איציק סעידיאן לא אוהב שקוראים לו גיבור. הלוחם המשוחרר שהצית עצמו במחאה על היחס שקיבל ממשרד הביטחון מעדיף לא להיות באור הזרקורים, אבל גם יודע לענות למי שטוען שיש פסטיבל סביבו. "הם לא מבינים שמה שהיה פה זה לא אני, זה הנס שהגיע, יש פה אמרה גדולה". האזינו לריאיון של סעידיאן בתוכנית של דנה ספקטור ורן שריג ב-ynet radio.
"כולם חושבים שאני היום גיבור, אבל חבר'ה, אני עדיין בן 27-8, אני נער, לא טלית שכולה תכלת. גם אני עושה דברים, אני בן אדם כמו כולם", סעידיאן דואג להבהיר. "היה שם את הטריגר הזה שהגיע ולא נתן לי, זה כאילו היה חייב לקרות, אתה מבין? היה חייב לקרות פה משהו, הייתי צריך לעשות איזה משהו".
במשך שלושה שבועות הסתובב סעידיאן עם התחושה שהוא צריך לעשות משהו. "אני פוסט טראומתי ובמשך שש-שבע שנים היו לי המון אופציות לעשות את זה. הטריגר היה כשהרגשתי שאני לא יכול לעכל את המציאות הזאת שאני נמצא בה".
"מצד אחד אני גר במרכז תל אביב, ליד כל הבוהמה והמסיבות. מצד שני, יש לי את החברים שלי, שאני יודע עליהם, שניים נגיד גרים ברחוב במאהל, זרוקים וזה. ולעומת זה אני רואה חברים שיושבים בבר ומתחילים עם בחורות. בקושי הצלחתי לישון, זה שרט אותי ברמה של בן אדם דלוק".
- בן אדם דלוק שמצית את עצמו. אבל איציק, אתה מספר לחברים? אתה מדבר עם חברים ומשתף אותם בתוכנית?
"אני לא יכול לשתף אותם מרוב התסביך, אני לא יכול לשתף אותם. הם גם נמצאים במקום הזה, מה אני אסביר להם?".
ההחלטה הסופית התקבלה בבוקר, בזמן שגלש בים. "זה לא הגיוני שבמקום הכי טהור והכי נקי שלי הצלחתי לדמיין את זה. אני לא תיארתי לעצמי שאני אשאר בחיים".
את הרגעים של ההצתה הוא זוכר במעורפל. "אני לא חשבתי, פשוט לקחתי כמות מאוד גדולה, לא קטנה, וזה כבר היה בטוח מבחינתי שאני לא אשאר בחיים. הדבר היחידי שחשבתי לעצמי זה מה אם כל מה שעשיתי היה לשווא, זה הפחיד פתאום".
את השיקום שלו מגדיר סעידיאן כ"נס", אבל היחסים שלו עם אלוהים מורכבים יותר. "אומרים שכשהרפואה מסתיימת, שם אלוהים מתחיל. אני ספציפית לא ממש התפללתי כשהייתי מאושפז. לפני המקרה הייתי מניח תפילין יום יום קבוע, היום אני לא בכלל. אני עדיין בוויכוחים. אני לא בריב עם אלוהים, אבל אני לא שלם עם העניינים, אז אני לא אומר כלום".
"אנחנו בעצמנו לא יודעים להסביר פוסט טראומה"
החיים לאחר השיקום הביאו לו תחושות חדשות – של משמעות. "אני מרגיש שנולדתי מחדש. אני מרגיש הרבה יותר משמעות בחיים. המשמעות זה מה שמחזק אותי, זה מה שנותן לי את הדלק".
תחושת השליחות והמשמעות בחיים מתחזקת עוד יותר עם החיבוק הציבורי שסעידיאן קיבל. "לקח אולי שבועיים עד שראיתי אנשים, אבל מהרגע הראשון הגיעו אנשים והסבירו עד כמה זה השפיע עליהם. אישה באה אליי שלא התגרשה מבעלה, מישהו בא וסיפר שהוא חזר לעבוד, מישהו סיפר לי שקיבל את הפרוטזה החדשה שחיכה לה 20 שנה. כמו שאמרתי לך, היום המשמעות מחזקת אותי ואני חושב שאין דבר יותר חזק ממשמעות".
2 צפייה בגלריה
סעידיאן. "יש אנשים שלא מבינים שמה שהיה פה זה לא אני, יש פה אמרה גדולה יותר"
(צילום: מוטי קמחי)
סעידיאן מכיר גם את הביקורת שיש לחלקים בחברה על ההצתה, שזה היה מעשה אלים, לא מעשה הרואי. "אני מרגיש שמהמקום שהם נמצאים בו הם לא מבינים שמה שהיה פה זה לא אני. הם מייחסים את זה אליי, אבל הם לא מבינים שמה שיש פה זה כאילו מלמעלה, זה הנס הזה שהגיע, יש פה אמרה גדולה".
- אבל משהו השתנה ביחס לפוסט טראומה?
"בוודאי. אני לא אגיד לך שהעולם ורוד, לא אגיד שאין עוד מה לתקן, ברור שיש. אבל הייתי שם לפני כמה שבועות, באותו המקום שבו קרה המקרה. עליתי לישיבה עם יו"ר המחוז וכל העובדים החדשים, והראו לי במצגת כל דבר שנכנס, והתרשמתי מאוד לטובה".
כמי שנושא על גופו את סימני ההצתה ועל נפשו את הפוסט טראומה – הוא מבקש לא להשוות בין הדברים. "זאת פציעה וזאת פגיעה, אין להשוות. הקשיים של פוסט טראומה זה לא כמו קטיעה שעכשיו בן אדם שיש לו קטיעה בא ומכניס את הרגל לתוך הפרוטזה וזה הולך".
"הפוסט טראומה זה משהו שמתבטא יותר בדברים כלליים, בתקשורת בין-אישית עם אנשים, קשה לנו לבטא רגשות פתאום", הסביר סעידיאן. "טוענים שאנחנו לא מסבירים על הפוסט טראומה – כי אין לנו אפשרות להסביר, אנחנו בעצמנו לא יודעים להסביר".
- זאת הבדידות
"את מבינה?".
