חשיבותו העיקרית של הסכם הנורמליזציה עם סודן הוא בהמשך המומנטום החיובי שנוצר: זהו ההסכם השלישי בחודשים האחרונים, מה שמחזק את ההבנה בעולם הערבי והמוסלמי שהווטו הפלסטיני על כינון יחסים עם ישראל לא קיים יותר. עם זאת, בחינה מפוכחת של ההצהרה המשותפת מבהירה שלא מדובר בהסכם שלום כולל ואיכותי כמו זה עם איחוד האמירויות. ישנן חמש פרספקטיבות להבדל בין שני התהליכים הללו.
1. שלום מול אי-לוחמה. ההישג הדיפלומטי והאסטרטגי המרשים בהסכם עם האמירויות מתבטא בכך שהוא השלום האולטימטיבי, שלום חם בין המנהיגים ובין העמים, כזה שנוגע לכל תחומי החיים. לעומת זאת, בסודן כבר נרשמו חילוקי דעות על עצם ההסכם עם ישראל בין המועצה הצבאית – התומכת בהסכם – לבין הממשלה האזרחית המסתייגת ממנו, דגלי ישראל נשרפים בחוצות חרטום וקולות פוליטיים משמעותיים מדברים נגד ההסכם.
2. אי-לוחמה היסטורית מול חשבון היסטורי שלילי. מנהיגיה של איחוד האמירויות מובילים פרדיגמה מתונה ומודרנית, ומעולם לא לחמו בישראל. עם סודן, לעומת זאת, יש לישראל חשבונות לא פשוטים: ממלחמת יום הכיפורים, שבה השתתפו כוחות סודניים, ועד תמיכתה הפעילה בארגוני הטרור הפלסטינים. סודן גם אפשרה לאיראן להקים תשתיות ייצור אמל"ח ומערך הברחות עבור חמאס והג'יהאד בעזה. חרטום היא צלקת ביחסי ישראל עם העולם הערבי: שם נקבעו שלושת הלאווים ב-1967. ובנוסף, בחרטום גם נרצח שגריר ארה"ב בהוראת יאסר ערפאת ב-1973, ומנהיגיה מעורבים ברצח עם ובפשעי מלחמה בחבל דארפור.
בטווח הארוך מיקומה של סודן כגשר בין צפון אפריקה הערבית לאפריקה שמדרום לסהרה יכול להביא הישגים משמעותיים – מדיניים, ביטחוניים וכלכליים
3. תשלום ישראלי אל מול תשלום אמריקני. את השלום עם האמירתים יזמו האמריקנים, ואת התמורה לשלום שילמה ישראל: עצירת הסיפוח (תמורה שאין להצטער עליה) ופגיעה ביתרונה האיכותי בתחום הצבאי. את התהליך מל סודן יזמה ישראל, ואת מחירו שילמו האמריקנים – בהוצאת סודן מרשימת הטרור ובסיוע פיננסי למדינה הנמצאת במשבר כלכלי עמוק. וכך, בניגוד לאמירויות שהגיעו לחופה הדיפלומטית בששון ובשמחה, הסודנים גוררים רגליים כל הדרך לטקס.
4. נורמליזציה מהירה מול נורמליזציה זוחלת. השלום עם האמירויות הושג במהירות רבה: הכרזה פומבית באוגוסט, חתימה פורמלית בבית הלבן בספטמבר, חתימה מהירה על הסכמי שיתוף פעולה, טיסות הדדיות וקשרי אקדמיה, מסחר וכלכלה. רק הקורונה מעכבת את התיירים וחילופי הסטודנטים. מול סודן, לעומת זאת, מצפה לישראל תהליך ארוך של אישורים, הטקס רחוק והרחוב בחרטום לא צפוי להגיב כפי שהגיב הרחוב באבו-דאבי או בדובאי. התמיכה העממית בפלסטינים, כמו גם המצב הפוליטי השברירי במדינה שמתקיים מאז הדחתו של הדיקטטור עומר אל-באשיר בשנה שעברה, יהיו משקולות משמעותיות על הנורמליזציה.
5. מדינה קטנה אך עשירה מול מדינה גדולה אך ענייה. האמירויות מדינה קטנה עם כלכלה מפותחת ומשאבים רבים. סודן היא אמנם מדינה גדולה – השלישית בגודלה באפריקה – אך עם כלכלה לא מפותחת. באבו-דאבי קיים ביקוש ליכולות המתקדמות של ישראל: טכנולוגיה, רפואה, היי-טק וחקלאות. עם זאת, יכולתם של הסודנים לרכוש מה שיש לישראל להציע צנועה בהרבה.
כאמור, חשיבותו של הסכם הנורמליזציה המתגבש בין ישראל לסודן נעוצה בעיקר בתנופה הדיפלומטית של ישראל מול העולם הערבי והמוסלמי ובחיזוק ניתוקה של סודן מאיראן, ופחות בפוטנציאל הביטחוני או הכלכלי המיידי שלו. אך בטווח הארוך מיקומה של סודן כגשר בין צפון אפריקה הערבית לאפריקה שמדרום לסהרה יכול להביא הישגים משמעותיים – מדיניים, ביטחוניים וכלכליים.
אם נשכיל לנווט את הנורמליזציה לשלום חם יותר, נקהה את העימות עם הפלסטינים ונוכיח לסודנים שפירות השלום תורמים ליציאתם מהמשבר שבו הם נמצאים - אולי בטווח הרחוק מודל השלום החם עם האמירויות יתגשם גם בסודן.
- אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, אוניברסיטת תל אביב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
