(צילום: ירון ברנר)
על רקע רעידת האדמה הקשה שפקדה את טורקיה וסוריה וגבתה את חייהם של לפחות 11,000 בני אדם, רעידת אדמה בעוצמה של 3.5 דרגות הורגשה אמש (שלישי) ברחבי הארץ, אך לדברי ד"ר אמיר שגיא מהמכון הגיאולוגי - לא בטוח שיש קשר בין שתי הרעידות ולכן אין סיבה שתהיה דאגה מיוחדת. עם זאת, הוא אמר בריאיון לאולפן ynet כי רעידת האדמה העצומה מהווה "תמרור אזהרה לכולנו".
"כשיש רעידת אדמה בסדר גודל כזה כמו שראינו בטורקיה, אז יש גם רעשי משנה שהם מיידית באותם מקומות שקרובים לקרע, אבל גם בכל האזור כולו", הסביר ד"ר שגיא, ראש אגף סיכונים גיאולוגיים במכון הגיאולוגי לישראל. "אנחנו בחצר האחורית אז יש רעידות קטנות, אבל אנחנו לא יודעים בוודאות שיש קשר. צריך להבין שזו רעידה קטנה מאוד, רעידות בסדר גודל כזה יש לנו מדי פעם, אולי אחת לחודש ואולי לפעמים יותר. ברוב המקרים אנחנו אפילו לא מרגישים אותן זה כי זה עמוק. במקרה הספציפי אתמול הרעידה הייתה יחסית רדודה, לכן אנשים הרגישו אותה, אבל באמת זו הייתה רעידה קטנה".
(צילום: ירון ברנר)
לוחמי פיקוד העורף מחלצים נער מבין ההריסות בטורקיה
משלחת החילוץ "ענפי זית" בטורקיה
(צילום: דובר צה"ל)
"זה לא משהו שהוא מאוד מפתיע באזור שלנו", המשיך ד"ר שגיא. "אנחנו אזור פעיל ומדי פעם, גם לפני חודשיים-שלושה - היו לנו כמה רעידות אדמה קטנות כאלה. יכול להיות שמכיוון שהייתה רעידת אדמה גדולה באזור הצפוני, כל האזור עכשיו פחות או יותר מצלצל ברעידות קטנות. אני מציע לא להתרגש ספציפית מהרעידה הזאת, אבל תמיד צריך לזכור שאנחנו אזור שיכול לקבל רעידות אדמה בינוניות וגדולות שישפיעו על מדינת ישראל, וצריך להיערך כל הזמן לרעידות אדמה ולקחת בחשבון שהן יקרו".
הוא הוסיף: "אנחנו לא יודעים לומר אם רעידות האדמה בטורקיה גרמו לכך שהסיכויים גברו לרעידת אדמה כאן, או שהם פחתו. סטטיסטית, כל מאה שנה אנחנו מקבלים רעידת אדמה בינונית ויותר, אבל זה רק סטטיסטיקה וסטיות התקן הן מאוד גדולות. העובדה שהייתה רעידת אדמה בטורקיה היא בעיקר תמרור אזהרה כללי בשבילנו, אבל זה לא אומר שמחר או מחרתיים תהיה רעידת אדמה גדולה. צצות כל מיני תחזיות. ישראל גובלת בשבר הסורי-אפריקני בהעתק ים המלח, ובהעתק הזה מידי פעם יש רעידות אדמה בינוניות וחזקות, ואנחנו צריכים לקחת בחשבון שעוד בימי חיינו ההעתק הזה יפעל ולהיערך לזה בכל מיני מישורים".
(צילום: רועי עידן, ירון ברנר)
(צילום: ירון ברנר)
בתוך כך, אלוף במיל' גבי אופיר, לשעבר מפקד פיקוד העורף ומי שפיקד על כוחות חילוץ בטורקיה ברעידה קודמת ב-1999, התייחס באולפן ynet למספר ההרוגים הגדול. "מספר ההרוגים לא מבשר טובות, כל יום שעובר מספר ההרוגים יגדל וזה לא משנה כמה כוחות הצלה יימצאו שם. בסופו של דבר, כמות ההריסות והיכולת להיכנס לכל הבניינים שנהרסו ולשבור את הבטון ולהוציא חיים יפחתו ויילכו".
"ברעידת אדמה אין מנצחים, רעידת אדמה זה אסון טבע שהגורל שלו נקבע בדקות הראשונות", המשיך אופיר. "אם התקנים לא יהיו מתאימים לרעידות אדמה מהסוג הזה, אז יהיו אלפי הרוגים. אין שום דבר בטוח ברעידות אדמה, ככל שהעוצמה היא גבוהה יותר - ההרס הוא נוראי. הבעיה האמיתית לצערי הרב היא לא כמות ההרוגים אלא כמות הפצועים. המדינה תצטרך לשאת על עצמה את השיקום של אותם פצועים ולשקם את האזור במשך דורות".
רז גולדפרב, ממובילי משלח החילוץ "מגן" בסיוע ICL וסמארט אייד, סיפר בריאיון ל-ynet radio על מאמצי החילוץ. "בלילה הראשון ישר הגענו לעיר שנקראת נורדאגי, ששם יש עשרות אם לא מאות בניינים הרוסים", אמר. "מעבר לכוחות שמחכים לגופות שמוצאים ואנשי רפואה, אין הרבה מחלצים שם. הסתובבנו במהלך הלילה על מנת לחפש בניין שאפשר לאתר בו ניצולים, ויחסית מהר הגענו לבניין בן חמש קומות שקרס". לדבריו, "כשהגענו לאחד הבניינים, בניין דירות של חמש קומות שקרס, הצביעו לנו על אזור בתוך בניין שהייתה בו אישה בת 50, שנמצאת שלוש קומות מתחת להריסות. ממש שמענו אותה אותה צועקת ומדברת".
גולדפרב הוסיף: "מהרגע שמבינים פחות או יותר איפה היא נמצאת, אז המשחק הוא ליצור איזו מנהרה או נתיב שמפלסים אותו בכיוון אליה על ידי שבירה ודרך פינוי של המון פסולת. הגענו אליה מנקודה ראשונה, שזה דורש הרבה זחילה ולאתגר את החוש הקלסטרופובי של כל אחד מאיתנו. הצלחנו לדבר איתה וממש הצלחנו כמעט לגעת בראש שלה, אבל מהר מאוד הבנו שזה גם לא האזור שממנו נוכל להוציא אותה, ככה שהיו עוד שני צוותים במקביל שביצעו חדירה משתי נקודות שונות לאזור שממנו כן נוכל להוציא אותה. כל הדבר הזה לקח 14 שעות עבודה".
איציק איטח, מפקד יחידת הצלה ללא גבולות שנמצא בטורקיה, אמר ל-ynet radio כי "אנשים שהולכים שם ברחובות לא יודעים לאן ללכת, לא יודעים מה הם רוצים בכלל. אין פה בניין אחד שמאוכלס, פשוט כולם ברחובות". לדבריו, "בית החולים שאנחנו נמצאים בו יחסית חדש, אבל בפנים הבניין כולו רעוע. פינו לנו שני חדרי מיון בכניסה לבית חולים, פתחנו שם סוג של חדר טראומה. כל חולה שמגיע פצוע יותר קשה מהשני. אנחנו הצוות הרפואי היחיד שנמצא, למעט הצוות המקומי. הם קורסים, לא עומדים בעומס. יש לנו חמש דקות בדיוק לקבל כל מטופח, מעבר לזה אנחנו קורסים.
"היינו בשטח. יש עשר-עשרים-שלושים אנשים שנמצאים בתוך כל בניין שלכודים בפנים, ואנחנו לא יכולים לתת לעצמנו עכשיו להתעסק בחילוץ עצמו. חילצנו שלושה אנשים שצעקו לנו שהם חיים וניסינו לעשות הכול. זה ילדים קטנים, אני מדבר על תינוקות בגילי שלוש".
שחר מיי, דוברת העמותה "ישראייד" לסיוע הומניטרי בינלאומי, סיפרה באולפן ynet: "אנחנו הגענו עם צוות מצומצם כדי להתחיל הערכת מצב. הגענו עם ציוד לטיהור מים, לתמיכה פסיכו-סוציאלית וגם חלק מהצוות שלנו שהגיע מאוקראינה הגיע עם בגדי חורף ושמיכות. למרות שיש שמש פה, נורא קר והטמפרטורות מתחת לאפס".
