יוני אשר, שאשתו ובנותיו נמנו עם החטופים ששוחררו הערב (יום ו') סיפר על המפגש עם משפחתו: ״משפחתי - דורון רז ואביב שבו אליי הביתה מן השבי. אני נחוש להביא לתקומתה של משפחתי מהטראומה והשכול הנוראי שעברנו, למען עתיד הילדות ודורון".
תודה לעם ישראל הנפלא על החיזוקים
"ימים מורכבים עוד לפניי. חייב תודה והוקרה לבנינו שמחרפים נפשם, לצה״ל, ממשלת ישראל וקבינט המלחמה העוסקים במלאכה. תודה לעם ישראל הנפלא על החיזוקים. תודה גדולה למטה משפחות החטופים שפועל למען החזרת כולם. אני שמח שקיבלתי בחזרה את משפחתי, מותר לשמוח ומותר להזיל דמעה. זה דבר אנושי. אבל אני לא חוגג, אני לא אחגוג עד אשר יחזור אחרון החטופים".
"אני רוצה להדגיש, ילדינו, אבותינו, אמותינו, אחיותנו נמצאים בשעה זו בשבי, יש אנשים שבשעה זו ליבם נשבר ואני רוצה לוודא שכל החטופים עד האחרון ישוב הביתה. משפחות החטופים הם לא פוסטרים, הם לא סלוגנים, הם אנשים אמיתיים, ומשפחות החטופים הם מהיום המשפחה החדשה שלי, ואני אדאג ואעשה הכל שאחרון החטופים יחזור הביתה. תודה לכולם".
לפני כן פרסם פוסט בפייסבוק על התמיכה שזכה לה בחודש וחצי האחרונים, וקרא לממשלה שלא לעצור עד לשובם של כל החטופים.
"הן סוף סוף כאן, בבית", כתב אשר. "יהיה עוד זמן לדבר על הכול. לעת עתה – תודה לכולכם, ממעמקי לבי, על התמיכה והחיבוק החם". הוא הדגיש: "אין תמונת ניצחון עד שכולם חוזרים".
יוני אשר היה אחד הישראלים הראשונים שיצאו לתקשורת ב-7 באוקטובר, בשעה שבדרום שרר כאוס, ודיווח כי משפחתו – דורון והבנות אביב ורז – נחטפה לרצועה. באותה שבת ארורה ביקרו השלוש בקיבוץ ניר עוז, שבו גדלה דורון, את אמה ואת בן זוגה גדי מוזס.
את התמונה האחרונה מדורון והבנות קיבל יוני מעט אחרי השעה תשע בבוקר באותה שבת, כשדורון תיעדה את הילדות משחקות בממ"ד. שעה לאחר מכן התקשרה דורון, רואת חשבון במקצועה, ודיווחה לבעלה בלחישות שיש מחבלים בתוך הבית. אחרי שלא שמע ממנה זמן מה, וכשחייג לא זכה למענה, ביצע יוני איכון לטלפון של דורון ב-11:30 וגילה שהוא נמצא בחאן יונס. אחר כך מצא בטלגרם סרטון שבו נראים המחבלים מעלים את דורון והבנות לעגלה, מכסים את שיערה של דורון – ומובילים אותן לרצועה.
התרגשות גדולה הביעו הערב גם בני משפחתם של רותי, קרן ואוהד מונדר – סבתא, אם ונכד שחזרו מהרצועה במסגרת העסקה. "זהו יום מכונן בחיינו, אנחנו נרגשים מאוד מחזרתם ועדיין לא מעכלים את מה שעובר עלינו", מסרה המשפחה, שממשיכה להתפלל לשובו של הסבא אברהם מונדר, שנותר בשבי.
בני משפחת מונדר נחטפו כולם ב-7 באוקטובר מניר עוז: הסבא והסבתא אברהם ורותי מונדר, תושבי ניר עוז בני 78, והאם קרן מונדר (54) והנכד אוהד מונדר-זכרי (9) מכפר סבא, שהגיעו לבקר אותם באותו סוף שבוע ונשארו ללון. בנם הנוסף של אברהם ורותי, רועי מונדר ז"ל, נרצח.
קרן מונדר היא מורה מצטיינת לחינוך גופני ומאמנת כדורעף, המלמדת ילדים עם צרכים מיוחדים בבני ברק. בנה אוהד הוא אוהד מושבע של הפועל באר שבע ומשחק טניס. את יום הולדתו התשיעי ציין ב-23 באוקטובר בשבי חמאס, ובמקומות רבים בארץ ציינו אז ישראלים את יום הולדתו בהפרחת בלונים לכבודו.
הסבתא רותי היא ילידת באר יעקב שעברה לקיבוץ ניר עוז במסגרת גרעין צבר בעקבות אחותה. בקיבוץ הכירה את בעלה אברהם, ונולדו להם שני ילדים. מכריה מספרים על אישה מוכשרת, ומתארים אותה כ"ספרית והתופרת של הקיבוץ". מלבד זאת היא עוסקת בסריגה, ציור ותפירה.
בהודעתה הערב מסרה משפחת מונדר-זכרי כי היא מממשיכה להתפלל לשובם של שאר החטופים והחטופות, בהם הסב אברהם: "אנחנו מבקשים להודות לעם ישראל על הערבות ההדדית, האחדות, הדאגה והחיבוק האינסופי שקיבלנו מכם. זה מסייע ומחזק מאוד, ואנו קוראים לכם להמשיך ולתמוך במשפחות החטופים היקרות, שלעד נהיה מחוברים איתן ביחד".
