מאז שהסלימה הלחימה בין ישראל לחיזבאללה בגבול הצפון, תושבי הקריות ואזור עכו התרגלו לחיות תחת אש. אחרי סוף שבוע רצוף אזעקות וריצה למקלטים, תושבי האזור סיפרו היום (ראשון) ל-ynet על החיים בצל המטחים שמשגר ארגון הטרור השיעי, אחרי שגם הבוקר כבר הספיקו מאות אלפים לרוץ למרחבים המוגנים. "הממשלה צריכה להגיע לכאן ולהבין מה אנחנו עוברים", אמרה ליזו מעכו, "אולי אז תהיה להם יותר אמפתיה".
מזית נדב רפמן, אמא לשניים מהקריות, סיפרה על הקשיים שחווים היא, ילדה ושכניה תחת מציאות של מלחמה. לדבריה, אתמול היה יום קשה אפילו מהרגיל. "זה הרגיש פה כמו כיפור", תיארה, "אנשים חששו לצאת מהבתים. תוך כדי האזעקות אני גם מקבלת טלפונים, כי אני מטפלת בתחום החרדות. אנשים לא מתפקדים. עם כל השגרה כביכול שאנחנו רגילים בצפון, אנחנו לא רגילים לזה. קשה להסביר מה אנשים חווים, את הפחד, החרדה והקיפאון הזה שבלרוץ לממ"ד ולתפקד עם ילדים. זו שגרה שהיא בעצם לא שגרה, ואין לזה סוף".
למרות שלפי הנחיות פיקוד העורף ניתן לקיים פעילויות חינוכיות במקומות שבהם ניתן להגיע למרחב מוגן בזמן התגוננות, נדב רפמן הסבירה שבחרה שלא לשלוח את ילדיה למסגרות. "הילדים שלי ישנים בממ"ד. ההבנה היא שאני משאירה היום את הילדים בבית, לראות איך יעבור היום".
היא אמרה כי כפי שהעריכה היא פעלה נכון. "כמו שצפיתי ולא טעיתי, בזמן שהתארגנתי לריאיון, הייתה פה כבר אזעקה. ויש 'אטרף' בכל הקבוצות בוואטסאפ של הגנים, של בתי הספר. ההורים בלחץ, כי זה היה בשעה ששמים את הילדים במסגרות.
"הייתה פעם שאזעקה נכנסה לתוך אזעקה בגלל כטב"ם שלא הצליחו ליירט", הוסיפה. "היינו קרוב לעשרים דקות בממ"ד. בגלל שאני גם מטפלת גם במבוגרים וגם בילדים, אני חייבת לציין שיותר כואב לי על הילדים. על מה שהם חווים בגילים האלה. הם לא אמורים לחוות את החרדות האלה. זה מעבר לפיקוד העורף, ומעבר להחלטה של ראש העיר כאן. הילדים פשוט מפחדים. לקחו להם את הילדות. כואב לי לשמוע ילדים בני שש ושבע שאומרים 'אני מפחד לצאת מהבית, אני מפחד לצאת מהמקלט'. זו מציאות בלתי נתפסת".
על רקע החזרה ללימודים בחלק מיישובי הצפון, מסביר פיקוד העורף תת-אלוף (במיל') צביקי טסלר אמר הבוקר בריאיון ל-ynet כי "הצוותים בבתי הספר מתורגלים ויש שם מרחבים מוגנים. גם בחקלאות צריך להיות מחוברים בשטח להתרעות פיקוד העורף. פיקוד העורף ייתן התרעה אם נרצה שהתושבים ישהו זמן רב יותר במרחב המוגן".
משה בר עוז, תושב קריית ביאליק, התייחס גם הוא למציאות המורכבת: "שלחנו את הילדים הבוקר לבית הספר, וזה היה לפני אזעקה. חשבנו שנקבל קצת שקט, אבל לצערי לא היה כזה. זה התחיל אתמול, הייתה שבת ממש סוערת מבחינת ההתרעות והנפילות, ופשוט התלבטנו - 'לצאת, לא לצאת, לצאת, לא לצאת'. מה שנקרא, מנהלים שגרה מתוך המקום הזה. לשמחתי הרשות ומחלקת הביטחון פה עושות עבודה מאוד טובה בעדכון עוטף ורציף של כל האזרחים".
בר עוז שיתף בהתלבטות אם לשלוח את ילדיו למסגרות החינוכיות, כשמדי יום חיזבאללה משגר את הרקטות דווקא בשעות הבוקר - כשהילדים בדרכם לבתי הספר. "יש חרטה לפעמים, וגם הבנה שאין מה לעשות", אמר. "אנחנו נמצאים בסוג של מה שנקרא 'שיבוש שגרתי', ואם נמשיך לנהל את החיים שלנו על-פי השעה שהם החליטו לירות, אנחנו פשוט לא נצא ולא נעשה כלום. יש פה החלטה שחצויה לשניים. זה באמת קשה.
"יש תחושה שאנחנו קו ישיר לאש", המשיך. "כל פעם שיש התרעה, אנחנו רואים את עצמנו כמטווחים, אין ספק. אחד הדברים שהכי מורגשים פה, זה בגלל שאני עובד, מלווה כוחות במרכז הארץ, אנשים במרכז פתאום מבינים, יודעים מה זה הקריות. הם שומעים, יודעים איפה אני נמצא. פעם לא ידעו איפה זה קריית ביאליק. כמו קריית שמונה, לטוב ולרע".
ליזו אוחיון מעכו, שעובדת כראש מנהל קשרי קהילה בעירייה, סיפרה שילדיה לא חזרו למסגרות החינוכיות בשל המצב. "לא חזרנו כבר מלפני חודשיים", ציינה. "ראש העיר החזיר בהדרגה ובאחריות. התחלנו ככה עם הגנים, כי אנחנו גם מבינים את התחושה של ההורים, אבל כמובן שהיום אף אחד לא הלך למסגרות. עושים את זה בתבונה. צריך גם להבין שזה לא כמו בן אדם פרטי, כשיש קבוצה של ילדים שאמורים להיכנס לממ"ד. מה גם שאצלנו התדירות של האזעקות נהייתה מאוד מסיבית.
"אצלנו יש שלושים שניות" להיכנס למרחבים המוגנים, המשיכה. "אני יכולה להגיד שיש כאן המון יירוטים שלא יודעים עליהם. זאת אומרת, פחד, ממש פחד. כל הזמן בומים, הילדים נמצאים בחרדה, העיר עיר רפאים. זו לא שגרה רגילה, זאת שגרת חירום. זו קריית שמונה החדשה. אני חלילה לא מקנאה בהם, אני מחבקת את תושבי קריית שמונה, אבל גם אנחנו צריכים לקבל התייחסות ראויה. זה אומר שהממשלה צריכה להסתכל עלינו בעיניים פקוחות ולהבין שחייבים לקבל פה החלטה ריאלית לטובת כל היישובים באזור".