ניכר שניר אבישי כהן, שפרסם כאן אתמול (רביעי) טור בגנות התעלמות אנשי המחאה נגד הרפורמה המשפטית מהמצב בשטחים, שבוי בתפיסת העולם שבמסגרתה מתעלם המערב מתרבות המזרח התיכון – תפיסה המהווה מקור לאי-הבנת התהליכים הפוליטיים והחברתיים באזורנו. כהן אמנם התייחס לדמוקרטיה הישראלית במשוואה, אבל טעות היא להתעלם מהצד השני.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• רוצים דמוקרטיה! (אבל רק בקו הירוק)
• למה הנשים הן עדיין מיעוט בהייטק
• מה רוצים משרה נתניהו?
• חוק החולה הנוטה למות הוא סוד מדינה
המושג החברתי "דמוקרטיה" נשען כיום על סדרה של ערכים תרבותיים שהשוויון הוא המרכזי בהם. על חברה שאין בה את התשתית התרבותית המתאימה לא ניתן לכפות את כללי הדמוקרטיה. אמנם דת האסלאם מדברת על שוויון האדם בפני האל, אך בפועל היא מדירה נשים, זרים, ושאינם מוסלמים מהערך המרכזי של הדמוקרטיה, שממילא נוגד גם את המבנה החברתי החמולתי, השבטי והמסורתי.
העולם המערבי חרט על דגלו משימה להפיץ את הדמוקרטיה בעולם. רוב המאמצים הללו כשלו במדינות באפריקה ובעיקר במזרח התיכון, שלא בשלו להכיל את העקרונות הללו. התוצאה ניכרות במלחמות אזרחים עקובות מדם בעירק, סוריה, אפגניסטן, מצרים, לוב ואחרות (אולי איראן בדרך). ארה"ב כבשה את אפגניסטן ושלטה בה במשך 20 שנה שבמהלכן פעלה במאמץ להביא לידי בחירות חופשיות ושוויון לנשים. ביום שבו יצאה משם שבה המדינה לידי הטאליבן שביטל באחת את כל תוכניות הקידמה המערביות לטובת השריעה המוסלמית הרדיקלית.
דוגמא קרובה לנו יותר היא רצועת עזה, שארה"ב כפתה על ישראל לאפשר בה "בחירות דמוקרטיות". תוצאתן הייתה ניצחון של ארגון חמאס הלא-דמוקרטי במוצהר והשתלטות צבאית אלימה ב-2007 מלווה בהוצאה להורג של נציגי הרשות הפלסטינית שנזרקו כבולי ידיים מגגות בתים.
אחד התנאים שהוטלו על הרשות הפלסטינית בדרך למשא ומתן לשלום אמת עם ישראל היה הנהגת מוסדות שלטון על בסיס דמוקרטי. ואכן, כבר ב-1996 נערכו בה בחירות חופשיות לנשיאות, וב-2004 גם בחירות לרשויות המוניציפליות. ב-2002 הוקמה ועדת בחירות מרכזית כגוף עצמאי ניטרלי המפקח על ההליך. אך מאז שארה"ב כפתה על ישראל לאפשר בחירות חופשיות ברצועה ב-2006, שבהן כאמור ניצח חמאס, זה לא קרה שוב. מאז ועד היום ביטל יו"ר הרשות אבו מאזן את הבחירות בגדה מחשש מהתחזקות החמאס. ב-2021, תחת לחץ בינלאומי ופנימי, הוא שקל שוב לקיים בחירות, אך ביטל זאת בשל אותו החשש. הוא תירץ את החלטתו, איך לא, באשמת ישראל.
(בתוך ישראל עצמה יש לאזרחים הערבים זכויות בחירה מלאות, אלא שלפחות בהיבט המוניציפלי, מידת "החופש" שלהם נתונה בספק עקב מערכת חברתית-חמולתית, המתבטאת בין השאר בגילויי אלימות פנימיים וטרור קשים).
לתושבי הרשות הפלסטינית נתונה על הנייר זכות בחירה החופשית למוסדות השלטון האוטונומי שלהם ולרשויות המוניציפליות. שינויים, דחיות וביטולים – כל אלה הם עניינם הפנימי. ישראל אכן שולטת צבאית על הגדה בשל צורך ביטחוני, אך הצהירה שהשטחים שבמחלוקת מהווים ערובה לניהול משא ומתן לשלום אמת. את המענה לכך היא קיבלה בדחייה של כל ההצעות להקמת מדינה עצמאית על רוב מוחלט מהשטח, עקב דבקות הפלסטינים בחזון המדינה האחת "מהנהר ועד לים" המלווה בטרור רצחני. אילו באמת רצו במדינה עצמאית לצד ישראל, יכלו להשיג זאת כבר לפני 75 או 23 שנים.
- ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il