שלושה חודשים בדיוק עברו מאז שפרצה המלחמה, שמשפיעה על ישראל ללא היכר במגוון תחומים - ביטחון אישי, כלכלה, חברה ועוד. כתוצאה מאירועי 7 באוקטובר ישראל מתמודדת עם קשיים שמעולם לא ניצבו בפניה. זו תמונת המצב, שלושה חודשים לאחר פרוץ המלחמה:
צבאי: עדיין אין עמידה במטרות המלחמה
התמרון הקרקעי שהחל בסוף חודש אוקטובר צובר הישגים טקטיים רבים מדי יום, אך עדיין לא הביא את ישראל לעמידה במטרות המלחמה: פירוק (תחילה הוגדר על-ידי הממשלה כהשמדה – ואז צומצם) יכולות חמאס כצבא טרור והשבת החטופים. התמרון העמוק הגיע למקומות ברצועה שבהם צה"ל לא דרך או פעל גם בשנים שקדמו להתנתקות ב-2005, כמו בשכונות המרכזיות של העיר עזה, בתוך ג'באליה ובחאן יונס, ולכן מחשיבים זאת בצה"ל כלחץ כבד שתרם לעסקת חילופי חלק מהחטופים הישראלים במאות מחבלים פלסטינים ששוחררו מהכלא בתמורה, בהפסקת האש מלפני כחודש וחצי.
דניאל הגרי מסביר על הלחימה ברצועת עזה
(צילום: דובר צה"ל)
בפועל, מאז לא חודש המשא ומתן לעסקה וניסיון בשטח לחלץ חטופים בחיים - נכשל. בצבא מעריכים כי חלק ניכר מהם עדיין בחיים אך מוסתרים מתחת לפני האדמה. מטרה נוספת שהוגדרה לצבא וטרם צלחה היא חיסול בכירי חמאס: כמחצית מדרג המ"פים והמג"דים נפגע או סוכל, אך רוב המח"טים עדיין פעילים בצבא הטרור וכך גם ראשי ההנהגה הצבאית - מוחמד דף, מרוואן עיסא והאחים מוחמד ויחיא סינוואר.
אלו מסתתרים, לפי הערכות, עם המטה הכללי של חמאס במרכז הרצועה או בדרומה, ולכן העבודה שם יותר איטית, ממוקדת ומובלת על-ידי יחידות עילית באבטחה של שבע חטיבות צה"ל שעוסקות במקביל בפשיטות מדי יום מול מערך הגנה מבוצר של חמאס. לא בכדי הבהיר הרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי ש"אין קיצורי דרך ופתרונות קסם במלחמה הזו". בדבריו, התכוון לצבא טרור שהתעצם ונבנה כמעט באין מפריע במשך 14 שנים.
בצפון הרצועה, צה"ל קרוב להודיע על הכרעת הגדודים הצפוניים של חמאס. בכל יום מוצאים הלוחמים בין מטעי הזיתים והבתים שהם הורסים מול הצד הישראלי של הגבול אלפי אמצעי לחימה, עשרות מחבלים שמגיחים מפירים ותשתיות לחימה רבות. גם בדארג' תופאח לא יושלם הטיהור המלא מאויב בחודש הקרוב, כי רבים מהמחבלים שם ברחו כ"אזרחים" או מסתתרים עדיין בבטן האדמה.
התמרון יצא לדרך מראש בגישה של "יעילות ואבטחת כוחותינו על חשבון מהירות", בעקבות פחד שאחז בקרב מספר בכירים בקבינט בימים של אחרי 7 באוקטובר להפעיל את צבא היבשה החלוד. מספר החללים הנמוך יחסית, כ-170, בהשוואה לתמרונים קרקעיים שצה"ל ביצע בשני העשורים האחרונים, מעיד על התקדמות איטית ובטוחה של הלוחמים, תפקוד חכם של המפקדים שמזהים מלכודות של חמאס וטיפול חסר תקדים בכל הקשור לפינוי פצועים משדה הקרב.
הרמטכ״ל עם לוחמי מילואים בעזה
(צילום: דובר צה"ל )
כעת, הציבור הישראלי כבר נחשף לתמונות של לוחמי מילואים רבים שסוף סוף יצאו הביתה אחרי שחטיבותיהם שוחררו בתום שלושה חודשי לחימה, אך זוהי תמונה חלקית של המצב וחיילי מילואים רבים עדיין מגויסים תחת צו 8. תאריכי שחרור עפים ביעף, מתחלפים תדיר והקצינים כבר חוששים מלפזר הבטחות. דבר אחד הם יודעים: לא יחלפו יותר מארבעה חודשים עד לצו הבא, לתעסוקה מבצעית בגזרת עזה, באיו"ש או בצפון.
אלו מספרים שצה"ל לא חווה מאז שנות מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון הראשונה. לעומס הזה הצטרפו 90 ימים של המלחמה ועוד חודש-חודשיים לפחות שצפויים לאורך 2024. כך למשל, אחד הלוחמים קיבל בשבוע האחרון אישור חריג מהמח"ט שמתמרן בין צרות חייליו לנסוע מדיון ישירות לנתב"ג, לטוס לארה"ב כדי לא להחמיץ גיוס הון לסטארט-אפ שלו, רגע לפני קריסתו. לאחר מכן, הוא ישוב לאוהל בקדמית לקראת שנת לחימה שלמה.
כלכלה - המלחמה היקרה ביותר
מלחמה היא עניין יקר: אחרי שלושה חודשים מסתמן שמלחמת חרבות ברזל, ככל שתימשך, תהיה היקרה במלחמות ישראל, הן לצבא והן לעורף ולמשק. חישוב מעודכן לסוף השבוע האחרון מגלה שעלות המלחמה כבר עלתה לכ-217 מיליארד שקלים. העלות הזאת כוללת הן את תקצוב הלחימה של הצבא והן את הסיוע הרחב למשק בכל התחומים.
יום לחימה של צה"ל באוקטובר, כולל שירות מילואים בתחילה של כ-360 אלף חיילים מגויסים בצו 8, הגיע לעלות של מיליארד שקלים. בשל שחרור מסיבי של עשרות אלפי חיילים בימים האחרונים, העלות עומדת כרגע על כ-600 מיליון שקלים ליום. בינתיים הוחלט להמשיך לשלם עד סוף 2024 סכום של 300 שקלים ליום לכל חייל מילואים שיגויס. רק התשלומים הללו עלו עד כה כתשעה מיליארד שקלים.
במישור האזרחי, הפיצויים מגיעים כבר לעשרות מיליארדי שקלים, אך גם אלה מצטמצמים בשל חזרת המשק לפעילות כמעט מלאה ברוב הארץ. החל מדצמבר לא משולמים עוד פיצויים מלאים (100%) לעסקים שנפגעו בהכנסותיהם בבאר שבע ואשדוד. עד כה המדינה צפויה לשלם לעסקים שנפגעו במחזורי הפעילות בשלושת החודשים הראשונים כ-10 מיליארד שקלים.
נזק חמור לרכוש נגרם תחילה ביישובי עוטף עזה. בשבועות האחרונים הנזקים לרכוש בגבול הצפון הולכים וגדלים. בחלק מהיישובים ניזוקו עשרות מבנים באופן חמור. על פי ההערכות, מדובר בנזקים של כ-7-5 מיליארד שקלים לרכוש ביישובי גבול לבנון, בנוסף לכ-20-15 מיליארד שקלים בעוטף עזה.
בינתיים יש כ-125 אלף מפונים מהצפון והדרום. עלות התמיכה בהם מגיעה למיליארדים רבים של שקלים. כיום, כל מי ששוהים במלון מקבלים בחודש 6,000 שקלים למבוגר ו-3,000 שקלים לילד. לפי שעה, נראה שרבים מהמפונים לא יוכלו לחזור לבתיהם בחודשים הקרובים. הנזק למשק חמור במיוחד: גירעון עצום של 111 מיליארד שקלים בתקציב המדינה יצריך קיצוצים והעלאות מסים של 67 מיליארד שקלים, שיובילו לירידה ברמת החיים ולשורה של גזרות על הציבור.
חינוך - שוב שגרת לימודים משובשת
אחרי מגפת הקורונה ששיבשה לחלוטין את שגרת הלימודים של תלמידי ישראל, המלחמה בעזה שוב עצרה את שנת הלימודים. תלמידים רבים ברחבי הארץ נשארו בבתים, למדו לעיתים בזום, ולאט לאט חזרו לבתח הספר. מי שעדיין חווים קשיים גדולים הם המפונים מדרום הארץ וצפונה. לצד זאת, מורים רבים גויסו בצו 8 למילואים - מה שגרם ל"מצב חירום" גם במוסדות החינוך.
48 אלף ילדים ונערים בגילי לידה עד כיתה י"ב פונו מבתיהם. חלקם שובצו במסגרות ביישובים בטוחים, ואחרים לומדים במלונות שאליהם עברו עם המשפחות. בסך הכול פועלים היום 466 מעונות יום וגנים ב-285 מרכזים שהוקמו לילדי מפונים. 1,000 עובדי הוראה מועסקים במסגרות ייעודיות אלה, לצד אנשי צוות ומתנדבים. עד השחרור המסיבי לאחרונה של כוחות מילואים, כ-2,500 מורים שירתו ברצועת עזה ובגבול הצפון.
הצפי הוא שהם יחזרו בתקופה הקרובה בהדרגה לעבודה. בכל מקרה, בשבועות האחרונים נאלצו מורים ללמד מקצועות שמעולם לא עסקו בהם - למשל מורים לתנ"ך שהעבירו שיעורים במתמטיקה. במקרים אחרים הורים לתלמידים התנדבו להעביר שיעורים בכיתה במקום מורים שגויסו למילואים, למשל במקצוע הפיזיקה.
במקביל, שר החינוך יואב קיש הכריז על מתווה בגרויות חדש: בחינות החורף נדחו בחודשיים, מועדי הקיץ בשלושה שבועות, ולצד הקלות לכלל התלמידים ניתנו גם הקלות ייחודיות למפונים מהדרום והצפון.
המפונים - חשש מהתפרקות של קהילות
שלושה חודשים לפינוי תושבי עוטף עזה: המלונות הפכו לסיר לחץ חברתי, וברשויות חוששים מהתפרקות הקהילות.
תושבי עוטף עזה פונו מבתיהם עם פרוץ המלחמה, ומאז חייהם התהפכו. על אף שהועמדו לרשותם מלונות ברמה יחסית גבוהה, שלושה חודשים מחוץ לבית - עם ילדים בחדרים קטנים - הפכו קשים ויש לכך השלכות מרחיקות לכת. שגרת החיים השתנתה, ילדים לומדים בבתי ספר מאולתרים, ותושבים סובלים מקשיים נפשיים.
מרבית קהילות העוטף איבדו משפחות וחברים ועדיין מנסות להסתגל לחיים לצד האובדן. לצד זה, השהייה במלונות מייצרת סיר לחץ חברתי שגרם להרבה משפחות לעבור להתגורר בשכירות על בסיס מענק שניתן מהביטוח הלאומי. בנוסף, חלק מהקהילות עברו להתגורר במבנים זמניים.
המצב החדש יצר מציאות שממנה חוששים ברשויות: התפזרות והתפרקות של קהילות. ברשויות חוששים שמשפחות שעברו לבית זמני בעיר או ביישוב אחר לא ישובו עוד, גם לא אחרי המלחמה. מצב זה עלול להביא להגירה שלילית מיישובי העוטף. מדובר בעיקר בקיבוצים הקרובים לגבול הרצועה.
ברשויות בעוטף מאיצים את הקמת בתי הספר העורפיים, מתוך ידיעה שאם מערכות החינוך יפעלו באופן סדיר - הדבר יוביל לחזרה הביתה כמה שיותר מהר. לצד זאת, ביישובים המרוחקים מעט מהגבול החלו כבר משפחות לחזור הביתה.
גם עשרות אלפים מתושבי הגליל פונו ופוזרו בין בתי מלון ודירות ששכרו. בשבועות האחרונים מתרחבת הנטישה של התושבים את בתי המלון אל בתים, אחרי שהבינו כי לא יחזרו ליישובים בחודשים הקרובים. הם פותחים בחיים חדשים, עדיין זמניים, עם מערכות חינוך ומקומות תעסוקה שונים. במועצות השונות מקווים כמובן שהם יחזרו לבסוף הביתה, לצפון.
מדיני - מרוץ נגד השעון הבינלאומי
טבח 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיו גרמו לשינויים דרמטיים בחזית המדינית: בראש ובראשונה, הוסרו המסכות מעל פני השחקנים הבינלאומיים המעורבים בזירה. היום הרבה יותר קל לדעת מי ידיד שלנו (ארה"ב, גרמניה, בריטניה וצרפת) ומי אויב (רוסיה וסין).
את הידידות העמוקה עם ארה"ב חווינו ממש מהיום הראשון. מעבר לקרבה של הנשיא ביידן לישראל, ניצבים שיקולים מדיניים ובראשם "מלחמת עולם" שמתנהלת בין העולם המערבי בהובלת ארה"ב לבין הציר האוטוקרטי בהובלת סין ורוסיה, שאליו משתייך "ציר הרשע" של איראן וגרורותיה במזרח התיכון.
אירועי 7 באוקטובר הם הזדמנות מצד אמריקה להכות בחמאס ובכך להעביר מסר, קודם כל למדינות "הסכמי אברהם" ולסעודיה, שלפיו הקרבה אליה משתלמת. בשביל זה ישראל צריכה להביס את חמאס ולכן ארה"ב מעניקה לה את העזרה הצבאית הנדרשת. הצד השני של המטבע הוא שהבית הלבן זקוק להתקדמות מול הפלסטינים כדי לרצות את מדינות ערב. לכן, וושינגטון צפויה לכפות עלינו חזרה לתהליך מדיני ולפתרון שתי המדינות.
חשוב לציין גם את תמיכת צרפת, גרמניה ובריטניה, שמתמודדות בבית מול גורמי איסלאם קיצוני. בכל מקרה, איש לא שיער שישראל תמשיך בפעולה בעזה אחרי שלושה חודשים בלי שכופים עליה הפסקת אש. עד כה ארה"ב בלמה את היוזמות במועצת הביטחון, ובסופו של דבר הממשל הוא שיקבע כמה זמן עוד יש לנו.
התמיכה העולמית בישראל פוחתת ככל שמתרחקים ממראות הטבח בעוטף עזה, במקביל לעלייה דרמטית באנטישמיות. ארגוני שמאל קיצוני יחד עם תומכי הפלסטינים, בהובלת השיח ברשתות החברתיות, גרמו לשנאה כלפי ישראל והיהודים להתפרץ בערים רבות בעולם.
כל זה מנוצל על ידי סין ורוסיה, שפועלות להחליש את המערב. הרוסים בכלל חוגגים משום שבמשך שבועות כבר לא מדברים על הפלישה לאוקראינה. הצרה החדשה כעת היא התביעה הדרום-אפריקנית בהאג. ככל שישראל תאפשר הכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה, ותתנער מדברי חברי הימין הקיצוני בקואליציה - כך יהיה קל יותר להתמודד עם הטענות.
ביטחון אישי - רישיון נשק לכל דורש
אחת מהמטרות של הטרור היא זריעת פחד. אין ספק שהטבח שביצעו מחבלי חמאס בעוטף עזה השפיע על הביטחון האישי של תושבי ישראל. ניתן היה לראות זאת באינספור פניות לקבלת רישיון לנשק ובהקמת כיתות כוננות, גם בערים במרכז הארץ, כלקח ממה שהתרחש בקיבוצים בעוטף עזה.
מיד אחרי 7 באוקטובר החליט השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר להקל בקבלת רישיונות נשק. במקביל, מאז אותה שבת הוגש מספר חסר תקדים של בקשות - 277,874 ישראלים שמעולם לא חשבו להוציא רישיון לאקדח הגישו את הבקשה למשרד לביטחון לאומי. עד כה נופקו 44,658 רישיונות לנשק ועוד 68,053 אישורים מותנים (אדם שנותר לו לבצע מטווח כדי לקבל את הרישיון). לשם השוואה: מתחילת 2023 ועד 7 באוקטובר הוגשו 36,446 בקשות. בכל שנת 2022 הוגשו 42,170 בקשות ובשנת 2021 - 19,407 בקשות.
השר בן גביר הקל עם כניסתו לתפקיד בתנאי הסף לקבלת רישיון לנשק, ואף דחף לאחר 7 באוקטובר את הציבור להתחמש. עם זאת, בהליך נמצאו פגמים רבים, ובין היתר נחשף כי בנות שירות לאומי גויסו על מנת לזרז את הוצאת הרישיונות. בנוסף, אירעו כבר תאונות נשק של אנשים שקיבלו ממש לאחרונה רישיון. במקביל, בתחילת המלחמה חולקו בערים שונות ברחבי הארץ רובים לטובת חברי כיתות כוננות. גם צעד זה זכה לביקורת ציבורית.
