"כבר לא מייצרים אנשים כמוהו": הלווייתו של רוני דניאל
(צילום: N12)
הפרשן והעיתונאי רוני דניאל, שהלך לעולמו השבוע בגיל 73, הובא למנוחות אחר הצהריים (חמישי) בבית העלמין קריית שאול בתל אביב. מאות בני משפחה, חברים ועמיתים ליוו אותו בדרכו האחרונה. ynet העביר בשידור חי את הלוויתו.
בהלוויה השתתפו בין היתר שר החוץ יאיר לפיד, שר הביטחון בני גנץ, הרמטכ"ל אביב כוכבי, אלופים במטה הכללי בהווה ובעבר, הנשיא לשעבר ראובן ריבלין וכן עיתונאים בכירים רבים.
שר הביטחון גנץ היה ראשון המספידים: "כבר לא מייצרים כבר אנשים כמו רוני. ניסיתי להיזכר מתי פגשתי אותו בפעם הראשונה ולא הצלחתי. נראה שהוא תמיד היה שם. אנחנו כולנו כאן לא רק כי רוני הביא סיפורים, והוא הביא הרבה כאלו. אנחנו כאן כי רוני היה העיתונאי הכי צבר שיש. והצבריות הזאת שלו דקרה דרך המסך את הלבבות של כולנו, וגרמה לנו בצבא ובמערכת הפוליטית לא רק לדבר אליו, אלא גם להקשיב לו".
"כשראה איך פוגעים בערכים שהיו יקרים ללבו, לא עניין אותו מה יגידו, ואם היה צריך הוא היה פשוט עולה על טרקטור וחורש את המסך כמו בשדה. וכשכאב לו, ולדעתי כאב לא מעט מבעד לקוצים, הוא דיבר, הוא עשה. תודה בשם אזרחי ישראל על עיתונות אכפתית, תודה שהיית שם כל הזמן", אמר גנץ.
אחריו נשאה הספד המגישה יונית לוי ופרצה בדמעות. "רוני חבר יקר שלי, בשיחה האחרונה שניהלנו בשבוע שעבר אמרת שאתה קצת עייף. חזרת מהשטח מאוחר. אחרי שהצלחת להירדם העירה אותך ידיעה באמצע הלילה. ביקשתי שתוריד את הרגל מהגז ותנוח, הזכרתי שיש מאחוריך עוד הרבה כתבים, שאתה לא חייב לעשות הכול, להיות בשטח תמיד. שנינו ידענו שזו שיחה מיותרת כמו מאות לפניה. הרי לא תעצור אף פעם. והנה עצרת. ואנחנו המומים".
לוי המשיכה: "אולי לא היינו צריכים להיות המומים, רוני היה בן 73, חי חיים עמוסים ולחוצים, דאג לכולם חוץ מלעצמו, אבל היה כוח טבע שנדמה בלתי ניתן להכנעה. חשבנו שהוא תמיד יהיה שם כי הרגשנו שהוא תמיד היה. כמו שהוא כתב לי אחרי אחד הטיפולים שעבר: 'יונקה אל תדאגי, סלע לא נסדק בקלות'. אהבתי אותך מאוד רוני. האמנתי לך, ידעתי שתמיד תשמור עליי אם אקלע לסמטה חשוכה, אמיתית או מטאפורית, הטלפון שיוציא אותי הוא שלך. רבים כאן מרגישים כמוני".
המגישה הוסיפה: "גם הצופים בבית הרגישו שהם בידיים בטוחות. כשרוני דיבר הקשיבו לו, הבינו שהוא דואג למדינה ולא לעצמו, אכפת לו מהמדינה. קול של שפיות בעולם שהולך ומשתגע. קול המוסר וההיגיון, גם אם לפעמים הרגיש צורך לצעוק שישמעו. אפשר היה להסכים או לא, אבל היה ברור שדיבר מדם לבו. אמת פשוטה, שהולכת עם סנדלים וחולצות ג'ינס מספיק שנים כדי שיחזרו שוב לאופנה. רוני היה אולי הקונצנזוס האחרון. היה כוכב שלא התעניין בכוכבות. התעניין באנשים ואהב לעבוד. לא משנה מי אתה - אם אתה חרוץ, יודע לצחוק על עצמך, לשאוף עשן סיגריות, לטעום מדי פעם לוף ולא להגיד מילה רעה על הפועל תל אביב, רוני היה איתך".
17 צפייה בגלריה
"היה לו אתוס ציוני-ביטחוני שכמעט חלף מהעולם". פרשן ynet רון בן ישי
(צילום: יאיר שגיא)
לסיום אמרה לוי: "זה לא התחיל ונגמר בעבודה. שעות של שידורים, נסיעות ארוכות, שיחות לתוך הלילה. 23 שנות חברות, ותמיד חזרנו לבית שלו, למשפחה שלו, הילדים שלו. הוא דיבר עליכם בלי סוף. היה האבא הדואג והאוהב שלהם וגם במידה מסוימת שלנו. השאלה הקבועה על פני שנים - מתי תתחתני? לא מעטים בינינו הביאו בני זוג לאישור של רוני, לא רק של ההורים. כשהגיע תורי הבנתי שאמנם רצוי בן זוג לוחם, אבל אם הוא שיחק במדים אדומים על הפרקט באוסישקין זה בסדר. סליחה רוני על הרגשנות. היית נוזף בי ואומר שהגזמתי וסליחה, אבל הגיע הזמן להגיד שלוף זה ממש לא טעים. וסליחה אחרונה - שלא הצלחנו לשמור עליך כמו שאתה שמרת עלינו. תחסר לי כל יום".
עמיתו של דניאל, העיתונאי אמנון אברמוביץ', סיפר אנקדוטות על חברו לשידורים. "ערב אחד בצוק איתן הוא שידר מגבול עזה ואני מתל אביב. ימ"ר ת"א חילץ אותי מהמפגינים הפורעים. הוא טלפון ואמר 'אם הייתי לידך הייתי מורח אותם על הכביש. אבל מה בדיוק אמרת שהרגיז אותם?'. אמרתי שצריך לסיים את המלחמה כי בכל מקרה היא תסתיים. הוא אמר 'אם כך, הם צודקים'".
פרשן ynet רון בן ישי נשא דברים בשם הכתבים הצבאיים. "היו שלושה מניעי-על שכיוונו את התנהלותו וחייו המקצועיים. ראשית, אהבה עצומה לצבא, לאנשי הצבא ולמעשה הצבאי. רוני היה לוחם ומפקד שידע מניסיון כמה קשה לתפקד שנים במסגרת כה תובענית, פיזית ומנטלית, במיוחד תחת אש".
"מניע-על שני של רוני היה אתוס ציוני-ביטחוני שכמעט חלף מהעולם. הוא היה חסיד מושבע של הגישה ההתקפית שראשיתה בימי הפלמ"ח. ההכלה שמאפיינת היום את האסטרטגיה של ישראל ובמידה מסוימת של צה"ל לא הייתה לרוחו. אנשי תקשורת שמתחו ביקורת על ה'צימאון לדם' כביכול שלו, לא הבינו שמדובר בשתי תפיסות של ניהול עימות, שתיהן לגיטימיות".
"המניע השלישי היה הכרתו שעיתונות היא שליחות שצמודה לה אחריות. אולי לא תופתעו לשמוע שהוא ידע הרבה יותר ממה שחלק בדיווחיו. הוא לא רוצה לחשוף מידע שיסכן את אנשינו, ולשם כך היה מוכן לוותר על סקופ ועל המרדף אחרי הרייטינג", אמר רון בן ישי.
דניאל היה מהפרשנים הבכירים והמוכרים בישראל מזה עשרות שנים, ושימש בעשורים האחרונים כפרשן הצבאי של ערוץ 2 ובהמשך ערוץ 12. הוא נפטר השבוע בביתו, ככל הנראה בעקבות אירוע לבבי.
דניאל נולד באוקטובר 1947 בבגדד שבעיראק. אביו נפטר כשהיה בן חודשיים ובראשית שנות ה-50 דניאל עלה לישראל עם אימו. בשנות ה-60 התגייס לצה"ל ושירת בנח"ל ובהמשך לחם בקרבות מלחמת ששת הימים בחזית המצרית ובמלחמת ההתשה. במסגרת שירותו במילואים פיקד על גדוד המילואים של גולני, והתקדם עד לדרגת סא"ל.
הקריירה העיתונאית של דניאל החלה בשנות ה-70, בקול ישראל. בשנות ה-80 כיהן שם כראש חטיבת החדשות ובהמשך החל לעבוד בגלי צה"ל. בראשית שנות ה-90 השתלב בתוכנית "תיק תקשורת" בטלוויזיה החינוכית ובשנת 1993 מונה לכתב לענייני צבא וביטחון של חברת החדשות. מאז הפך לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם החברה, כאשר כמעט בכל ערב הופיע בטלוויזיה בשעות הפריים טיים.
פורסם לראשונה: 16:44, 29.07.21
