לאורך שעות הבוקר (ראשון) גדל והלך מספר השרים שהגיעו – לכאורה מיוזמתם - להפגנת המשפחות השכולות מול משרד ראש הממשלה בירושלים וקראו להיכנס לרפיח עכשיו. בפנים חמורות סבר ובטון סמכותי הם הצהירו מול המצלמות שלממשלה שבה הם עצמם חברים אין זכות קיום ללא השלמת המשימות ברצועת עזה, שאסור לוותר על מיטוט סופי של שלטון חמאס, וחזרו ודקלמו עוד ועוד אמירות ברוח הקריאות הנחרצות שהשמיעו סביבם המשפחות שיזמו את המחאה.
אירוע שבמסגרתו שרים מפגינים בשמש נגד ממשלתם הוא מחזה אבסורדי הנשען על תסריט מופרך. אפילו מקומם. למי מכוון שר האוצר בצלאל סמוטריץ' – בעצמו גורם בכיר מאוד בממשלה וראש מפלגה שמחזיק את השאלטר על קופת המדינה – כשהוא מכריז לפני ישיבת הממשלה שכניסה לרפיח חייבת לקרות? מה מקווה להשיג השר איתמר בן גביר כשהוא מצייץ בטוויטר שראש הממשלה בנימין נתניהו יודע מה מחיר הוויתור על המהלך הצבאי בדרום הרצועה? מה בעצם רוצים השרים מיקי זוהר, ניר ברקת ודמויות פוליטיות אחרות שהגיעו להפגנה או צייצו את אותם המסרים?
ההפגנה מול משרד ראש הממשלה, הבוקר
(צילום: פורום גבורה)
התשובה היא שאת מה שלא מצליחים השרים ליישם במעשים, הם מנסים לטשטש במילים. כבר תקופה ארוכה מאוד שבעזה אין באמת מלחמה. המערכה מדשדשת, הכיוון לא ברור, והאיומים בכניסה לרפיח, שהחלו לפני שלושה חודשים, הפכו לבדיחה בישראל, ומי יודע, אולי גם בעזה. במציאות שנוצרה, שבה אין מלחמה ואין עסקה, על מה בדיוק מפגינים השרים?
נזכיר: אלה ברובם אותם שרים שנשבעו בנקיטת חפץ שלא ייכנס סיוע הומניטרי לרצועה משום שהוא הרסני למערכה, ומאז מרכינים מדי יום את ראשם מול שיירות משאיות ומפגן ההצנחות הבינלאומי. הם אלה שהתחייבו בפומבי שלא יהיו חשמל או מים בעזה עד חזרת החטופים, ונאלמו מאז דום. מים, חשמל וסיוע יש כמובן. חטופים עדיין לא.
אז מה עושים? מטשטשים אותנו בספינים, הפגנות והצהרות ריקות מתוכן שכל כולן ניסיון שקוף ומגושם לשאת חן בעיני הבייס, במקום להיאבק על גיבוש מדיניות והוצאתה אל הפועל. סמוטריץ', בן גביר וכל שרי הליכוד שהתייצבו הבוקר בהפגנה ומתנגדים לעסקה המופקרת לשיטתם, שותקים כבר חודשים אף שהם יודעים ששום מלחמה לא מתחוללת כעת בעזה למעט פשיטות נקודתיות ובט"ש.
אפשר רק לדמיין איך הם היו מגיבים לו ישבו באופוזיציה וממשלה אחרת הייתה מנהלת מלחמה כה ארוכה, כה נטולת אופק או מטרות מוגדרות, ועם עשרות חטופים בשבי.
