1 צפייה בגלריה
ראשי האוניברסיטאות. מימין: פרופ' אשר כהן, פרופ' אריאל פורת, פרופ' אורי סיון, פרופ' רון רובין ופרופ' אריה צבן
(צילום: ניצן זוהר, אוניברסיטת תל אביב, נתי שוחט,אוהד צויגנברג, אוניברסטת בר אילן)
ארגוני הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות המחקר פתחו בשבוע שעבר בשביתת הוראה לאחר שמו"מ של כשנה וחצי עם משרד האוצר בנושא שכר הגיע למבוי סתום. הרקע לכך נעוץ בפער יסודי בין שתי תפיסות עולם: זו של האוצר ומנכ"לי האוניברסיטאות, ומנגד זו של חברי וחברות הסגל. אנשי הממונה על השכר באוצר הם כלכלנים שרגילים לחשוב במונחים של תפוקות ותשומות. דרך משקפיים כאלו, מערכת ההשכלה הגבוהה נתפסת כמעין מפעל, שיעילותו ניתנת למדידה בפרמטרים אובייקטיביים כגון מספר בוגרים לשנה ודירוג בינלאומי של האוניברסיטאות. אף שהסכם השכר פג ב-2019, האוצר מתנה הסכם חדש במעבר להעסקה בחוזים אישיים ובתמריצים כלכליים לחברי סגל שהנהלת המוסדות תחפוץ ביקרם. אלו, בעיני כלכלני האוצר, הם כלים לייעול "מפעל" ההשכלה הגבוהה.
מנגד, תפיסת העולם של החוקרים והחוקרות בסגל האקדמי הבכיר שונה בתכלית. כל מי שעסק בפועל במחקר, כל מי שהתענה במאמץ הדרוש להרחיב את גבולות ההבנה האנושית, יודע עד כמה הרת אסון היא תפיסת האוצר. על מנת לגלות משהו חדש יש להסתכן בשנים של עבודה קשה ללא תוצאות מדידות. ניהול ריכוזי של מחקר – עם שורה ארוכה של מקלות וגזרים – יבטיח לאורך זמן שהדבר היחיד שיגלו חוקרים הוא מה שכבר ידוע. תגליות ששינו את העולם, מתורת האבולוציה ועד למחשב הדיגיטלי, התחילו, ללא יוצא מהכלל, במאמץ שנראה בשעתו מופרך וחסר טעם. אילו היה מישהו מנסה להכפיף את צ'ארלס דארווין, אייזיק ניוטון או מארי קירי - או את עשרות אלפי חלוצי וחלוצות המדע, הטכנולוגיה והרוח שהלכו בדרכם – לניהול ריכוזי של מחקר, חזקה עליהם שלא היו מגלים דבר.
ישראל בורכה במערכת אקדמית שהיא נס גלוי. חרף הרעבה תקציבית שיטתית לאורך עשרות שנים, היא עומדת עדיין בשורה הראשונה בעולם. הסיבות להצלחה מגוונות והמרכזיות בהן הן העצמאות המחשבתית, המקוריות והחופש האקדמי של חברי הסגל. תרומתה העצומה של המערכת לחברה ולכלכלה בישראל אינה ניתנת לכימות, אבל ברור שהיא עולה בהרבה על זו של מערכות אקדמיות בעולם שדוגלות בניהול מחקר ריכוזי - גם כאלו המככבות במדד שנחאי ודומיו.
במילים אחרות, הניסיון מלמד כי מי שאוויל מספיק לנסות לכופף את ידו של המיעוט היצירתי, בניסיון להכריח "לגלות את הבלתי נודע ביעילות", יגלה בדיעבד שהוא חיסל כל אפשרות ליצירה פוליטית, רוחנית, חברתית, מדעית או טכנולוגית מקורית. כל ילד יודע שכאשר המדד הכמותי – הציון – הוא חזות הכל, התלמידים הופכים דומים זה לזה. ניהול ריכוזי של מחקר יהיה משול לשחיטת אווזה המטילה ביצי זהב: מתוך בורות עמוקה בגורמים לשגשוג מערכת אקדמית, האוצר ינסה להוציא את הביצים בדרכו האלימה, והסוף ידוע.
ועד ראשי האוניברסיטאות הפקיד עד כה את המו"מ הקריטי בידי מנכ"לי המוסדות. זוהי טעות קשה. האחרונים, כמו כלכלני האוצר, לא מכירים מקרוב את המציאות של חיי מחקר, וחושבים קודם כל במונחים של תשומות ותפוקות.
חברי הסגל האקדמי הבכיר הם עקשנים מטבעם: צריך להיות עקשן כדי להיות חוקר מצטיין. ואכן, שביתתם האחרונה ב-2008, גם היא על רקע מו"מ כושל על הסכם שכר, נמשכה 90 יום והייתה הארוכה בתולדות המשק הישראלי. הם גם בעלי עקרונות מטבעם: יש צורך בעקרונות על מנת להיות חוקרת מצטיינת. כאשר עצם היכולת לקיים מחקר עצמאי מוטלת על הכף, אין לי – ולרבים אחרים כמוני - כל אפשרות לוותר או לסגת.
פרופ' מתן גבישינאי יחיאלהיחידים שיכולים לגשר על פער התפיסה ולחלץ את המו"מ מהמבוי הסתום הם נשיאי האוניברסיטאות. עליהם מוטלת האחריות העליונה. הם שומרי הסף של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. הם – כימאי, ניורוביולוג, פיזיקאי, קרימינולוגית וחוקרת רווחה, פסיכולוג קוגניטיבי, משפטן, היסטוריון, גנטיקאי, ואימונולוג - רק להם יש רגל בכל אחת מתפיסות העולם המנוגדות.
אני קורא להם: אל תשאירו את המו"מ בידי מנכ"לי המוסדות. לכם יש את היכולת לגשר על הפער בתפיסות העולם בין האוצר לבין חברי הסגל ולסיים את סכסוך העבודה של הסגל הבכיר. זה לא צריך להימשך שוב חודשים רבים.
- פרופ' מתן גביש, בית הספר להנדסה ומדעי המחשב, האוניברסיטה העברית בירושלים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
