בשבוע שעבר פרסם כאן שכני בעבר וידידי בהווה - איש התקשורת מוטי שקלאר – מאמר שבו תהה אם מפלגת "הרוח הציונית" של איילת שקד ויועז הנדל תוכל להוות בית פוליטי ל"חובש הכיפה שלא מזדהה עם בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר, ולא רואה סתירה בין לימוד דף גמרא לבין זכויות להט"ב".
לשמחתנו יש בציבור הדתי-לאומי שונות ומנעד מגוון – דתיים יותר ופחות, לאומיים יותר ופחות, שמרנים יותר ושמרנים פחות וכן הלאה. היופי במגזר הוא שהכול נשאר באותו הבית. אנו יכולים להכיל את השונות בדיוק כפי שאנו חיים בתוך השונות הזו יום-יום, לעיתים בתוך אותו גרעין משפחתי ממש. אין בית שלא חי את המתחים ששקלאר מתאר בין חדש לישן, בין תרבות תורנית לתרבות החול, בין מותר לאסור, בין רצוי למצוי. אבל אנחנו בכל זאת נשארים בית. והבית הזה דורש גם בית מפלגתי.
הסיבה הראשונה לכך היא שאנחנו לא ציבור מספיק גדול, ולראייה, בסבב הראשון בשרשרת הבחירות הנוכחית כשלה מפלגת "הימין החדש" ולא עברה את אחוז החסימה. "הרוח הציונית", שקמה על חורבות "ימינה", שבתורה ירשה את "הימין החדש", מלמדת על דפוס ברור: באין אידיאולוגיה, ימשיך עוף החול המוזר הזה ויחליף צבעים, שמות ודמויות.
שקלאר מקדש את עוף החול הזה, ואילו אני סבור שיש לקדש את עוף הקודש: להתלכד סביב האידיאולוגיה הדתית-לאומית; לנהל בתוך הבית הזה דיאלוגים חדים, לעיתים גם כואבים, אבל על בסיס אידיאולוגיה ולא כיסאולוגיה. למפלגה שאתה מחפש בה בית, מוטי, אין יסוד. לא אלקטורלי ולא אידיאולוגי. הרפתקאות המפלגה הזו כבר עלו לנו במחיר כבד: קודם בכך שלא עברו את אחוז החסימה, וחמור מכך כאשר כן עברו את אחוז החסימה.
(צילום: אבי חי)
כשנפתלי בנט עמד בראש רשימה שאיחדה תחתיה שלוש מפלגות (הבית היהודי, האיחוד הלאומי והימין החדש), סמוטריץ' לא עזב ולא חיפש מפלגה חדשה אף שלחלק מבוחריו לא היה נוח לראות מי עומד בראש. הוא לא עזב כי לא עוזבים בית, גם אם הוא לא מרוהט בדיוק לטעמך. חרף השונות, התקיימו שם הבנה ושיח. ודאי שהיו מחלוקות, אבל השלם היה חשוב יותר מסך חלקיו וכל צד נאלץ להתפשר. אז עכשיו, כשסמוטריץ' עומד בראש, הציבור הדתי-לאומי לא יכול לחיות יחד? הייתכן שהליברלי הוא ליברלי רק כלפי אנשים שחושבים כמותו?
יוחאי נויבשותפות, פעם האחד מוביל ופעם האחר. פעם זה דומיננטי יותר, ופעם זה. לא מפרקים את השותפות כשהאיש שלך לא עומד בראש. רק אם אנו כציבור נשכיל ללכת יחד ללא פיצולים וסיכונים, נוכל ליהנות מהתוצאות בבחירות ולעשות טוב למדינה על פי השקפת עולמנו המשותפת. העובדה שמפלגת הציונות הדתית פתחה את שורותיה ועושה כעת פריימריז מאפשרת גם לך מוטי להישאר בבית ולהשפיע מבפנים. זו דמוקרטיה במיטבה. קח בה חלק ותשנה כראות עיניך.
כתבת במאמרך על אלה שמחפשים בית פוליטי כי "בעולמם אין שחור ולבן: אפשר להיות ימני ושמרן ולאפשר ללהט"בים לחיות כרצונם". עולה מדבריך כי בעולמו של סמוטריץ' ואלו שהוא מייצג החיים הם שחור-לבן ואין מסוגלות להכיל מורכבויות. הטענה שגויה בתכלית ואתה יודע זאת כמוני. אני עוקב אחרי סמוטריץ' ומקשיב לדבריו בכנסת, בראיונות, בחוגי בית. הוא מדבר על השפעה במרחב הציבורי ולא מתיימר להיכנס ל-ד' אמותיו של מאן דהוא.
יש לנו בית, מוטי. לך ולי. והכתלים שלו רחוקים דיים כדי להכיל גם את בית הלל וגם את בית שמאי, גם את עפרה וגם את גבעת שמואל, גם את יצהר וגם את בקעה, גם את "מרכז" וגם את ישיבת הגוש. יש לנו בית, ובית אפשר לשנות ולהרחיב ולצבוע. אבל בית לא מחליפים.
חזור הביתה, מוטי. זה לא אותו דבר בלעדיך.
- יוחאי נוי הוא תושב אלעזר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
