ההיבט הישראלי של העסקה הסעודית-אמריקנית הצפויה מספק נקודה ארכימדית שמאפשרת לשנות את הפרדיגמה שאנו אחוזים בה דורות: להביא לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני ולקבלתה של מדינת ישראל במזרח התיכון. אסור להחמיץ הזדמנות זו.
מבחינת הדרישה הסעודית לפרויקט גרעיני אזרחי, השד אינו נורא, ועדיף שסעודיה תקים אותו בחסות אמריקנית ולא רוסית, סינית או אחרת, וכך ארה"ב תוודא שהוא לא יוביל להעשרה ברמה צבאית. מדינות באזור כבר דרשו זאת גם הן ונדחו על ידי וושינגטון. ככל שדרישתן תחודש ותיענה, פיקוח אמריקני ימנע מהן העשרה ברמה צבאית. לעניין הרכש הצבאי המתקדם, שוב, עדיפה רכישתו מארה"ב, שגם תיענה לבקשות הנגדיות שלנו ואלה ישמרו על יתרוננו היחסי.
וכאן אנו מגיעים לסוגייה המרכזית. בדרישתה להתקדמות בנושא הפלסטיני, סעודיה לא מתעקשת הפעם על נסיגה לגבולות 1967. ולכן, גם אין להסתפק ב"התקדמות" בנושא הפלסטיני – אלא בהתוויית הסכם לסכסוך שנדמה בלתי פתיר. הנחות יסוד להסכם הן אלה:
1. לפי נתוני הסקר החברתי של הלמ"ס, 45.3% מהיהודים הבוגרים בארץ הם חילונים, ו-19.2% "מסורתיים לא כל כך דתיים". היינו, רוב הציבור אינו מחויב לשליטה בכל ארץ ישראל (כולל יהודה ושומרון) מסיבות דתיות.
2. החלטת החלוקה של האו"ם ב-1947 מהווה הכרה בינלאומית בזכותם של שני העמים למדינה משלהם בארץ ישראל המערבית.
3. בשיחות שביתת הנשק ברודוס ב-1949 ניתן תוקף בינלאומי לגבולות שנקבעו במלחמת הקוממיות. אך כיבוש יהודה ושומרון ב-1967 לא הוכר בעולם. מבחינה בינלאומית מעמדם הוא של "שטח כבוש במחלוקת".
4. ההתיישבות בשטחים זכתה ברובה לאישור ממשלתי אך נתפסת בעולם כבלתי חוקית.
5. רוב מנהיגי ישראל הסכימו מאז הסכמי אוסלו לרעיון שתי המדינות, תוך השארת גושי ההתיישבות היהודית כחלק ממדינת ישראל. הרשות הפלסטינית הסכימה לכינון שתי מדינות – אך לפי גבולות 67, ולחילופי שטחים של אחוזים בודדים בלבד, והדבר אושר בליגה הערבית.
על בסיס הנחות אלה ניתן להגיע להסכמות כדלקמן בחסות סעודיה, הליגה הערבית וארה"ב: בעניין גושי ההתיישבות - ניתן להעביר לרשות בתמורה שטחים ברצף, בהיקף דומה לזה שיושאר בידי ישראל. ליישובים גדולים ומנותקים מחוץ לגושי ההתיישבות ניתן להציע פתרון של מובלעות ודרכים מאובטחות לגושים ולישראל. מנגד, יש לעקור מאחזים המסכלים את החלוקה.
כדי למנוע את הקמתה של ישות עוינת כפי שקמה בעזה, יש להגיע להסכמה על פירוז הישות הפלסטינית, אמצעי בקרה ביטחוניים, ודירוג המעבר לעצמאות מלאה בהתאם להתנהגות הרשות. ניתן להעביר לפלסטינים את רוב השכונות הערביות בירושלים, שם תוכל לקום בירתם. ניתן להעביר להם את השטחים המקודשים למוסלמים בהר הבית (אל-אקצא וכיפת הסלע), תוך שמירה על ריבונות ישראלית בחלקים מרחבת הר הבית.
עזה יכולה להשתלב בפתרון כנגד תוכנית סיוע נרחבת, ואת הפליטים ניתן לאזרח במדינות שבהן הם מתגוררים תמורת פיצויים להם ולמדינות הקולטות.
ד"ר מישקה בן-דודלפנינו הזדמנות היסטורית להעלות את מדינת ישראל מבירא עמיקתא לאיגרא רמא מבחינת מצבה מול הפלסטינים ומדינות ערב. ואולם, הגורמים הימניים בממשלה פועלים לסיפוח השטחים, צעד שיסכל כל פתרון מוסכם לקונפליקט, יסכן את הסכמי השלום עם מדינות ערב ויהפוך את ישראל למדינה דו-לאומית (אם ערביי השטחים יקבלו זכויות שוות), או למדינת אפרטהייד (אם לא יקבלו, והדבר יגרור התנגדות בינלאומית ופנימית עזה).
ולכן המהלך מחייב את הוצאת מפלגות הימין הקיצוני מהממשלה. כדי לאפשר זאת, ולמרות הסתייגויותיהן מבנימין נתניהו, חייבות מפלגות המרכז (יש עתיד, המחנה הממלכתי וישראל ביתנו) להיכנס לממשלה במקומן. הדבר ינטרל גם את כוחן של המפלגות החרדיות ויביא לעצירת החקיקה הדתית והפטור מגיוס, הרפורמה המשפטית והמשבר החוקתי, המשבר בצה"ל והמשבר הכלכלי. מנהיגי הליכוד והמרכז חייבים להתעלות לגודל השעה ולהביא לשינוי הדרמטי במצבה החיצוני והפנימי של ישראל.
- ד"ר מישקה בן-דוד הוא סופר. לשעבר בכיר מוסד ומנהל התיכון למדעים ולאומנויות
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
