בלילה האחרון בשטוקהולם החדר שלי במלון שבמרכז העיר נפרץ. הפריצה עצמה הכתה אותי בהלם הרבה פחות מהתגובה אליה. את הפיהוק של השוטרת במוקד אפשר היה לשמוע דרך הטלפון. היא ענתה לי באדישות וטענה שאין לה מספיק כוח אדם לשלוח למלון. צוות התחזוקה של המלון החליף את הדלת במהירות, אפילו לא חיכה שיגיע מישהו לבדוק את זירת הפשע.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ד"ר מגנוס נורל, מומחה למדיניות ופוליטיקה, מרצה ויועץ למכונים לענייני ביטחון בוושינגטון ובריסל, צחק כשסיפרתי לו את זה. "אין בשוודיה פטרולים משטרתיים כבר כמה עשורים בגלל מצוקת כוח אדם ורה־ארגון ששלח את כולם למשרדים", הסביר. "הפריצה לחדר שלך היא חלק מהיום־יום השוודי. זה כבר לא רק בכפרים או בצפון, אלא פה, ממש במרכז שטוקהולם. וזה חלק מהתרת החוזה בין המדינה לאזרחים ומאובדן האמון ברשויות; אותו אמון שהפך את שוודיה למה שהייתה פעם – מדינת רווחה סוציאל־דמוקרטית עשירה, שכל העולם ראה בה מעצמת־על הומניטרית".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בבחירות האחרונות זכתה מפלגת השוודים הדמוקרטים בעלת השורשים הנאציים במספר הקולות הגבוה ביותר אחרי הסוציאל־דמוקרטים, מפלגת השלטון המיתולוגית, פי שניים ממספר הקולות שבהם זכו ב־2014. המפלגות האחרות עדיין מסרבות לשתף פעולה עם מפלגת הימין הקיצוני ברמה הארצית, אך כבר עושות זאת ברמה המוניציפלית. התמיכה שהיא מעניקה לקואליציה מבחוץ פתחה את הדלת להקמת ממשלת ימין.
3 צפייה בגלריה
''הגיעו לכאן אנשים שלא מבינים שזו מדינה חילונית ושמותר לשרוף ספרים''. שריפת הקוראן לפני כשבועיים
(צילום: EPA)
שוודיה לא לבד: בפינלנד שאחרי נפילת ממשלה הליברלית בראשות סאנה מרין, מפלגת הימין הקיצוני היא חלק מהקואליציה, והמנהיגה שלה היא סגנית ראש הממשלה. ג'ורג'ה מלוני, מנהיגת מפלגת הימין האחים של איטליה, מכהנת כראש הממשלה מאז אוקטובר 2022. בפולין ובהונגריה מחזיק הימין בשלטון זה תקופה ארוכה – הוא רק מגדיל את כוחו, וכעת צצות במדינות הללו מפלגות ימניות עוד יותר, שגורמות למפלגות השלטון להיראות כמו מיינסטרים. בגרמניה מצהירים כ־20 אחוז מהבוחרים כי יצביעו למפלגת הימין הקיצונית אלטרנטיבה לגרמניה, מה שהופך אותה למפלגה השנייה בגודלה במדינה, לפני המפלגה הסוציאל־דמוקרטית של הקנצלר אולף שולץ. בצרפת הגיעה מארין לה פן להישגי שיא הן בבחירות לנשיאות והן לפרלמנט. בהולנד הימין מרים את ראשו (15 אחוז בסקרים), וראש הממשלה מארק רוטה נאלץ להתפטר לפני כשבועיים לאחר שניסה ליישם מדיניות הגירה נוקשה יותר. שתי המפלגות המובילות בסקרים בבלגיה הן מהימין הקיצוני, שלוש מפלגות ימין קיצוני נכנסו לפרלמנט ביוון, ובספרד יתקיימו ביום ראשון בחירות כלליות שיכולות להביא לשילוב של מפלגת ימין בקואליציה לראשונה מאז פרנקו. רבים מאמינים שהבחירות בספרד יהוו אינדיקטור לבחירות לפרלמנט האירופי בשנה הבאה.
"יש תזוזה לימין, אבל גם לשמאל הקיצוני, וכולם נוגסים ממפלגות המרכז המסורתיות", אומר אולי יינטץ', חוקר בכיר בארכיון ובמרכז הלימוד לאנטי־פשיזם בברלין, "וזה הסמן הכי מובהק לפלגנות גלובלית".
בתחילת שנות ה־2000 הצטרפה מפלגת החופש של ירג היידר לקואליציה באוסטריה. המהלך הזה הוציא המונים להפגנות מחאה בווינה, בבירות אחרות באירופה וגם בוושינגטון. האיחוד האירופי אפילו הטיל על אוסטריה סנקציות דיפלומטיות. בבחירות 2017 זכה הימין הקיצוני באוסטריה ב־26 אחוז מהקולות וקיבל שישה תיקים בממשלה. "פעם הצבעה למפלגות האלה הייתה כרוכה בבושה", אומר נורל, "אבל לאנשים נמאס. אף אחד לא מקשיב לבעיות שלהם, אף אחד לא מנסה להסביר להם את המדיניות. ויש להם בעיות. אז הימין הקיצוני מציע אוזן קשבת ולפעמים פתרון".
לנוכח התהליכים הפוליטיים הללו החלו מפלגות המרכז לאמץ חלקים מהמצע ומהטרמינולוגיה של הימין הקיצוני בניסיון לעצור את זליגת הקולות. בדנמרק, למשל, אימצה מפלגת השלטון הסוציאל־דמוקרטית מדיניות כמעט פשיסטית כלפי מהגרים מוסלמים. נשיא צרפת עמנואל מקרון אימץ את המושג איסלאמו־שמאל כדי לפנות לאותם מצביעים. המהומות האחרונות במדינה יעבירו ללא ספק הרבה קולות לימין.
מפלגות הימין, מנגד, מתקרבות אל מרכז המפה כדי למשוך בוחרים שמאסו במפלגות השלטון, אך חוששים מהקצנה ונרתעים מהסטיגמה של הצבעה לימין הקיצוני. לה פן, למשל, מתנגדת להעלאת גיל הפנסיה ותומכת בהקפאת המע"מ, ואילו מלוני קוצרת שבחים על מדיניות אחראית ופרגמטית מאז נכנסה לתפקיד, מבלי להיכנס לעימותים עם האיחוד האירופי. מלוני, שאחראית על הכלכלה השלישית בגודלה באירופה, זוכרת היטב מה קרה בבריטניה אחרי הברקזיט, ויודעת שמדיניות אנטי־האיחוד תוביל למפלה כלכלית, פוליטית וחברתית.
בלומנטלר: "הבוחרים הוציאו כרטיס צהוב או אדום למפלגות המרכז. אנחנו חיים בעידן של בעיות סבוכות, והימין הקיצוני מציע תשובות מאוד פשוטות והגנה מפני הסכנות מחוץ ומבית"
"הסיבה המרכזית לעלייה של הימין הקיצוני באירופה היא כמובן גל המהגרים הבלתי מבוקר, שהחל ב־2015", מסביר יינטץ', "אבל יש הרבה אלמנטים של אנטי־פמיניזם, זכויות להט"ב, שפה מגדרית, המאבק בהתחממות כדור הארץ. אלה שינויים גדולים מדי עבור השמרנים שגרים מחוץ לערים הגדולות. מפלגות הימין חוזרות על כך ברציפות ברטוריקה שלהן. אנחנו יכולים לראות בבירור שיש פה גרעין הצבעה גיאוגרפי: הכפרים והערים הקטנות נגד הערים הגדולות שרוצות להכתיב להם את החיים, מזרח גרמניה נגד המערב ומזרח אירופה נגד המערב. אבל יש כבר גרעין חדש ולא קטן שמצביעים נגד מפלגות השלטון המסורתיות כאקט של מחאה. נמאס להם שהמפלגות הללו מתייחסות אליהם כאילו הם נמצאים בכיס שלהן".
"פעם בשוודיה הספיקו תקשורת מגויסת ופוליטיקה ישנה כדי לעצור את הימין", אומר נורל, "זה כבר לא מספיק. בשוודיה זה עדיין בחיתולים. בהונגריה, שאינה קולטת מהגרים מוסלמים, השנאה מנותבת ללהט"בופוביה, גזענות ואנטישמיות. זה יגיע גם לפה".
"אנשים בגרמניה חושבים שהגענו לשיא", מוסיף יינטץ'. "אבל אנחנו עדיין רחוקים מהשיא. החברה הגרמנית עוברת עכשיו שינוי יסודי. עד 2015 הייתה לנו אפשרות לחיות בדמוקרטיה אנטי־פשיסטית או בדמוקרטיה ששומרת על עצמה. זה נגמר. הסכר נפרץ והמים גועשים. עכשיו אנחנו מנסים להיחלץ מהנציונל־סוציאליזם. שלא יצטרפו אליו עוד אנשים. אנחנו מדברים על מפלגת אלטרנטיבה כאילו שזה נורמלי. זו ההצלחה הכי גדולה שלהם. הם השתמשו באמצעים דמוקרטיים כדי לבטל את הדמוקרטיה. הם נגד האליטה, התקשורת, הרשות השופטת. אין להם שום עניין באופוזיציה ובעבודה שלה. הם רוצים רק להפריע למי שבשלטון".
רבים מבוחרי הימין ברחבי היבשת מרגישים שחלוקת ההון אינה צודקת, בעיקר אחרי האופוריה הכלכלית של העשור הקודם. אנשים הרוויחו יותר והייתה מוביליות בין המעמדות. אך בעקבות משבר הפליטים, המלחמה באוקראינה, מגפת הקורונה והאינפלציה, התקווה לטפס בסולם הכלכלי והמעמדי התחלפה באי־ודאות ובחוסר ביטחון כלכלי. "מי שחי בפחד כלכלי, מתחיל לפחד מכל שינוי בסדר החברתי הקיים: משפחות חד־מיניות, הגירה, המאבק בשינויי האקלים", מסביר לורנס בלומנטלר, חוקר הימין הקיצוני בקרן "אמדאו אנטוניו" בגרמניה. "הבוחרים הוציאו כרטיס צהוב או אדום למפלגות המסורתיות של המרכז. רבים התעוררו מהאשליות שלהם לגבי המפלגות הללו, וזה הופך את הימין הקיצוני למיינסטרים. אנחנו חיים בעידן של בעיות סבוכות, והימין הקיצוני מציע תשובות מאוד פשוטות והגנה מפני הסכנות מחוץ ומבית".
מפלגות ימין רבות באירופה מבטיחות חזרה לערכים של פעם. "במובנים מסוימים אנחנו חוזים פה באנטי־הארה", אומר נורל, "הימין בוחר במנהיג כריזמטי, מבטל את כל המתווכים בינו לבין הבוחר, והבוחר מגלה פתאום מישהו שמקשיב לו, שהופך את ההצבעה שלו לחשובה, שמייצג אותו. נמאס לבוחרים להיות פראיירים. הם רואים שמערכת הרווחה פושטת את הרגל, כי נשבר ההסכם שלפיו אנחנו שמים כסף כל החיים ומקבלים אותו כשאנחנו זקנים. פתאום מגיעים מהגרים מבוגרים במסגרת איחוד משפחות ומקבלים פנסיה מהיום הראשון. הם רואים פשעים כמו שקרו לך, הם רואים שהספריות שלהם הפכו למאורות סמים או שהם מפחדים ללכת לבריכה כדי שלא יתקפו את הילדות שלהם, והם רואים הרבה אנשים כפויי טובה שקיבלו הכול מהמדינה השוודית – וגומלים לה בשנאה. אני באמת לא יודע למה הם שונאים אותנו כל כך".
3 צפייה בגלריה
''אני באמת לא יודע למה הם שונאים אותנו כל כך''. ד''ר מגנוס נורל
(צילום: מהאלבום הפרטי)
"הימין הקיצוני מציע שוביניזם, שנאת זרים ובלעדיות אתנית", אומר יינטץ', "ומפלגות הימין הקיצוני זוכות לנורמליזציה מצד מפלגות המרכז המסורתיות. החומה המוסרית שמנעה שיתוף פעולה עם הימין הקיצוני נסדקה לחלוטין. דיבורים על דיקטטורה ועל מלחמת אזרחים נתקלים בקושי במשיכת כתף, ומי שסובל מזה הם אלה שבתחתית הסולם החברתי. זה בא לביטוי בסגירת גבולות, בהערמת קשיים על מבקשי מקלט ובגירושם של אלה שכבר הגיעו. הבעיה היא שהנושא הזה הוא טאבו ולא מדברים עליו. אז מקיימים דיון של שעתיים בפרלמנט על איך הימין הקיצוני עולה בגלל פייק־ניוז. בסוף, בדרך אגב, מישהו מעיר שמדיניות ההגירה היא בעייתית. אבל הכול התחיל בגלל ההגירה, והסיבה העיקרית להתחזקות הימין היא גל ההגירה מהמזרח התיכון. אנשים חיים בתחושה שעל המהגרים חל חוק אחר מעליהם ובפחד מפני אובדן הזהות".
בספרד החלה צמיחתו של הימין הקיצוני בשלב מאוחר יחסית, על רקע ההפגנות נגד מדיניות הצנע שהתקיימו במדינה בין 2011 ל־2015 והפנו את הכעס כלפי השלטונות ולא כלפי המהגרים. אבל ב־2019 כבר הפכה ווקס למפלגה השלישית בגודלה, והיא הצליחה מאוד בבחירות המקומיות והקימה קואליציות עם השמרנים.
"לפני ארבע שנים היה אונס קבוצתי בפמפלונה", מספרת פילאר גונסאלס, סטודנטית ספרדייה בברלין. "קו ההגנה היה: 'לא יכול להיות שהם אנסו אישה כל כך מכוערת'"
ספרד היא דוגמה למדינה שזינקה קדימה אחרי שנים של משבר כלכלי: האינפלציה ירדה, שכר המינימום, התוצר הלאומי והפנסיות עלו, והיחסים עם קטלוניה שוקמו. הבחירה בווקס משקפת את הפחד של שכבה רחבה בספרד ממהגרים, מזכויות נשים, מלהט"בים. בערים שבהן זכתה ווקס בבחירות המקומיות היא הורתה להוריד את כל דגלי הגאווה. "לפני ארבע שנים היה מקרה של אונס קבוצתי בפמפלונה", מספרת לי פילאר גונסאלס, סטודנטית ספרדייה שלומדת בברלין. "קו ההגנה היה, בין היתר, ש'לא יכול להיות שהם אנסו אישה כל כך מכוערת'".
גברים ספרדים רבים סבורים שמערכת המשפט נוקטת כלפיהם אכיפה סלקטיבית (בספרד פועלים בתי משפט לגברים מכים בלבד, וגבר שתקף אישה יקבל עונש כבד יותר מגבר שתקף גבר אחר). אלא שהמדיניות הזו נועדה להתמודד עם מציאות עגומה: בשבועות האחרונים נרצחו בספרד עשר נשים על ידי בני זוגן. נשים רבות מתאבדות כי אינן יכולות לשאת את האלימות נגדן. מדובר במדינה מאוד פרוגרסיבית, למרות היותה ים תיכונית וקתולית: גלולת היום שאחרי ניתנת בחינם, נשים יכולות לדווח על מחזור כעל יום מחלה, ניתן לרשום שינוי מין מגיל 16, וב־2005 הפכה ספרד למדינה השלישית בעולם שמתירה נישואים בין בני אותו מין.
אם יתאמתו התחזיות, ביום ראשון תזכה ווקס בכרטיס כניסה לקואליציה. המצע שלה הוא אנטי־פמיניסטי ונגד הפלות. ראשי המפלגה לא משתתפים בטקסים לזכר נשים שנרצחו על ידי בעליהן כי הם חושבים שמדובר ב"המצאה של השמאל". העיתון "אל פאיס" כתב כי "בחירה בווקס היא בחירה בפרנקו". המפלגה כבר הביעה את רצונה לקבל את משרד הפנים.
את נורל פגשתי בלובי של מלון, יום אחרי שצעיר מוסלמי איים לשרוף ספר תנ"ך מול השגרירות הישראלית בשטוקהולם. הגבר, אחמד עלוש, מהגר בשנות ה־30 לחייו, ביקש וקיבל אישור לבצע את מה שהגדיר כאקט של נקמה על כך שנוצרי ממוצא עיראקי שרף שבועיים קודם לכן את הקוראן מול המסגד בשטוקהולם. ההפגנה משכה אליה כלי תקשורת רבים, אבל במקום לשרוף את התנ"ך התייצב עלוש מול המצלמות כשבידו ספר קוראן. הוא הסתפק בהכרזה שלפי האיסלאם והקוראן, הוא כמוסלמי, בניגוד לנוצרים, לא שורף ספרים. ההפגנה עוררה עניין רב בקרב הציבור השוודי, והציפה את השאלה עד כמה רחבים הם גבולות חופש הביטוי. אגב, אתמול לפנות בוקר הוצתה שגרירות שוודיה בבגדד.
"הציבור השוודי מבולבל", אומר נורל. "מצד אחד, הוא רוצה חופש דיבור מלא. מהצד האחר, הוא לא רוצה שישרפו ספרים. אבל זה בלתי אפשרי. אני וחבריי מוכנים לקחת נשק ולהילחם על הזכות שלו לשרוף ספר, אבל שלא יגיד לי מה לעשות. המפלגות המסורתיות המציאו את המושג 'ימין קיצוני' כדי לא לדבר על נושאים שהם טאבו בחברה השוודית, כמו הגירה. אבל הבוחרים הם לא ימין קיצוני, ובטח שלא נאצים. הם שוודים טובים שנמצאים על דרך המלך. ועכשיו אנחנו רואים איך הסוציאל־דמוקרטים מנסים לחזר אחריהם. הם הסכימו להצטרפות לנאט"ו אחרי שהתייחבו שזה לא יקרה לעולם תחת שלטונם, והם גם מסכימים לאכיפה קשוחה יותר, לעונשים כבדים יותר, לענישה חמורה של קטינים שהכנופיות משתמשות בהם כדי לבצע מעשי רצח, ובמדיניות נוקשה יותר נגד פליטים שהגיעו ללא תיעוד.
לדבריו, כבר ב־2016, שנה אחרי שהחל גל ההגירה, כבר שהו בשוודיה כ־80 אלף מהגרים ללא תיעוד. "אין לנו מושג מי צריך להיות פה. יש לנו גבולות יבשתיים פתוחים, כל אירופה דחפה אלינו את הפליטים, ואנחנו, שתמיד היינו מופת למדיניות הומניטרית, קיבלנו את כולם. אבל אי־אפשר להמשיך ככה. יש לנו פה ערים שעל פי הדיווחים הרשמיים חיים בהן איקס תושבים, אבל לפי צריכת החשמל והמים אפשר להבין שמספרם גדול פי שלושה".
ולא מדברים על זה?
"זו סוגיה של מוצא אתני ושל הגירה, לכן זה טאבו. אבל פתאום אנשים קולטים שהם אומרים לחברים שלהם ללא ללכת ברחובות מסוימים אחרי רדת החשיכה. בעבר, אם היית מדבר על זה, היית מתויג כגזען ופשיסט. אבל לאנשים הפסיק להיות אכפת כי הם חשים את זה על בשרם. זה כאילו שהשוודים עברו ניתוח לשינוי אופי".
נורל: "כשאתה מגיע כמהגר לקנדה אומרים לך, "ברוך הבא, אלה הערכים שלנו, תתנהג בהתאם. אם לא, נזרוק אותך החוצה'. אנחנו מעולם לא הגדרנו את עצמנו"
איך כל זה קרה?
"הרשויות הפרו את ההסכם שלהם עם האזרחים, ואנחנו לוקחים את העניינים לידיים. נמאס לנו להיות פראיירים. כשאתה מגיע כמהגר לקנדה אומרים לך: ברוך הבא, זה אורח החיים שלנו, אלה הערכים שלנו, תתנהג בהתאם. אם לא, נזרוק אותך החוצה. אנחנו מעולם לא הגדרנו את עצמנו. תמיד נתפסנו כגבוהים, בלונדינים ויפים. אבל האוכלוסייה השתנתה והגיעו לכאן אנשים בעלי ערכים שונים משלנו. הם לא מבינים שזה מקום חילוני ושמותר פה לשרוף ספרים. בחג הפסחא שעבר היו פה מהומות קשות. כמעט נהרגו אזרחים ושוטרים. לא אמרנו להם מעולם מה אסור. בשבילנו הכול ברור, זה כמו האוויר שאנחנו נושמים. אבל זה לא עובד עם אנשים שבאו ממדינות עם משטר סמכותני, שאומר להם מה מותר ומה אסור להם לעשות".
הוא מתאר תחושה של בגידה מצד המדינה. "אנחנו מרגישים שהשתמשו בנו, ואין אפילו פוליטיקאי אחד שיגיד: 'טעיתי, דפקתי את המדינה שלי במשך עשרות שנים'. אנשים פה יכולים לעבור חיים שלמים בלי תואר ובלי עבודה, כי מערכות הרווחה תומכות בך. מנמיכים את הציפיות מהם ופוגעים להם בסיכוי להיות משהו בחיים. אנשים שלא נתנו כלום ומקבלים מה שאני מקבל. אפילו אם אתה מסכים שזה יקרה, אין לזה היתכנות כלכלית. יש תחושה קשה של חוסר צדק וחוסר שוויוניות בחברה שמתפארת על הצדק והשוויוניות שלה. כל מה שהפך את שוודיה למה שהיא נהרס, בעיקר האמון".
אתה אומר בעצם שהקורבן היה האמון. אבל על איזה מזבח?
"המזבח הוא הרצון שלנו להיות מעצמת־על סוציאלית והומניטרית. אבל עכשיו הדמוקרטיה שלנו נמצאת תחת מתקפה מכל הכיוונים. ואז איבדנו כיוון. ירינו לעצמנו ברגל וביד ובראש. אנשים מדוכאים, אבל שאף אחד לא יטעה: אנחנו אנשים חזקים. כשמקלפים לנו את העור, מוצאים את האיכר השוודי. אסור לשרוט אותנו".
פורסם לראשונה: 07:40, 21.07.23
