
השופט כהן פנה לברנס והציע לו לבקש חנינה מנשיא המדינה. ברנס סירב בטענה שבקשת חנינה תהיה הודאה באשמה על רצח שלא ביצע. בעקבות לחץ תקשורתי נפתחה חקירה נוספת, אבל גם לאחר שהוגשה בקשה למשפט חוזר – בית המשפט העליון לא השתכנע שהופעל לחץ פיזי על ברנס. השופט כהן פנה לנשיא המדינה, וזה קיצר את עונשו. ביוני 1983 שוחרר ברנס מהכלא, אחרי שריצה שמונה וחצי שנות מאסר.
ברנס לא הסתפק בשחרור, ושנה לאחר מכן הגיש בקשה נוספת למשפט חוזר. במרץ 1985 נדחתה בקשתו בטענה שלא הוצגה אף ראייה חדשה, והשופטת מרים בן פורת המליצה על טיפול פסיכולוגי. בשנת 1996 תוקן הסעיף שמפרט את העילות לבקשת משפט חוזר, וברנס פנה שוב בבקשה לקיום משפט חוזר – ושוב נדחה בשל אותן טענות.
ברנס לא התייאש ופנה אל הסניגוריה הציבורית. סגן הסנגור הציבורי החליט שיש בסיס להגשת בקשה נוספת למשפט חוזר ורתם את צוות הסניגוריה הציבורית למשימה.
ב-14 במרץ 2002 הורתה השופטת דליה דורנר על משפט חוזר לברנס. דורנר הצביעה על הפגמים החמורים שנפלו בהליך הרשעתו של ברנס, ואף שלא הייתה בטוחה בחפותו קבעה כי הוא זכאי למשפט חוזר.
ב-11 בדצמבר 2002 בית המשפט החליט לזכות את ברנס ב"זיכוי אילם", כלומר ללא שמיעת הראיות ומבלי לקבוע אם הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו או לא. זאת לאחר שהפרקליטות חזרה בה מכתב האישום. ברנס תבע מהמדינה פיצוי על שנות הסבר שעבר בכלא והעינויים הרבים שעבר והובילו להפללתו, ונפסקו לו פיצויים של חמישה מיליון שקלים מהמדינה. בשנת 2011 נפטר ברנס אחרי מאבק במחלת הסרטן.
רצח דני כץ
דן כץ, נער בן 14 משכונת דניה בחיפה, יצא מביתו לבקר חבר ב-8 בדצמבר 1983 ולא שב לביתו. שלושה ימים לאחר תחילת החיפושים נמצאה גופתו על ידי רועה צאן במערה ליד המושב יעד. סמוך לגופה נמצאה ערימת אשפה שבה מחברת ומעטפה עם שמו של סמיר ג'נאמה, תושב סכנין שעבד במשלוחים בסופרמרקט בשכונת דניה.
11 צפייה בגלריה
לחץ ציבורי הוביל לדו"ח ולאחר מכן למשפט חוזר. רוצחי דני כץ על ספסל הנאשמים
(צילום: סבסטיאן שיינר)
ג'נאמה נעצר ומסר אליבי שלפיו הוא עסק בחלוקת משלוחים באותו יום אחר הצהריים יחד עם בן דודו פתחי ועם עלי טראד גנאיים, גם הם מסכנין. הוא טען עוד כי באותו אחר הצהריים הוא נפגש עם אחמד מזייד קוזלי ועאטף איברהים סביחי, תושבי ואדי אל עין, מתחת לשכונת דניה.
החמישה הכחישו תחילה כל קשר לרצח, אולם ב-29 בדצמבר 1983 הודה קוזלי בביצוע הרצח. אבל הפרטים שציין היו שגויים ולכן חוקרי המשטרה סברו שאין ממש בהודאתו. אחרי שעברו שלושים ימי המעצר המותרים בחוק ללא אישור מיוחד מהיועמ"ש, חמשת העצורים שוחררו.
במרץ 1984, לאחר שלצוות החקירה צורפו חוקרים נוספים, שבה המשטרה ועצרה את בני הדודים ג'נאמה ואת גנאיים. אחרי חקירות חוזרות ונשנות הודו השלושה והפלילו גם את שני החשודים הנוספים, שגם הם הודו בהמשך בביצוע הפשע. חלק מהחשודים טענו שההודאות הוצאו מהם באלימות קשה, אך קוזלי שב וסיפר שרצח את דני כץ.
החמישה כפרו בהאשמות נגדם, וטענו שההודאות הוצאו מהם באלימות ובכפייה. בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את הטענות, והעדיף את עדויות חוקי המשטרה. במשפט העיקרי נמנעו ארבעה מהנאשמים להעיד, פתחי היה היחיד שהעיד – אך בית המשפט קבע כי עדותו בלתי מהימנה.
באוקטובר 1985 הורשעו החמישה ברצח בכוונה תחילה, חטיפה לשם רצח וקשירת קשר לביצוע פשע. כל אחד מהם נידון למאסר עולם ול-27 שנות מאסר נוספות. ערעורם לבית המשפט העליון נדחה, וכך גם בקשתם למשפט חוזר.
בעקבות לחץ ציבורי הורה שר המשפטים דוד ליבאי להכין דו"ח מיוחד בנוגע לפרשה. לידיעת עו"ד יהודית קרפ, שהכינה את הדו"ח, הובא חומר מחקירת השב"כ שלא היה בפני בית המשפט המחוזי ולא הובא לידיעת הסנגורים. בדו"ח שכתבה העלתה קרפ תמיהות ואינדיקציות שמעלות את האפשרות שהנאשמים לא ביצעו את הרצח. בעקבות הדו"ח הוגשה בקשה למשפט חוזר ונשיא בית המשפט העליון אהרן ברק פסק כי יש לערוך להם משפט חוזר.
בשנת 2000 נערך לחמישה משפט חוזר שהתנהל במשך שנתיים, ובמהלכו שוחררו בערבות שלושה מהנאשמים. גם במשפט החוזר השתכנעו השופטים שהודאות הנאשמים קבילות והשאירו את פסק הדין על כנו. ערעור שהגישו החמישה לבית המשפט העליון נדחה פה אחד.
דניס אייזן
בפברואר 2000 בשעות הבוקר מצא דניס אייזן את בנו רון, בן שלושה חודשים, שוכב במיטתו ללא רוח חיים. חוות דעת של פרופ' יהודה היס, אז ראש המכון לרפואה משפטית באבו כביר, קבעה כי מותו של הילד נגרם כתוצאה משבר בגולגולתו.
הודאתם של אייזן ואשתו שלפיה דניס ניגש למיטתו של רון לפנות בוקר והיה האחרון שראה אותו בחיים, יחד עם חוות הדעת של המכון, הובילה למעצרו ולהגשת כתב אישום נגדו.
בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע אותו בהריגה, תקיפה והתעללות בקטין, וגזר עליו 20 שנות מאסר בפועל. לפי פסק הדין, בנובמבר 1999 הוא שבר את ידו של הפעוט, ובפברואר 2000 הוא היכה אותו למוות בראשו. אייזן ערער לבית המשפט העליון על הרשעתו. הערעור נדחה, אך עונשו הופחת ל-14 שנים.
בשנת 2004 הגיש אייזן בקשה למשפט חוזר, שאליה צירף שתי חוות דעת חדשות שניתנו על ידי פתולוגים. בחוות הדעת נקבע כי הבן רון נפטר ממחלת לב שלא אובחנה על ידי המכון לרפואה משפטית בעת שנערכה חוות הדעת המקורית. לפי הפתולוגים, השבר בגולגולת אירע מספר ימים לפני המוות ולא מהווה את הסיבה למות הבן.
משפטו החוזר של אייזן התנהל במשך כחמש שנים, ולבסוף הגיעו הצדדים להסדר טיעון שלפיו אייזן הודה בעבירה של הריגה בקלות דעת על בסיס תרחיש עובדתי עמום. לפי הסדר הטיעון, עונשו של אייזן נקבע לפי תקופת המאסר שכבר ביצע בפועל. בתום המשפט החוזר הוא הורשע בעבירה שעליה הוסכם בהסדר הטיעון ושוחרר מהכלא לאחר שריצה כשש שנים.
אלירן עזריה
אלירן עזריה הורשע בשנת 2001 בביצוע מעשה מגונה בכוח באישה שהתלוננה נגדו. חרף טענותיו של עזריה שמדובר בעלילה, השופטים העדיפו את גרסת המתלוננת וגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר על תנאי ופיצוי של 10 אלף שקלים למתלוננת.
בערעור שהגיש קבעו השופטים כי אכן ישנם קשיים ראייתיים בתיק, אבל המליצו לצדדים להגיע להסכמה שלפיה ייקבע שהעבירה בוצעה וההרשעה תבוטל. ביטול ההרשעה מונע רישום פלילי, אך לא מדובר בזיכוי.
ארבע שנים לאחר מכן, טענה אותה מתלוננת נגד עזריה כי נאנסה על ידי שני גברים אחרים. במהלך חקירתה היא הודתה כי בדתה את הסיפור מלבה, והואשמה במסירת ידיעות כוזבות.
עזריה לא היה מודע אודות התלונה הכוזבת, אבל הדבר נודע ליועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז, והוא החליט להגיש בקשה למשפט חוזר עבור עזריה. לאחר שאושר קיום המשפט הודיעה הפרקליטות שהיא חוזרת בה מכתב האישום – ואלירן עזריה זוכה.
ויקטור גואטה
בשנת 2007 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב את ויקטור גואטה ברצח של העבריין יצחק (איזו) שוורץ באפריל 2004 בנתניה, וגזר עליו מאסר עולם. לפי הכרעת הדין, גואטה רצח את שורץ על רקע מאבקי שליטה על אזורי מכירת סמים. גואטה, כך נקבע, הגיע לדירתו של שוורץ ושם חנק אותו למוות בעזרת חוט חשמל. שנתיים לאחר הרשעתו ערער גואטה לבית המשפט העליון – אך ערעורו נדחה.
לפני כשש שנים הגיש עו"ד ירום הלוי, מי שכיום מייצג את רומן זדורוב, בקשה למשפט חוזר בעקבות התפתחות שאירעה אז בחקירת רצח אחרת, של דורון סרוסי ז"ל. למרות שהפרקליטות סברה שאין כל ראייה בחומר החקירה שמלמדת על חפותו של גואטה.
באוקטובר 2020, כ-13 שנה מההרשעה הראשונה של גואטה, בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע אותו מחדש ברצח יצחק שוורץ ז"ל. עו"ד הלוי ניסה לטעון במהלך המשפט שראש צוות החקירה המקורי רקם קונספירציה מתוחכמת להרשעת גואטה משום שקינא באחותו שלמדה איתו משפטים.
"אין צדק". גואטה בדיון שבו הורשע
(צילום: נדב אבס)
השופטים כינו את הטענה הזו "הזויה וחסרת בסיס", וקבעו כי עדותו של ראש צוות החקירה המקורי הייתה אמינה. כשההרכב הקריא זאת מהכרעת הדין קרא עו"ד הלוי: "אני כנראה לא מבין משפטים בכלל, אולי אני צריך לזרוק את הרישיון לפח".
גם גואטה לא אהב את הרשעתו המחודשת. "עשיתם דז'ה-וו, מילה במילה. אתם רמאים, לא שופטים, בשקרים רצחתם", קרא לעבר השופטים. "פעם שלישית שרצחו אותי, רשעים גמורים. אין צדק. רחוק מרשעים ישועה".
