מערכות רבות מתבססות על היגיון נכון, חזק ומקובל, אך עם השנים נוצרות סטיות שתוצאתן המצטברת הורסת את המהות. מזה כ-250 שנה מאמצות רוב המדינות הדמוקרטיות את תפיסת "האמנה החברתית". מושג זה של המאה ה-18 מסביר בפשטות מנין שואב הריבון את סמכותו. ובכן, סמכותו נובעת מאותה הבנה שכדי להבטיח את שלום גופם ורכושם של האזרחים עליהם לוותר על חלק מחירותם על מנת לאפשר לגורם אחר - הריבון - לנהל את ענייני המדינה, לחוקק חוקים ולשפוט את אלה שעברו על אותם חוקים. אותו "סידור" מתבסס על הסכם בלתי כתוב, "האמנה החברתית", שלפיו הריבון מחויב (כן, מחויב!) לפעול לפי שיקול אחד גובר: טובת המדינה ואזרחיה.
אבל, מבלי משים אנחנו האזרחים מקבלים בהכנעה מצב שבו נבחרי ציבור פועלים במפגיע נגד אותה הסכמה חברתית. ברור שיכולות להיות דעות שונות בנוגע לחוק הרצוי ולמעשה השלטוני הנכון, אבל אם עמדה שחבר כנסת מביע בנאום או בהצבעה נועדה אך ורק כדי להביך את הקואליציה/ אופוזיציה, הרי שהוא מכרסם בבסיס ההכרחי לקיומה התקין של המדינה.
נכון, האופוזיציה חושבת שטובת המדינה היא להפיל את הממשלה בהצבעת אי-אמון (קונסטרוקטיבית) או להוביל לבחירות, אבל מה הקשר בין זה לבין חקיקה נאותה בנוגע לנשים מוכות, לזכויות לבעלי מוגבלויות או הטבות לחיילים?
כל כך התרגלנו לעיוותים המצטברים, עד שהחלטה גורפת להצביע תמיד נגד, גם נגד חוקים ראויים ונדרשים, נראית מעשה פוליטי תקין, בעוד שבעצם מדובר במעילה בבסיס השיטה. הבסיס הוא כאמור ההסכמה החברתית לפיה האזרחים נותנים סמכות לפוליטיקאים "להחליט עלינו", כלשון הילדים, והפוליטיקאים אמורים לפעול ולחוקק רק לטובת הציבור.
היבט מטריד שני הוא הבלבול בין חשיבות התפקיד לחשיבות של האיש המכהן בו. חבר כנסת הוא תפקיד חשוב ומכובד, וכך רצוי שיהיה. אולם יותר מדי פוליטיקאים מתרגמים את חשיבות התפקיד לחשיבות של עצמם. התנהגותם משקפת הנחה שטובת המדינה היא שהם, ורק הם, יהיו בתפקיד שר, סגן שר או ח"כ. כשדרישות התפקיד מתנגשות עם מצפונם הם אינם שוקלים לעזוב את הפוליטיקה, שכן איך המדינה תשרוד בלי שהם עצמם יהיו בתפקיד?
בהרצאה שבה העליתי את הנושא קראה אחת הנשים מהקהל: "אבל גם בצבא זה אותו דבר!". אז זהו, שלא. כן, גם בצבא לא חסרים קצינים ש"עפים על עצמם", אבל הארגון עצמו חזק מהם. גם אם ישנו מג"ד שחושב שהוא ורק הוא מסוגל לפקד על היחידה (עד שיקודם למח"ט), הרי שמפקדיו לא מתרגשים מכך ואחרי שנתיים מעבירים אותו לתפקיד רוחב וממנים במקומו קצין אחר, טוב כמוהו, קצת פחות או קצת יותר.
גיורא איילנדצילום: אסף פרידמןהייתי מג"ד במלחמת לבנון הראשונה ובשנתיים שאחר כך. זה אכן היה תפקיד חשוב, שכן כל שגיאה שלי יכולה לגרום להרוגים מיותרים, ומנגד החלטה נכונה תוביל לביצוע משימה ללא נפגעים. התפקיד אכן היה חשוב, לא אני.
ארגון טוב הוא כזה שחזק מחבריו ואף מהעומד בראשו. לפי מדד זה נראה שהכנסת איננה ארגון חזק, וחבל. או כפי שאמר פעם קלינט איסטווד: "קח את העבודה שלך ברצינות ואת עצמך הרבה פחות".
- אלוף (מיל') גיורא איילנד היה ראש המועצה לביטחון לאומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
